כידוע בהרבה מקומות מופיע בבבלי שרב יוסף אמר "לא שמיעא לי הא שמעתא", ואביי אומר לו את אמרת ניהלן וכו'.
והביאור בזה מופיע בגמ' בנדרים דמ"א ד"רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא א"ל אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן".
זה מופיע בעירובין י. סו: עג. עה: פט: פסחים יג. כתובות ב. מכות ד. נדה לט. סג: (זה מה שהגיעה ידי),
ובכל פעם רש"י טורח לבאר כנ"ל דרב יוסף חלה ושכח,
חוץ מהפעם הראשונה בש"ס - עירובין ד"י, והפעם האחרונה - נדה דס"ג, דהיינו ב8 מקומות רש"י מפרש, וב2 שותק.
ולגבי הפעם הראשונה בש"ס אולי יש מקום לומר דאין הדבר טעון ביאור בהכרח, כיון שתיתכן שכחה חד פעמית, ורק מהפעם השניה ואילך נדרש להוסיף בזה ביאור, תוס' ע"ז סה: "כי אין נכון לומר שטעה רבא שתי פעמים". אבל למה רש"י שותק ע"ז בפעם האחרונה, זאת לא אדע לבאר.