פורום אוצר החכמה

נתעוררתי בביאור הפס' בדברי הימים ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך שיש כאן הפניה מדוייקת על נושא תפילה. זה לא חידוש שלי אלא פשוט במפרשים על אתר. ז"א, לפני כן קורא דהע"ה לכולם להודות לה', לקרוא בשמו, לבשר ישועתו, לספר כבודו וכו' וכו', (מוכר למי שלא מדלג בקביעות פסוד"ז, רח"ל), ואח"כ הוא אומר ואמרו, דהיינו בקשו והתפללו, הושיענו וכו'. ויש כאן ענין מיוחד ומסויים של תפילה על ישועה וקיבוץ והצלה מן הגויים למטרת הודאה וכו'.

וכמה נפלא עפ"ז המנהג המובא במדרש תהילים י"ד:
מי יתן מציון ישועת ישראל וכו' למה שתי פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות של בית רבן אומרים שני פעמים ביום שחרית וערבית שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו (תהלים פה ה), לכך אמר דוד [שני פעמים] מי יתן מציון. אמר ר' תנחומא אמרית יתיה לפני ר' חנינא ואמר לי לא מן השם הוא זה, אלא מפני שכתוב שתי פעמים הושיענו אלהי ישענו, אחת בתילים, ואחת בדברי הימים, לכך נאמר שתי פעמים מי יתן מציון. משל לבן מלך שאירס לבת המלך, וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני, בנו של מלך מצפה לשמחתו, בתה של מלך מצפה לשמחתה, ומי מעכב, הוי אומר פרוסטגמיא מעכב, כך הקדוש ברוך הוא מצפה לישועתן של ישראל, וישראל מחכין לישועתו של הקדוש ברוך הוא, ומי מעכב, פרוסטגמיא, שנאמר כי יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה].

ראשית, לא דוד המלך קרא 'ואמרו הושיענו', אלא אסף ואחיו, כאשר הביאו בשמחה את ארון ה' מבית עובד אדום אל ירושלים. (אמנם משמע שדוד חיבר השירה הזאת, אך לא הוא אמר 'ואמרו הושיענו').
בין האומר הודו כמנהג הקדמונים ובין המדלגו, חייבים בתלמוד תורה ובכללה ספר דברי הימים.

לעיקר דבריך,
רש"י על אתר מבאר ששירת אסף הסתיימה במילים 'אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ'.
ואחר כך הם הוסיפו וקראו לעם להתחיל ולסיים את מזמור ק"ו בתהלים, 'הודו לה' כי טוב', כלומר התחילו להודות לה' בפרק ק"ו המתחיל במילים אלו, 'ואמרו' - כלומר וסיימו בפסוקים האחרונים בפרק זה - הושיענו אלקי ישענו כו' ברוך ה' אלקי ישראל כו'. שהם הפסוקים האחרונים במזמור ק"ו.

רש"י מכריח זאת מהבקשה 'וקבצנו מן הגויים' - כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגויים? ולכן פירש שאין כאן בקשה ותחינה, אלא הוראה לציבור לומר מזמור מתהלים.

דברי רש"י הללו הינם מקור נאמן למנהג בזמנינו לומר פרקי תהלים בקול רגש אף שאין כל המילים שייכות לעניין האקטואלי שלשמו מתפללים. גם שם קראו 'הושיענו וקבצנו' אע"פ שלא היו אז גולים מהארץ.