פורום אוצר החכמה

זכור לי שקראתי מחקר מקיף על כך, שבארץ ישראל (גם בתקופת הגאונים) נתנו משקל גדול לתפילה ולעבודת בית הכנסת (כמו הפייטנות) ואילו בבבל היה הדגש על לימוד תורה.
אך כעת אינני מצליח להזכר היכן ראיתי את הדברים.
מישהו יכול לסייע?
(י"מ תא שמע, כותב: "מסורת בבל נוטה לייחס לערכי תלמוד תורה חשיבות רבה לאין ערוך יותר מאשר לחוויית התפילה כדרך המועדפת בעבודת ה', ומסורת ארץ ישראל - להפך". אבל לא מאריך בכך)

תודה רבה

עי' י. ברודי צוהר לספרות הגאונים עמ' 30 ואילך.

ידוע. אך יש שם פחות מקמצוץ.

גם זימר התייחס לזה במאמרו על תנוחות הגוף בתפילה

הגאון יח"ס שליט"א בספריו דיבר בזה, והביא כן מדברי רבי יוסף אנגיל בגליוני הש"ס, ראה בספרו יחי יוסף סימן ב' עמ' פ', ובספרו זכות יצחק ח"א סימן יג עמ' מה

שטיינער,
תודה רבה!

בברכה,
במאמר זה אין זימר כותב בעניין אלא שורה-שתיים, ומפנה למאמרו 'תנוחות ותנועות הגוף בשעת קריאת שמע', אסופות, ח (תשנד), עמ' שמו-שמז
(מאמר זה לא כונס לספרו 'עולם כמנהגו נוהג')

איני יודע מה יחס ספרו של ברודי העברי "צוהר לספרות הגאונים" לספרו הלועזי "גאוני בבל ועיצוב התרבות היהודי בימי הביניים" אבל בזה האחרון יש על כך 'יותר מקמצוץ'. אבל כדרך הספר, הוא לא חותר לעומק כ"כ אלא מצביע יותר על קוים כלליים.

ספרו הלועזי, כך שמעתי, יותר ארוך ומשובח מזה העברי. אך לא באתי בשערי הלעז, לדאבוני.
ועכ"ז תודה על ההפנייה!

עיינתי והוא מפנה הרבה למאמר של גרוסמן "ישיבת ארץ ישראל: יצירתה הרוחנית והזיקה אליה" שבספר 'ירושלים: התקופה המוסלמית הקדומה", ולעתים ברודי מעיר ובא על מסקנותיו או ראיותיו של גרוסמן.

אם כן, הוא לא חידש מאומה.
תודה על הבדיקה!