פורום אוצר החכמה

בלשון ראשונים ואחרונים. וצ"ע אם כן, מדוע נקטו לשון "כגון".

כגון?...
אפשר דוגמא? נראה לי שכגון משמש הרבה פעמים כך. "וכגון וכו'" שפירושו ודווקא באופן ש...

רשב"ם פסחים קה:
אפוקי יומא- כגון הבדלה

ברש"י כמעט בכל מקום 'כגון'
דוגמה יחידה
דוק ותשכח!

ע' מש"כ החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"ב ס"ה אות ג') והגר"י ענגל זצ"ל (לקח טוב כלל ה' אות ב')

לרב גאולה,
מה מפריע לך בלשון כגון?
העברית של זמננו?

בחקרי לב או"ח סי' נד הביא מחלוקת הראשונים, שלדעת רובם, אותה שאמרו שהמתחיל ברכה של י"ח בתפילת שבת, גומרה, אין הדברים אמורים אלא בשחרית מנחה וערבית, אבל מוסף אם התחיל אינו גומרה, ואילו לדעת הראב"ד אף במוסף גומר, שאף תפילת המוסף ראויה היתה לי"ח ברכות וכו'.
וכתב החק"ל שהסמ"ק סובר כהראב"ד !
http://www.otzar.org/aspcrops/7744_178_ ... 892015.asp

והנה הסמ"ק הביא הדין שאם התחיל גומר וכתב: כגון שחרית מנחה וערבית.

וד' החק"ל נראים תמוהים, שאדרבה ממה שהשמיט הסמ"ק מוסף, מובן שדעתו כרוב הראשונים, ושבמוסף אינו גומר, (וכ"ה בהגהות הר"פ לסמ"ק שם)

ואכן מצאתי באוצר, שתמה עליו בס' המצוין דברי שלום מזרחי, ושיער שיש שם איזה ט"ס בחק"ל.

אבל מצאתי בהמשך שהחק"ל שוב חוזר ומונה את הסמ"ק יחד עם הסוברים שגומר את הברכה http://www.otzar.org/aspcrops/7744_178_ ... 892015.asp
ונראה איפוא שאין כאן טעות בד' החק"ל.

הם יתכן שהחק"ל דקדק מל' הסמ"ק שכ' כגון וכו' ולא שייר אלא מוסף שסובר שגם מוסף? (התעוררתי לזה בעקבות הערת צביון העמודים שם)

יעויין שד"ח מערכת כ כלל ז. ויש לכך הרבה דוגמאות ש'כגון' כולל רק את הנפרט אחריו.

ה'כגון' אצל הראשונים מובנו: "היינו", "והם", וכיוצא בכך.
צא וראה.

ברי"ף ר"ה ט' ע"א (בדפי הרי"ף):

בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלתא הוו כגון ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ויהי בישורון מלך ה' ימלוך לעולם ועד

(כך הנוסח בדפוס וגם בכת"י אוק' שנעתק סמוך לזמן הרמב"ם בבית מדרשו, וכן בקטע גניזה אחד. בשלושה קטעי גניזה כתוב: דהויאן [בשינויי כתיב קלים]. בכת"י ני"ו חסרה המילה כגון ואין מילה אחרת תמורתה)

גם שמעתי פעם מאחד מחבריי שמו"ר הרב טל הוכיח באיזה מקום בדברי הרמב"ם שכגון עשוי לכלול את הכל, אם חשוב לך אנסה לברר היכן והאם נדפסו דבריו.

עד שהספקתי, ראיתי שכבר קדמני מה שנכון. רק אוסיף בזאת תמונת דברי השד"ח בהאי עניינא:

יש"כ לכל העונים.
אם קראתי נכון השד"ח מביא מתוי"ט שכגוןן צריך לשייר, ורק על צד הדוחק יש לפרש שכולה קתני.
שו"מ ביריעות האהל על אהל מועד שער התפילה ד"ב ני"ג שתמה על החק"ל (אבל מה ששיער שם שט"ס בחק"ל ויש שם נדידת שורות, א"א לומר כן שכ"כ למעלה שהחק"ל מנה להדיא את דברי הסמ"ק כראב"ד)

עוד הוספה קלה:

כמו שהעירו הדבר מורגל בפי הראשונים,ויש לי את התחושה שביותר מצוי הדבר אצל רש"י.

לאחרונה ראיתי דוגמא מצויינת לכך בהגה"ה שהוסיף רש"י לתוך פירושו שנשתמר בכת"י ופורסם ע"י פרופ' פנקובר במאמרו בjsij על 'הגהות רש"י לפירושו לתורה'.

שם בעמ' 149 הביא חידוש גדול שכ' רש"י לפרש הא דכתיב "כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש" (בראשית מו:טו) בעוד שלא מנה הכתוב כי אם בת אחת. וז"ל "בנותיו - כל מה שהיו בנותיו כגון דינה שהיא לבדה היה לו בבנות". והדברים מדברים בעד עצמם.

למורגל בל' רש"י נר' שאין בזה חידוש. ולדוג'-
בב"מ ו: ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טהורים בין טמאים הממע"ה, ופירש"י 'בין טמאין, כגון פטר חמור'. והרי אין עוד בטמאין חוץ מפ"ח!
בפסחים ה: רד"ה לפי שנא' ולא יראה לך- דמדכתב לך משמע מינה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה בגבולין של אחרים כגון נכרי ושל גבוה אם הקדישם לבדה"ב. והרי שי' כמה אחרונים בדעת רש"י [יעויין בפנ"י ובבהגר"א ועוד ואכמ"ל] דהוא מיעוט דוקא על של נכרי ושל גבוה ולא על הפקר, ומ"מ כ' רש"י 'כגון'!
ועוד כיו"ב.
כמובן שאפשר לתרץ כל מקום לעצמו, אמנם המעיין ישר יודה שפירושו היינו ודומה לזה.

עי' רש"י קידושין לז' א' על מצוות התלוית בארץ שכתב 'כגון' ופירט הכל. [חוץ מביכורים שאינו ודאי מצוה התלויה בארץ עי' תוס'' ב"ב פ' א', ויותר מסתבר שרש"י סבר שאינו תלוי בארץ ולא שבגלל זה כתב כגון בעוד שהכל הוא מנה חוץ מזה].

כמדומני שמדברי הריטב"א הבאים עולה שכגון היינו דווקא מה שאמור כאן ולא יותר (ולא כפי שעלה עד עכשיו באשכול זה, שכגון כולל גם את ההבנה הזאת וגם את ההבנה הרווחת היום שזו דוגמה אחת ויש יותר)

חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קד עמוד ב
גירסת רש"י ז"ל רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דלית ועשאו ריש. פי' דאע"ג שלא הגיה אלא אות אחת הרי זה חשוב מעשה רב כיון שאסור לשהות ספר תורה שאינו מוגה, והוה ליה כתב אות אחת והשלימו לספר וטעם נכון הוא, אלא דתמיהא מילתא מדנקט האי לישנא רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דלית וכו', מאי כגון, דהא בכי האי גוונא טובא איכא, והכי הוה ליה למימר רבא אמר לעולם שהגיה אות אחת ושאני הכא דהוה ליה כהשלים את הספר, ויש ספרים שגורסים רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דלת ועשאו יוד ריש דאתיא כדרב ששת, אלא שנתן צורה אחרת בדבר, הא לאו הכי פטור, דלא דמי למשלים אות אחת בספר, שהיה הספר נראה חסר קודם לכן, מה שאין כן במגיהה ומשום טעות אות אחת אינו אסור לשהותו, כנ"ל.

אין ראיה מהריטב"א, כי גם אם כגון כולל כמה וכמה אופנים צריך שיהא איזה יחוד ומכנה משותף, וכאן לדברי רש"י העיקר תלוי במה שהגיה את הספר ואי"ז משנה כלל אופן הכתיבה, אלא שכללא הוא שאע"פ שבד"כ צריך שתי אותיות לחיובא, הכא סגי באחת בגלל שתקון הספר הוא כהשלמתו. וממילא אין שום נ"מ מהאופן המסויים של נטילת גגו של דלת, או מכל דוגמא קרובה ודומה לאופן זה. ואין סיבה לנקוט מקרה זה כדוגמא לסתם כתיבת אות אחת בעלמא.

אם אני מבין נכון, כוונתך לומר שהריטב"א מקשה מאי קמ"ל רבא, הרי הגיה אות אחת הוא בכל אופן, ומה הוא רצה לומר בדוגמה הזאת.
אמנם:
א. ניתן לומר שרבא חלק על רב ששת שהבין שהברייתא נאמרה דווקא בגורם לכתיבת שתי אותיות ולא במתקן אות אחת ובכך משלים את הספר. ואין דומה תיקון שמשלים להשלמה של כתיבת אות. ואה"נ שאין הבדל בין דל"ת ועשה רי"ש לבין רי"ש ועשה דל"ת (כפי שכתבו כמה ראשונים, כגון תוס' ר"י הזקן ותלמידו), או כל דוגמה אחרת. ורק לאפוקי מדרב ששת אתא. והוא השתמש בדוגמה לשם המחשה ותו לא מידי.
ב. אם כדבריך, היה מתבקש שהריטב"א יאמר "מאי קמ"ל" או "מאי קאמר" רבא. אבל שים לב שהוא מנסח את השאלה "מאי כגון". ולכאורה שאלתך לא תלויה דווקא בניסוח כגון אלא בעצם זה שרבא הביא דוגמה אחרת, ומה החידוש שבזה. אמנם אני מודה שזה לא דיוק שיש לו משקל גדול.

בעיקר דינו של רבא (לרש"י) יש חידוש, כי בסברא יש לחלק בין ספר שלא נכתבה בו אות האחרונה, ובא אחד והשלימו, שזה מעשה חשוב וחייב גם באחת, לבין ספר שלם שהיתה כתובה בו אות אחת שלא כדין והיה צריך למוחקה ולתקנה וכו', שכאן אי"ז מעשה חשוב כ"כ, כי לא היה ניכר שהספר חסר. והלא הריטב"א סובר שחלוק זה נכון לדינא, ובמקרה השני פטור על אות אחת. [וגם רש"י הוצרך לאל תשכן באהליך עולה, ומוכח שבסברא יש לחלק בין השלמה להגהה].
אבל שאלת הריטב"א על רש"י היא שלדבריו עיקר כונת רבא היא לומר שהגיה אות אחת שבבריתא מירי בספר דוקא, ושהגהה היא כהשלמה, וא"כ יאמר רבא את דינו בנוסח כולל זה, ומבלי לירד לפרטים ולדוגמאות מיותרות.
זה כמו [כגון...] שהיה התלמוד אומר אמר רבא כגון שהיה כתוב לא נשאר ארבה אחת והגיהו לארבה אחד. ואם ישאל השואל למה נקט דוקא את הטעות בתיבה זו משאר מאות אלפי התיבות שבתורה, הישיב לו מר רק 'כגון' אמר? כי במקומות שאין שום יחוד ואפיון לדוגמא המסוימת ולכשכמותה, אלא הכל בכלל אין משתמשים בדוגמאות, אלא נותנים כלל.

באגרו"מ (או"ח ח"א סו"ס קס"ו) הכריע להקל עפ"י דיוק: 'כגון' - ש"מ שיש עוד.

איש_ספר כתב:בחקרי לב או"ח סי' נד הביא מחלוקת הראשונים, שלדעת רובם, אותה שאמרו שהמתחיל ברכה של י"ח בתפילת שבת, גומרה, אין הדברים אמורים אלא בשחרית מנחה וערבית, אבל מוסף אם התחיל אינו גומרה, ואילו לדעת הראב"ד אף במוסף גומר, שאף תפילת המוסף ראויה היתה לי"ח ברכות וכו'.
וכתב החק"ל שהסמ"ק סובר כהראב"ד !
http://www.otzar.org/aspcrops/7744_178_ ... 892015.asp

והנה הסמ"ק הביא הדין שאם התחיל גומר וכתב: כגון שחרית מנחה וערבית.

וד' החק"ל נראים תמוהים, שאדרבה ממה שהשמיט הסמ"ק מוסף, מובן שדעתו כרוב הראשונים, ושבמוסף אינו גומר, (וכ"ה בהגהות הר"פ לסמ"ק שם)

ואכן מצאתי באוצר, שתמה עליו בס' המצוין דברי שלום מזרחי, ושיער שיש שם איזה ט"ס בחק"ל.

אבל מצאתי בהמשך שהחק"ל שוב חוזר ומונה את הסמ"ק יחד עם הסוברים שגומר את הברכה http://www.otzar.org/aspcrops/7744_178_ ... 892015.asp
ונראה איפוא שאין כאן טעות בד' החק"ל.

הם יתכן שהחק"ל דקדק מל' הסמ"ק שכ' כגון וכו' ולא שייר אלא מוסף שסובר שגם מוסף? (התעוררתי לזה בעקבות הערת צביון העמודים שם)

אפילו את"ל שכגון בא לרבות - איכא למימר שבא לרבות נעילה, שהיה ראוי להתפלל בה יח ברכות כבנעילה דתעניות ומעמדות.

ארופאי כתב:למורגל בל' רש"י נר' שאין בזה חידוש. ולדוג'-
בב"מ ו: ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טהורים בין טמאים הממע"ה, ופירש"י 'בין טמאין, כגון פטר חמור'. והרי אין עוד בטמאין חוץ מפ"ח!

האמת איתך לענ"ד, ובכל זאת יש מי שחושב אחרת, מצו"ב.

עיין תוספות ב"ב מג:

מגדים חדשים על ברכות (וע"ע מג"ח על מו"ק יד. ד"ה אומן שאבדה לו)

עושה חדשות כתב:

ארופאי כתב:למורגל בל' רש"י נר' שאין בזה חידוש. ולדוג'-
בב"מ ו: ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טהורים בין טמאים הממע"ה, ופירש"י 'בין טמאין, כגון פטר חמור'. והרי אין עוד בטמאין חוץ מפ"ח!

האמת איתך לענ"ד, ובכל זאת יש מי שחושב אחרת, מצו"ב.

וע"ע בשו"ת שירי מנחה (ארנטרוי)
והערות וציונים (אסטרון) ב"מ ו:

עיין ב"ב קב. כגון דבדק באלכסון ועיין רשב"ם ורי מיגאש

זכור לי ששמעתי שכל מקום שרש"י כותב כגון כוונתו דווקא כך וכן כתבו פה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=19128#p185379
האם מאן דהוא יכול להפנות אותי למקור בר סמכא בעניין

תודה מראש

לא נראה לי (אף שגם אני שמעתי כך) שתמיד זה דווקא וגם באשכול שהעלית לענ"ד לא נכתב שזה תמיד כך אלא שזה לפעמים כך

נראה לי שיש ברש"י פסחים ה,ב כגון, ודנו שם האחרונים האם בא לרבות דבר נוסף או לא.
רש"י כתב אבל אתה רואה של אחרים כגון של נכרי ושל גבוה, ודנו שם מה דעת רש"י בחמץ של ישראל אחר שנמצא ברשותו. [כמדומני שיש ע"ז ביאור הגר"א, פנ"י ור' שמואל אך לא עיינתי כעת]

ברש"י גיטין נג,ב במשנה כתב המטמא המדמע והמנסך, המטמא כגון תרומה. ובגמ' נד,א מוכח שמייר גם במטמא חולין.

בבא קמא כו א רש"י ד"ה ויהיה אדם חייב בכופר

כגון במזיד ולא אתרו ביה דליתיה בר קטלא ולא בר גלות

רש"י מסכת זבחים דף י עמוד ב

שכן נכנס דמה לפני ולפנים - כגון ביום הכפורים.

יהודה בן יעקב כתב:רש"י מסכת זבחים דף י עמוד ב

שכן נכנס דמה לפני ולפנים - כגון ביום הכפורים.

ייש"כ
אם נאמר שכגון בא להוסיף אולי יהיה ראיה למשך חכמה עה"פ בכל עת יבוא אהרן אל הקדש.

שמעתי כך מתלמידו של הרב יוסף שרייבר בשם רבו. ומאז שמתי לב להרבה דוגמאות שמאששות כלל זה.

פרשת קרח פרק יח פסוק ט
כל קרבנם כו׳
פירש״י ״כגון״ זבחי שלמי ציבור.
ועיין באר בשדה מש״כ בזה.

לעומת זאת ברש''י בגיטין ד' ה' ע''ב ד''ה ''והא קי''ל בדרבנן דעד נעשה דיין'' בתחילת הדיבור כתב רש''י כגון גבי קיום שטרות ובסוף הדיבור כתב רש''י ''ומשני ה''מ בעדות החודש דאו' אבל בדרבנן עד נעשה דיין'' ומשמע מרש''י זה לא רק בקיום שטרות אלא בכל דרבנן ולכאורה רואים שאין הכרח שכגון זה דווקא

אהוביון כתב:לעומת זאת ברש''י בגיטין ד' ה' ע''ב ד''ה ''והא קי''ל בדרבנן דעד נעשה דיין'' בתחילת הדיבור כתב רש''י כגון גבי קיום שטרות ובסוף הדיבור כתב רש''י ''ומשני ה''מ בעדות החודש דאו' אבל בדרבנן עד נעשה דיין'' ומשמע מרש''י זה לא רק בקיום שטרות אלא בכל דרבנן ולכאורה רואים שאין הכרח שכגון זה דווקא

מזה אנו רואים ש״כגון״ = לדוגמא!

מצאתי שרבי דוד פוברסקי נקט שלשון כגון ברש"י היא בדווקא ולא בא להוסיף משהו נוסף