בספר התרומה [סי' ל"א] הכריע לחומרא (וביצה של איסור אוסרת מאכל של היתר), ושיטתו הובא, בין השאר, ב'איסור והיתר לרבינו ירוחם' [אות כ"ו].
ובהמשך לזה כתב באיסור והיתר הנ"ל:
וצ"ע דהא בס"מ היתר [א"ה: אולי צ"ל התיר] ביצת עוף טמא שנתבשלה בקליפות עם האחרים
כפי' הנראה, 'ס"מ' הנזכר באיסור והיתר (כאן, ובשאר מקומות) פירושו 'ספר מצוות', כשהכוונה לספר מצוות קטן. ואכן, היתר זה נמצא בסמ"ק לפנינו [סי' ר"ז].
נחזור להמשך הדברים באיסור והיתר:
ונ"ל דהס"מ מפרש כרש"י דת"ר גיעולי ביצים טהורים ופירש"י ביצים טהורים ששלקן עם טמאים אין פליטת וגיעול של טמאין אוסר ור"ת פי' בענין אחר לקמן
והיינו, שבתוספתא [תרומות פ"ט ה"ה, מובא בבלי חולין סד:] יש היתר למה שמכונה 'גיעולי ביצים', אשר בפירושה נמצא לכה"פ ה' אופנים בגאונים/ראשונים. ב' פירושים העיקריים הם אותם של רש"י [חולין שם ד"ה גיעולי], שמדובר בפליטת טעם של ביצת איסור, ושל ר"ת [ספר הישר סי' תנ"ב מובא בתוס' חולין שם ד"ה גיעולי], שמדובר בביצה שלא נגמרה, וקמ"ל שאין בו משום אבר מן החי. ולאור הנ"ל, מציע באיסור והיתר שהסמ"ק הכריע כרש"י הנ"ל, באופן שיש ברייתא מפורשת להיתר.
אמנם, דא עקא, שבסמ"ק עצמו הנ"ל, בהמשך דבריו, מסיים:
וביצה שהוציאוה בכח מן התרנגולת בעוד שהיא חיה מותרת ואין בה משום אבר מן החי וזו היא ששנינו גיעולי ביצים מותרין
הרי שבאותו סמ"ק שדן בו באיסור היתר שם, מכריע להדיא כפירוש ר"ת, ודלא כהצעתו הנ"ל. הלא דבר הוא!
(קטע זה נמצא בכל דפוסי הסמ"ק, וכן בשני כת"י שבדקתי)
ולחומר הענין, אציע מה שאולי יכול להשתמש כפתרון הדברים.
בשנת תשכ"ט, פרסם פרופ' י' מ' תא-שמע מאמר הדן בחיבור 'איסור והיתר' הנזכר [סיני כרך ס"ד עמ' רנ"ד-רנ"ו = כנסת מחקרים חלק א' (אשכנז) פרק י"ג]. עיקר המאמר בא להוכיח שהמחבר אינו רבינו ירוחם בר משולם כמו שקבע מו"ל הראשון, אלא רבינו ירוחם אחר, שהיה מתלמידי רבינו פרץ (ובכן, אגב, קשור למסורת בעל הסמ"ק). אמנם, בתוך דבריו, מתאר תא-שמע כת"י גינצבורג של החיבור, שבה נמצא תוכן הספר מחולק ל'פנים' ו'הגהות'. והיינו שחכם אלמוני הגיה פנים החיבור, ובמשך הדורות הוכנסו ההגהות לתוך הטקסט של הפנים והיו לבשר אחד (וע"ע מש"כ פרופ' י' ש' שפיגל, בעמודים בתולדות הספר העברי: הגהות ומגיהים [עמ' 197-198]). ותא-שמע מפרט שם [הערה 4] ג' דוגמאות לתופעה זו, ואחת מהן הינו:
סי' כ"ו, מן "ונ"ל דהס"מ" עד סוף הסימן
נמצא, איפוא, שאותו קטע שבאיסור והיתר שבו מציע ליישב שיטת הסמ"ק עפ"י דעת רש"י, תוספת מאוחר הוא, ולא של רבינו ירוחם! ולאור זה, אולי ניתן לומר שלפני המגיה האלמוני היה רק חיבור איסור והיתר, ולא גוף ספר הסמ"ק עצמו (בניגוד לרבינו ירוחם, שכאמור ציטט מאותו סי' בהסמ"ק), ועל כן כתב מה שכתב מסברא לבד (למרות שלמיטב ידיעתי, הפצת הסמ"ק היה נרחב למדי...).