נוסח הקדיש-מנהג אשכנז: תפיסת החבל בשני ראשים?

[נוטר הכרמים]

כתב במעשה רב סי' נד: ויתעלה שמיה דקודשא בריך הוא, ואין אומרים ויתהלל. ומקורו בדברי הטור סי' נו שאין לומר בקדיש ויתהלל מפני שאין לומר רק ז' תיבות של שבחים כנגד ז' רקיעים, ובלא ויתהלל הוי ז' עם יתברך.

ונראה ביאור דברי המע"ר לפי מש"כ שם בסי' נה: עיקר עניית אמן יהא שמיה רבא אינו אלא עד 'עלמיא' ולא יותר, כי 'יתברך' קאי אלמטה א'שמיה דקודשא בריך הוא'. וראה בביאור הגר"א סי' נו,ט שהאריך בענין זה, והביא שכ"כ הגאונים וכ"כ הרמב"ם בסידור התפילות, יעו"ש שהכריע נגד דברי המחבר שם.

ועוד כתב בסי' סו,י לחלוק על דברי המג"א דכאשר מפסיק באמצע הפרק לענות איש"ר אומר ג"כ יתברך דאינו עיקר, יעו"ש.

ונראה דרבינו הגר"א לטעמיה דיתברך קאי אלמטה, וא"כ ישנם ז' שבחים מיתברך עד ויתעלה, ולכך אין לומר ויתהלל. והנוסח שאומרים ויתהלל מבואר לפי דברי המחבר ומג"א דיתברך מישך שייך לאיש"ר דלעיל, ולכך ישנן ז' שבחים רק בצירוף ויתהלל.

אבל צ"ע טובא מנהגינו בא"י שמסיימים איש"ר במלת עלמיא כהכרעת הגר"א, ומאידך אומרים ויתהלל, ולכאורה אנו תופסים את החבל בשני ראשיו.

[איש_ספר]

המנהג להפסיק קודם יתברך, כבר התחיל בליטא בהשפעת הגר"א וידועים דברי המשכנות יעקב שהתרעם על שינוי המנהג הקדום.

[נוטר הכרמים]

המנהג להפסיק קודם יתברך, כבר התחיל בליטא בהשפעת הגר"א וידועים דברי המשכנות יעקב שהתרעם על שינוי המנהג הקדום.

יישר כח לך איש הספר.

ברם, ראשית, מה תשובה יש בדבר למנהגינו מזה שנות דור. ושנית, איה מקום 'משכנותם' של הדברים הנ"ל?

[איש_ספר]

משכנות יעקב סי' ע"ו.

וע"פ דבריו [של הגר"א] ז"ל נתפשט זה קרוב בין רבים מבעלי תורה לשנות מנהג הקדום וכו' וקצת כבד הדבר בעיני לשנות מנהגים שהנהיגו גאוני עולם מפורסמים ולא ידעתי אם היה דעת רבינו ז"ל לקבוע הלכה ולשנות המנהג וידוע כמה גדול כחו של רבינו הגאון ז"ל ועומק חכמתו אבל גם גדולי הקדמונים מימות התנאים ואמוראים לא היה דעתם נוחה לשנות מנהגים קבועים לרבים וכו'