פורום אוצר החכמה

בסיום הקדמת ספרו 'תורת חטאת' כותב רבינו הרמ"א:
'ולא ימחה שמי מישראל עד ביאת גואל'. ניסוח הרגיל לבוא אצל חשוכי בנים ל"ע.
מה טעם כתב הרמ"א כן? האם היתה זו שיגרת לשון רגילה גם אצל שאר מחברים בני דורו? כלומר בקשה שגרתית או לא.

זוכרני שראיתי באיזה קונטרס (תולדות הרמ"א?) שכתב לבאר בדרך חידוד את הבקשה הזו של הרמ"א.
אין לי גישה לכל האוצר כך שנבצר ממני לבדוק ולאמת זאת.

יש ביד מי להועיל?