פורום אוצר החכמה

בימים אלו אני מנסה להרים פרויקט של פירוש ריאליה לספרות חז"ל
זה פרויקט ענק, שכדי שיצליח צריך שיתוף של עשרות או מאות לומדי תורה.

אני בשלבי תכנון מעשי וצריך את עזרתכם.
יש הרבה שאלות עקרוניות וטקטיות איך לבנות אותו

מצורף טיוטת ערך מפתח
והנה הקישור לשיתוף הקובץ בגרסת גוגל למי שישא רוחו להשתתף בעריכה
https://docs.google.com/spreadsheets/d/ ... sp=sharing


מצורף מאמר על הצורך בפירוש ריאליה לספרות חז"ל

בהחלט רעיון מבורך. אך דא עקא בד"כ העוסקים בפרויקט מעין זה ששים לשנות הרבה ע"פ הידע המתקדם שלהם וצריך זהירות יתירה מזה. דומת הרא"ס מדברי הגרי"ז על המנורה הוא רק דוגמא לזה. הוא הביא זה לדוגמא איך שהגרי"ז למד פשט לא נכון משום שהוא לא ידע המציאות. אך אני תמיד חשבתי שאפשר להבין דברי הגרי"ז אך ורק לפי המציאות שהציג הרא"ס. הרי הגרי"ז אמר שהדין נאמר על הנרות, ואפשר להבין זה רק כפי המציאות שהנר אינו עגול וממילא יש צד להנר וזה שייך למעשה המנורה. כל חידושו של הגרי"ז הוא שאין זה דין בהמנורה מצד עצמו אלא כדי שיהיה ההדלקה לכיוון הזה. וזה יצא ללמד על הכלל כולו.

אכן דברי הגרי"ז הם דוגמה שמי שלומד ישר, והוא צמוד לטקסט, יכול לכוון לאמת, גם כאשר המציאות הריאלית אינה בפניו.

הפלא ופלא. חסר 'שלשלת המפתחות', משנה פרה יב ט.
אני מציע לערוך קודם ביבליוגרפיה של כל הספרים העוסקים בנושא. יש די הרבה.

ר' שאול שמעון דויטש עשה מוזיון לחקר הריאליה בתנ"ך ובחז"ל, ראה http://www.torahmuseum.com/Virtual_tour.html.
ואף הוציא ספרים בענין The Living Torah Museum parashah series.
זוהר עמר עושה עבודה מעולה בחקר הצמחים אך לפי דבריו בספרו צמחי המקרא יש לו בעיות מימון, וחבל.
יש גם את מילוני סוקולוף בניבי ארמית השונים.
עיקר עבודת המחקר אינו שייך לת"ח אלא לארכיאולוגים המכירים נושאים אלו ודרכי חקירתם. רק שצריך שיהיו בתיאום עם איזה ת"ח כדי להתאים למקורות.

ליבנה, תרשה לי לחלוק אתך ובעיני זה חלק מלימוד התורה.
כאשר הרמב"ם הלך לחפש כתבי יד של התלמוד כדי לעמוד על הגרסה הנכונה במלווה את חברו בעדים, הוא עסק בארכאולוגיה, או בתורה?
ואם "גדולים מעשי חייה" על גידול כותנה... ק"ו לחיפוש במרתפים ארכאולוגיים.

מה דעתך?

אליהו סולוביציק כתב:ליבנה, תרשה לי לחלוק אתך ובעיני זה חלק מלימוד התורה.
כאשר הרמב"ם הלך לחפש כתבי יד של התלמוד כדי לעמוד על הגרסה הנכונה במלווה את חברו בעדים, הוא עסק בארכאולוגיה, או בתורה?
ואם "גדולים מעשי חייה" על גידול כותנה... ק"ו לחיפוש במרתפים ארכאולוגיים.

מה דעתך?

אני דנתי בענין מבחינה פרקטית מי מתאים לחקור מצד הכשרתו דברים כאלו. אתה דן בענין מצד האם לברך ע"ז ברכת התורה. וגם בזה נראה פשוט שלא יברך. וכי רב שגדל י"ח חודש אצל רועה בהמה להכיר במומים היה מברך ברכת התורה על כך? והלומד טריגונומטריה להבנת הלכות קידוש החודש, או בוטניקה לדיני זרעים וכדומה יברך עליהם?
ובכל זאת לימוד דברים אלו זה דבר חשוב שהוא הכשר מצוה של לימוד תורה, וכפי שאמר הגר"א שמה שחסר בידיעות דברים אלו חסר כנגדם עשר ידות בהבנת התורה.

על ר"ש מז'עליכוב מסופר:

שפעם נסע לארצות המזרח משום שרצה לראות כמה דברים המוזכרים בדברי חזל הנמצאים שם ובין הדברים שרצה לראות איך נראה כירה שאמרו חז"ל וכדומה.

ניתן להוסיף ליבנה וחכמיו את ד"ר משה רענן במאמריו שבפורטל הדף היומי על צמחים ובע"ח שבתלמוד.

גבול ים כתב:ניתן להוסיף ליבנה וחכמיו את ד"ר משה רענן במאמריו שבפורטל הדף היומי על צמחים ובע"ח שבתלמוד.

המעיין במאמר של פותח האשכול יראה שדברי ד"ר רענן הובאו בו בהרחבה

צודק, כתבתי הערתי קודם שקראתי את דברי רא"ס.
ואם כבר, הייתי אומר שאם מאן דהוא חפץ שפירוש זה יקנה את מקומו בין כתלי ביהמ"ד, מן הראוי להתמקד במסכת שלימודה מוכרח להבנה ריאלית, דרך משל מסכת כלים.
אם מתחילים נניח בב"ק, והלומד אץ רץ לחקירתו של ר' איסר זלמן, באמת נידון על זן השור בימי חז"ל [ואולי הז'בו] לא רלוונטי ללומד.

לגבול יום
אני מסתפק מאד בדבריך
כי ההבנה הנכונה של בבא קמא מתאפשרת כאשר אנו מבינים את אורח חייהם.
ממון המזיק, היה התאונות השכיחות בימים ההם וכך יש להבין את שאלות האחריות עליהם.
כך למשל את בור המזיק, כל הלכות בור
כאשר אתה יודע את התפקיד של הבורות בכל בית וחצר, אתה מבין יותר את הסיכונים שיש בהם ואת האחריות שיש לשים על בעל הבור.
החקירה התיאורתית של רבי איסר זלמן, אם חיוב התשלומין נובע מחיוב השמירה מקבל הקשר רחב יותר
וכך זה בכל ההלכות.

בעניין הבור, רמ"מ כשר כתב בתורה שלמה [משפטים. אינו לפניי] שהבורות בא"י היו מלאים מים, ולדעתו זה מיישב כיצד הבל הבור הורג. אמנם ציורים של שור לא ייתנו תמונה מספקת כדי לבאר את הריאליה בימי התלמוד, אלא מל היסטורי. אני שמעתי פעם מחברותא שבפרס העתיקה החזיקו אריות כחיות מחמד, ולדעתו זה מיישב מדוע במשנה [ב"ק א,ד] דיברו על ארי המזיק

לגופו של אשכול, נראה לי שמלאכת האיסוף תהיה שלמה רק אחרי שהחקירות הנ"ל יושלמו, ולדעתי אנחנו עוד רחוקים מזה. תחילה כדאי להביא אל מודעות רמי"ם ותלמידים את הספרים הנ"ל. וזכור לי ויכוח בין ר"ש ליברמן והגרי"ד סולוביצ'יק על רדיית הפת, האם הריאליה מועילה להבנת הדינים, אך איני זוכר פרטים מדויקים

משה גרוס כתב:וזכור לי ויכוח בין ר"ש ליברמן והגרי"ד סולוביצ'יק על רדיית הפת, האם הריאליה מועילה להבנת הדינים, אך איני זוכר פרטים מדויקים

[לא הגרי"ד אלא חתנו הגרא"ל, וסיפר על כך במאמרו 'כך היא דרכה של תורת הרב'.]

מהגרי"ד יש התייחסות לכגון זה (כמדומני שהובאה בנפש הרב)

השיחה עם ר"ש ליברמן שמוזכרת בנפש הרב (עמ' רמח) עוסקת בנושא אחר, של התייחסות לשיטת גאונים שהיא נגד ההלכה המקובלת.

נשמע מעניין, נא להביא את הקטעים הנידונים מנפש הרב, או לכה"פ תמצית הדברים. תשוח"ח.

הגרי"ד בכלל לא רחש חביבות יתירה לפן המציאותי, הוא העדיף להתמקד בפן העיוני. ידועה אימרתו (לי זה דוקא צורם) שסבו הגר"ח
Took the pots and pans out of Yoreh De'ah.
(סילק את "הסירות ואת הקדירות" מתוך השו"ע יורה דעה)

מרחביה כתב:השיחה עם ר"ש ליברמן שמוזכרת בנפש הרב (עמ' רמח) עוסקת בנושא אחר, של התייחסות לשיטת גאונים שהיא נגד ההלכה המקובלת.

נכון, ולא אליה התכוונתי, אלא לדיון על לבוד וגוד אסיק

ישבב הסופר כתב:נשמע מעניין, נא להביא את הקטעים הנידונים מנפש הרב, או לכה"פ תמצית הדברים. תשוח"ח.

הגרי"ד בכלל לא רחש חביבות יתירה לפן המציאותי, הוא העדיף להתמקד בפן העיוני. ידועה אימרתו (לי זה דוקא צורם) שסבו הגר"ח
Took the pots and pans out of Yoreh De'ah.
(סילק את "הסירות ואת הקדירות" מתוך השו"ע יורה דעה)

אני לא חושב שהדוגמא קשורה בהכרח לנושא האשכול.
המשמעות של האמירה הזו (המופיעה ב"מה דודך מדוד") שהגר"ח "ניער" את יור"ד משאלות ודיונים שאין בהם אלא חשבונות של צירופי מקרים והנחות, והחזיר את הדין לעקרונות ההלכה.

אגב כל ספרי פרופ' פליקס עולים לאוצר בעדכון החדש.

אליהו סולוביציק כתב:לגבול יום
אני מסתפק מאד בדבריך
כי ההבנה הנכונה של בבא קמא מתאפשרת כאשר אנו מבינים את אורח חייהם.
ממון המזיק, היה התאונות השכיחות בימים ההם וכך יש להבין את שאלות האחריות עליהם.
כך למשל את בור המזיק, כל הלכות בור
כאשר אתה יודע את התפקיד של הבורות בכל בית וחצר, אתה מבין יותר את הסיכונים שיש בהם ואת האחריות שיש לשים על בעל הבור.
החקירה התיאורתית של רבי איסר זלמן, אם חיוב התשלומין נובע מחיוב השמירה מקבל הקשר רחב יותר
וכך זה בכל ההלכות.

זה נשמע לי מוגזם קצת. באופן כללי אני דוקא בעד הבנת המציאות במקום שזה עוזר להבנת דברי חז"ל, אבל כשדוחפים ענין המציאות שאין לו שום נ"מ להבנת הסוגיות זה כבר לא לימוד תורה אלא מחקר תלמודי ואולי עוד פחות מזה.
זה מזכיר לי סיפור עם הרב גבריאל בולק ז"ל. כשהגיע למיר מגרמניה בתחילת דרכו הוא נתקע בהגמרא משום שהוא לא ידע מה זה ברדליס, ולא היה מי שהיה יכול להסביר שידיעת מה זה ברדליס אינו חשוב להבנת הסוגיא כלל וכלל. הוא לא היה יכול להמשיך עד שאמר לו רב יוסף ליס ז"ל - "דאס איז איין יאמפוט". זה הספיק לו לשמוע שבארדליס נקרא יאמפוט והוא המשיך בגמרא.

(אף שזה לא נוגע לנקודת הסיפור, הרי זה בגדר חקר פולקלור: צ"ל לעמפערט. וזה נמר.)

ישבב הסופר כתב:(אף שזה לא נוגע לנקודת הסיפור, הרי זה בגדר חקר פולקלור: צ"ל לעמפערט. וזה נמר.)

לפי הסיפור ששמעתי מחתנו של רג"ב שהוא גם אחיין של רי"ל שרי"ל אמר יאמפוט. לפי הבנתו רי"ל המציא מילה בדוקא הגם שהיה ידוע להם מה זה ברדליס משום שזה באמת אינו משנה כלל וכלל להבנת הגמרא. הוא השכיל להבין ראשו של בחור מגרמניה שהוא צריך תרגום של כל תיבה מצד "ייקישקייט" ולא משום שזה בעצם משנה והוא דחה אותו בקש כדי שיוכל לעבור על זה ולהמשיך וללמוד. [צ"ע מה איכפת לו לומר האמת עבור זה. מי שרוצה להמשיך ולדון נא לפתוח אשכול חדש.]

אהא עכשיו הבנתי. אז כדאי להוסיף שהתרגום למילה ברדלס אינו מוסכם, אני זוכר בחיידר שתרגמוהו כצורתו. (בעברית זה צ'יטה, אבל לא תרגמו כן.) אז בגלל שלא אמרו לו הטייטש, הוא נתקע על זה, ולא הבין שאין זה נוגע לכלום, עד שרי"ל פיברק לו מילה כדי שיוכל להמשיך הלאה...

אגב, למרות שאני דוקא מסכים לתרומת הכרת הריאליה להבנת הלימוד, לא הצלחתי להבין מש"כ הרא"ס לעיל, האיך תועיל הכרת המציאות של בור בימי המשנה, להבנת החקירה של הגרא"ז.

ישבב הסופר כתב:אגב, למרות שאני דוקא מסכים לתרומת הכרת הריאליה להבנת הלימוד, לא הצלחתי להבין מש"כ הרא"ס לעיל, האיך תועיל הכרת המציאות של בור בימי המשנה, להבנת החקירה של הגרא"ז.

תיב לקבלי.

ישבב הסופר כתב:אגב, למרות שאני דוקא מסכים לתרומת הכרת הריאליה להבנת הלימוד, לא הצלחתי להבין מש"כ הרא"ס לעיל, האיך תועיל הכרת המציאות של בור בימי המשנה, להבנת החקירה של הגרא"ז.

גם אני הקטן לא הבנתי, ואיני יודע אם הטעם הוא שלא הבנתי היטב את המציאות של הבור, או משום שלא הבנתי היטב את חקירת רא"ז... עכ"פ דברי דלעיל נאמרו מהפן הריאלי, אם רוצים שפירוש זה יקנה את מקומו בכותלי בית המדרש ולא יתקל במשיכת כתף וגרוע מכך, יש לתת את הדעת מה יוכיח ללומד את התועלתיות שבדבר, ועתה צא ולמד כמה מבני התורה מרגישים שידיעת הריאליה תוסיף להם בהבנת ב"ק, ותבין את הסיכוי שספר שכזה יתקבל בבית המדרש. שונה הדבר לחלוטין בסוגי' שהראליה שבה נדרשת, אם זה עניני קדוש החדש, אם כלאים ואם מסכת כלים שנקטתי כדוגמא [אגב הגרח"ק שליט"א כשעסק בחיבורו לזרעים ביקש את ספרי פליקס, אינני חושב שמאן דהוא סבור שגם במסכת ב"ק הוא היה נדרש לשכמותו]

הראש' חכמי אשכנז רגילים להביא פסקים ועובדות מרבי שמריהו בעל המעשים.
ומכבר הסתפקתי בשורש כינוי זה, האם הכוונה לבעל מעשים טובים, או משום שהיו עימו כמה סיפורים בהלכה, (וכגון ששכח לערב ע"ח לפני תוספת שבת וכו'), או כיו"ב.

וכעת ראיתי בס' יחוסי תו"א בערך רב חנן בר יצחק שבתו"ד הענין מתבאר, ז"ל:
"ומורי הישיש רבנא שמריהו מורה צדק כן הורה דאין הגעלה מועלת לבית שאור והראה לנו הלכה למעשה שהיה לו אגן אחד של עץ שהיה לו מיוחד קיבת חלב ומולח הקיבה בתוך אותו האגן להעמיד בו החלב לגבן וכאשר היה מולח הגבינות מאותו מוהל היוצא וזב מן הגבינה היה מוסיף על הקיבה וממחה בתוך אותו אגן ומפני שמורי זל״ע בעל מעשים היה כשפירש לנו ההל' אמר אני רוצה להראות שאין הגעלה מועלת לא לבית שאור ולא לבית חרוסת, הדיח ושפשף ונקה אותה האגן יפה יפה ואחר כך הגעילו, ולאחר הגעלה יום או יומים נטל חלב כמות שהוא חי ונתן לתוך אותו האגן בלא כל דבר המעמיד, ומיד לשעה נתחבץ אותו חלב כאילו נתן לתוכו המסן ואמר לנו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו חוץ מבית שאור שחימוצו קשה".

שו"ר גם ברוקח הל' פסח סי' רנ כזה הלשון, בערך.

וא"כ נראה שכך היה דרכו של רבינו שמריה, להראות ולבאר הדינים ע"י מעשים.

מקובל לפרש "בעל מעשים"= מורה הוראה רגיל וותיק

בנוגע לברדלס, ע"פ מה שכותב הערוך בע' ברדלס ובע' אפא לכאורה בהתבוננות מדובר יש צד לומר שמדובר בסוג של נחש,
אפא^ משכא אפא דיכרא בפ' יה"כ בגמרא מי שנשכו (יומ' פ"ד.) [ושם אי' אמשכא דאפא דיכרא, אבל בכ"י מ' (ד"ס יומ' ק"מ:) אי' כגי' רבינו ועיי' הלכו' יוה"כ לרי"ץ גיאת דנ"ח ותש' רשב"א סי' תי"ג] ובסוף פרק קמא דבבא קמא (ק"ט.) צבוע זה אפא. פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דדנפרזא וצבוע תרוייהו אפא נינהו מיהו נפרזא שם נקבה וצבוע שם הזכר. גיא הצבועים (שמוא' א', י"ג, י"ח) תרג' מישר אפעיא. אפעה מוליד לע' שנה וכנגדו באילן חרוב בפרק קמא דבכורות (ח'. עיי"ע ברדלס). [ר"ב כיון על ? ולא היא והנכון כשכתבתי שבל"ס ובל"י צבוע וכן מוכרח מהמשך של בבא קמא וכן פי' ר"ש דוראן במ"א דמ"ג. ועיי"ע אפעה].# עכ"ל הערוך.

תאמרו לי: מילא חולדה מצויה אצל בני אדם, אולם ברדלס? הצי'טה בלע"ז? וכשמחברים את הערך שלעיל, הדברים יותר נשמעים: מוליד לע' שנה, זהו נחש.
אני מציע את הדברים לפני הת"ח, לא מכריע.

תירוץ ריאלי לקושיא למדנית.
ידוע להק' איך היה מותר לאסתר להלשין על בגתן ותרש למלך אחשורוש, והרי היא היתה אנוסה להיות תחתיו, ובמיתתו תציל עצמה מן העבירה.
ושמעתי מהגרא"י צוקר שליט"א שאמר בזה דבר פשוט (למי שיודע), שהחוק בפרס אז היה שנשות המלך שמת עוברות למלך הבא. ולק"מ.

איש_ספר כתב:אגב כל ספרי פרופ' פליקס עולים לאוצר בעדכון החדש.

כמדומני שכשם שעלו כך כבר ירדו מהאוצר מבלי לעדכן את המעדכנים גירסה. וחבל.