מתוך ויקיפדיה ערך משנה:
גישה חדשנית הצוברת תאוצה בעשורים האחרונים נקראת "הגישה הספרותית". על פי גישה זו, רבי ערך את המשנה תוך שימוש באמצעים ספרותיים כמו "פתיחה מעין חתימה", תקבולות, משחקי מילים ועוד. פענוח של האמצעים הספרותיים ישפוך אור נוסף על הבנת המשנה ועל הנושא הנידון בה. הדוגלים בגישה זו טוענים כי אין אפשרות לנתק בין תוכן המשניות לבין צורת העיצוב שלהם. בין הלומדים בגישה זו ניתן למנות את אברהם וולפיש, שאף הקדיש לכך את עבודת הדוקטורט שלו.
מי יכול להעלות את המחקר הנ"ל לתועלת הלומדים, ולתועלתי לפחות?
ישר כח.
הגישה החדשנית במחקר המשנה: "הגישה הספרותית"?
Re: הגישה החדשנית במחקר המשנה: "הגישה הספרותית"?
מתוך האתר עתניאל
משחק לשון - בחירתה של המשנה לנקוט מינוח דו-משמעי מאפשרת למובן הסמוי לרמוז על משמעות נוספת. כך למשל המשנה בראש השנה מספרת על אב ובן שבאו להעיד על החודש: "וקבלו הכוהנים אותו ואת בנו". המשמעות הגלויה של "אותו ואת בנו" היא שהכוהנים קיבלו את האב והבן יחדיו כדי להעיד כזוג. אבל המשפט "אותו ואת בנו" מרמז על משמעות נוספת, שלילית. הוא רומז לביקורת על התנהגותם של הכוהנים, "אותו ואת בנו" הוא שמו של אחד האיסורים שבתורה, "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח).
זיקה אינטרטקסטואלית - פעמים רבות אנו מוצאים במקרא שצירופי מילים החוזרים על עצמם בסיפורים שונים נועדו להקביל בין הסיפורים.[iii] גם במשנה ישנן הקבלות - לעתים הקבלות בין שתי מסכתות,[iv] ולעתים, כפי שנראה בפרקים הבאים, יוצרים זיקה בין המשנה ובין המקרא. השפעתו של המקרא על עיצוב המשנה אינה רק משום שהתורה שבכתב היא התשתית של התורה שבעל פה אלא גם משום שהתנ"ך הוא הספר המרכזי שהיה ידוע לחכמי המשנה וללומדיה ולפיכך נשאבו ממנו פעמים רבות מוטיבים, רעיונות ואסוציאציות. השראת המקרא אפוא נוכחת במשנה לא רק בציטוטים הישירים ובעיקרי המצוות; ברקע עיצובן של חלק מהמשניות עומדות דמויות מקראיות כאליהו הנביא, דוד ושלמה והרעיה והדוד שבשיר השירים. עיצוב זה רומז על המשמעויות הנוספות שרצו חכמים לכלול במשנה.
מבנה - מבנה של משנה או של פרק משמש כלי ליצירת הקבלות בין יסודות שונים, ובכוחו לבטא קשר רעיוני. לדוגמה, הפרק הראשון והפרק השלישי של מסכת סנהדרין עוסקים בדיינים ואילו הפרק השני בדיני מלכים. בכך יצר עורך המשנה זיקה בין השופט למלך, שני מנהיגים הנושאים בשררה על הציבור. דוגמה נוספת נוכל לראות בפרק הראשון של מסכת קידושין. לפרק שני נושאים - קניינים ומצוות. העובדה שכל אחד מהנושאים מתייחס לעשרה פרטים מרמזת על הקשרים בין שני התחומים.
דרך נוספת לעמוד על כוונת חכמים עצמם, דרך הרווחת גם בעולם הישיבות, היא במתן תשומת הלב לשיטתיות בגישתו של החכם הדובר. לדוגמה, אמירותיו של רבי עקיבא בנושא קדושת הקשר בין איש לאישה ובנושא חשיבותה של האהבה ביניהם יכולות להסביר מדוע לשיטתו מותר להתגרש כאשר נפגם החן בין בני הזוג.
השלכות ההלכות
במשנה, יותר מבתלמוד ובמדרשי הלכה, רוב ההלכות העוסקות בנושא כלשהו מרוכזות במקום אחד. כך היא מקילה על הלומד להתבונן בהלכות כמכלול ולנתח את משמעויותיהן. לדוגמה, הפרק האחרון של מסכת ברכות מביא רשימה ארוכה של מצבים שהאדם מחויב בהם לברך את הקב"ה - כל אחת מהברכות מבטאת הכרה בתפקידו של הקב"ה באותו אירוע, ולכן ניתוח של הברכות מאיר על שאלת מקומו של הקב"ה בעולם באופן כללי. בדומה לכך, ניתוח של פרטי הלכות פאה במשנה מגלה את התפיסה כי "פאה" אינה מתנה הניתנת לעני אלא זכותו הממשית בשדה, בדומה לזכויותיו של בעל השדה עצמו. הבנות אלו מתאפשרות מכיוון שהמשנה היא ספר הלכה קדום והיא קרובה יותר לשלבי הגיבוש של יסודות ההלכה, שלב שבו המגע בין ההלכה לרעיונות העומדים ביסודותיה היה ברור יותר מבתקופות אחרות.
וראה עוד ב-מאמר הבא
משחק לשון - בחירתה של המשנה לנקוט מינוח דו-משמעי מאפשרת למובן הסמוי לרמוז על משמעות נוספת. כך למשל המשנה בראש השנה מספרת על אב ובן שבאו להעיד על החודש: "וקבלו הכוהנים אותו ואת בנו". המשמעות הגלויה של "אותו ואת בנו" היא שהכוהנים קיבלו את האב והבן יחדיו כדי להעיד כזוג. אבל המשפט "אותו ואת בנו" מרמז על משמעות נוספת, שלילית. הוא רומז לביקורת על התנהגותם של הכוהנים, "אותו ואת בנו" הוא שמו של אחד האיסורים שבתורה, "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח).
זיקה אינטרטקסטואלית - פעמים רבות אנו מוצאים במקרא שצירופי מילים החוזרים על עצמם בסיפורים שונים נועדו להקביל בין הסיפורים.[iii] גם במשנה ישנן הקבלות - לעתים הקבלות בין שתי מסכתות,[iv] ולעתים, כפי שנראה בפרקים הבאים, יוצרים זיקה בין המשנה ובין המקרא. השפעתו של המקרא על עיצוב המשנה אינה רק משום שהתורה שבכתב היא התשתית של התורה שבעל פה אלא גם משום שהתנ"ך הוא הספר המרכזי שהיה ידוע לחכמי המשנה וללומדיה ולפיכך נשאבו ממנו פעמים רבות מוטיבים, רעיונות ואסוציאציות. השראת המקרא אפוא נוכחת במשנה לא רק בציטוטים הישירים ובעיקרי המצוות; ברקע עיצובן של חלק מהמשניות עומדות דמויות מקראיות כאליהו הנביא, דוד ושלמה והרעיה והדוד שבשיר השירים. עיצוב זה רומז על המשמעויות הנוספות שרצו חכמים לכלול במשנה.
מבנה - מבנה של משנה או של פרק משמש כלי ליצירת הקבלות בין יסודות שונים, ובכוחו לבטא קשר רעיוני. לדוגמה, הפרק הראשון והפרק השלישי של מסכת סנהדרין עוסקים בדיינים ואילו הפרק השני בדיני מלכים. בכך יצר עורך המשנה זיקה בין השופט למלך, שני מנהיגים הנושאים בשררה על הציבור. דוגמה נוספת נוכל לראות בפרק הראשון של מסכת קידושין. לפרק שני נושאים - קניינים ומצוות. העובדה שכל אחד מהנושאים מתייחס לעשרה פרטים מרמזת על הקשרים בין שני התחומים.
דרך נוספת לעמוד על כוונת חכמים עצמם, דרך הרווחת גם בעולם הישיבות, היא במתן תשומת הלב לשיטתיות בגישתו של החכם הדובר. לדוגמה, אמירותיו של רבי עקיבא בנושא קדושת הקשר בין איש לאישה ובנושא חשיבותה של האהבה ביניהם יכולות להסביר מדוע לשיטתו מותר להתגרש כאשר נפגם החן בין בני הזוג.
השלכות ההלכות
במשנה, יותר מבתלמוד ובמדרשי הלכה, רוב ההלכות העוסקות בנושא כלשהו מרוכזות במקום אחד. כך היא מקילה על הלומד להתבונן בהלכות כמכלול ולנתח את משמעויותיהן. לדוגמה, הפרק האחרון של מסכת ברכות מביא רשימה ארוכה של מצבים שהאדם מחויב בהם לברך את הקב"ה - כל אחת מהברכות מבטאת הכרה בתפקידו של הקב"ה באותו אירוע, ולכן ניתוח של הברכות מאיר על שאלת מקומו של הקב"ה בעולם באופן כללי. בדומה לכך, ניתוח של פרטי הלכות פאה במשנה מגלה את התפיסה כי "פאה" אינה מתנה הניתנת לעני אלא זכותו הממשית בשדה, בדומה לזכויותיו של בעל השדה עצמו. הבנות אלו מתאפשרות מכיוון שהמשנה היא ספר הלכה קדום והיא קרובה יותר לשלבי הגיבוש של יסודות ההלכה, שלב שבו המגע בין ההלכה לרעיונות העומדים ביסודותיה היה ברור יותר מבתקופות אחרות.
וראה עוד ב-מאמר הבא
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 455 אורחים