הודעהעל ידי דב בער » ד' ספטמבר 09, 2015 9:11 am
עיינתי כעת במקור הדברים, ולפלא על הגר"ח, ראשית כל רעק"א מציין לנקודה אחרת בתשובה זו, ולא לדין השמטה בשביעית. ושנית, שתי התמיהות שהעלה הגר"ח כבר העלה בעל קול אליהו ומיישבם היטב, עיי"ש באריכות.
וזה לשונו: 'כיון דיכול לומר האב לכהן התובע לכהן אחר אני רוצה ליתן, אלמא לא ניתנו ליתבע, וכיון שכן אינו משמט, דהא ודאי ליתא ולא שייך לומר הכא לא ניתנו ליתבע, כיון דאי מכנפי להו ואתו כולהו כהני צריך הוא לברר לו כהן וליתנם לו, הילכך ניתנו ליתבע וקרינן בהו לא יגוש, ודין הוא דהשביעית תהא משמטת'.
ובענין קושית הרב דינר, לא שייך ליישב שמדובר שהכהן עשה פרוזבול, שכיון שחלק מהכהנים לא עשו פרוזבול שוב א"א למכנפי לכולם כדי לתובעו, ואדרבה, הוא יכול לטעון לכהן זה שלא עשה פרוזבול רצוני ליתן, ומשומט הוא, אמנם שמא כל זמן שאין טוען כן הרי הוא מחוייב ליתן לכהנים שעשו פרוזבול, ושייך נידון מי קודם הוא או בנו. ועדיין צ"ע.
ואולי תהא זו ראיה לשיטת הראשונים שבזמן הזה אין נוהגת שמיטת כספים כלל ואפילו מדרבנן, ומדובר בזמן הזה. ובעודי מקליד אני חושב, שמא כיון שאינה אלא מדרבנן לא תיקנוה רבנן לעקור חיוב פדיון הבן דאורייתא.