פורום אוצר החכמה

כידוע בהרבה מקומות מופיע בבבלי שרב יוסף אמר "לא שמיעא לי הא שמעתא", ואביי אומר לו את אמרת ניהלן וכו'.

והביאור בזה מופיע בגמ' בנדרים דמ"א ד"רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא א"ל אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן".

זה מופיע בעירובין י. סו: עג. עה: פט: פסחים יג. כתובות ב. מכות ד. נדה לט. סג: (זה מה שהגיעה ידי),
ובכל פעם רש"י טורח לבאר כנ"ל דרב יוסף חלה ושכח,
חוץ מהפעם הראשונה בש"ס - עירובין ד"י, והפעם האחרונה - נדה דס"ג, דהיינו ב8 מקומות רש"י מפרש, וב2 שותק.

ולגבי הפעם הראשונה בש"ס אולי יש מקום לומר דאין הדבר טעון ביאור בהכרח, כיון שתיתכן שכחה חד פעמית, ורק מהפעם השניה ואילך נדרש להוסיף בזה ביאור, תוס' ע"ז סה: "כי אין נכון לומר שטעה רבא שתי פעמים". אבל למה רש"י שותק ע"ז בפעם האחרונה, זאת לא אדע לבאר.

נתקלתי בב"ק נ"ו ע"ב באביי שאומר לרב יוסף 'אמרת לן הכישה במקל' ולכאורה זה גם באותה הסבר שרב יוסף חלה ולא רק שרש"י לא מפרש אלא גם ארטסקרול - שוטנשטיין, ומתיבתא לא מפרשים זאת.

הפי' יפה מאוד לגי' הדפוסים.
ולגי' הכת"י שהובאו בדק"ס, רב יוסף הוא דאמר כן לרבה, הנזכר לעיל.

בהא דרב יוסף חלש ואיעקר ליה למודיה, יש לציין לד' הגמ' בב"מ דפ"ה "רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואיקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה".