פורום אוצר החכמה

הכי איתא ב'קדושת לוי' (פרשת תרומה ד"ה 'ויקחו לי תרומה'):

"כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה, שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא, והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו. ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו 'לבו', דהוא מרומז על המחשבה, על ידי זה תקחו את 'תרומתי', רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכול. וזאת התרומה אשר תקחו 'מאתם', רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו, זה הוא בא על ידי המעשה, דהוא 'זהב וכסף ונחושת', רצה לומר על ידי העובדא".

אמנם ב'שפת אמת' מצינו לכאורה איפכא (שביעי של פסח, תרמ"ג - יש לי בעי' במחשב ואינני יכול להעתיק את הציטוט המדויק).

אשמח לשמוע עוד בדעת מאורי החסידות בנושא יסודי זה.

בלי להתעמק יותר מדי, לענ"ד המעשה הוא תנאי הכרחי

ואם האפשרות היא רק מעשה או רק כוונה, ודאי שמעשה עדיף.

אך לאחר מעשה (וכוונה), ודאי שהכוונה עדיפה ואותה בוחנים בשמים יותר.

המקובלים והפילוסופים סברו שהעיקר המחשבה, והתלמודים סברו שהעיקר המעשה.

עי' שו"ת הרשב"א חלק א' סי' תכ"ג בסופו לענין תפלה.

ככלל המעשה והכוונה הם כתרין רעין דלא מתפרשין.
בכוונת הקדו"ל נראה לי שר"ל דמהמעשה יכול להתעלות כל אדם בכל דרגה ועדיפה על זה המחשבה שמצידה יכולים להגיע למדריגה שעבודת העובד תהיה לשם השכינה וכו'. עיין תניא ספ"י כמדומה ממדריגה זו.

לכאו' למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה מוכרח שהעיקר הוא המעשה. וצ"ב.

תודה לכל העונים. אך אני מחפש בעיקר מ"מ ממאורי החסידות שכתבו בעניין הזה. מי יכול לעזור?

עיין הקדמת ספר קרבן אהרן על התו"כ למוהר"א בן חיים

יוסףלוי כתב:עיין הקדמת ספר קרבן אהרן על התו"כ למוהר"א בן חיים

אתה יכול בבקשה לעלות לכאן.

ראה ב'שם משמואל' על שבועות (בכרך במדבר) עמ' נב - נג.

ראה ערבי נחל, פרשת ראה.

ספרן כתב:ראה ב'שם משמואל' על שבועות (בכרך במדבר) עמ' נב - נג.

פלתי כתב:ראה ערבי נחל, פרשת ראה.

אתם יכולים בבקשה לעלות לכאן את הא דנכתב שם.

יוסףלוי כתב:עיין הקדמת ספר קרבן אהרן על התו"כ למוהר"א בן חיים

ספרן כתב:ראה ב'שם משמואל' על שבועות (בכרך במדבר) עמ' נב - נג.

פלתי כתב:ראה ערבי נחל, פרשת ראה.

אפשר לנקוב במ"מ מדוייק בפרשת ראה והיכן בדיוק בהקדמה.

הנה להורדה - viewtopic.php?f=7&t=7217&start=4880#p240898 - תודה לרבינו אחכמה שליט"א.