פורום אוצר החכמה

במאמרו של הרא"י נריה - שיחת הכנה לנישואין של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל

מביא את דברי רבי אריה שמזכיר את ביטויי האהבה לאשתו - אהובתי, יקירתי, חביבתי - ששזר בעל הסמיכת חכמים בצוואתו המפורסמת.

דא עקא, שבסוגריים נוספה הערה שבדפוסים מאוחרים נשמט הקטע מן הצוואה, לא הבנתי האם הערה זו גם היא מרא"ל, אך עכ"פ ביקשתי למצוא את הדפוסים המאוחרים ש'צינזרו' את הקטע בעל הביטויים הנ"ל ולא מצאתי.

אולי כוונתו שבדפוסים הראשונים (או בהעתקות כת"י שהיו ברשותו) היו תוארים נוספים שלא נזכרו בדפוסים המאוחרים??

לא חושב שזו צנזורה, אבל בכמה מהדורות אכן דולגו כמה קטעים חשובים יותר או פחות, ראה למשל ב'צוואות וגם דברי קדושים' עמ' 28, וב'צוואת רבי נפתלי' ירושלים תשט"ו עמ' עט.

לא הבנתי אותך -

בשני המקומות שציינת מופיע הקטע הנ"ל, כולל כינויי האהבה!

על איזו השמטה אתה מתכוין?

ישנם כמה קטעים שנשמטו בדפוסים אלו, חלקם ביחס לזוגתו עם כינויים נוספים, וחלקם ביחס לבניו. נראה יותר שהמדפיסים המאוחרים דילגו על הקטעים הללו מחוסר ענין ולא מהסיבות שהעלית.

תודה גדולה גדולה!

מה הכוונה הסכימו שלא ימות אחד בלי השני? הלא ה' ממית ומחיה..

הוא מפרש שם כוונתו שאם ימות האחד יבקש רחמי האל שימות גם השני.

משמע מלשונו שהכוונה שהנשאר בחיים יבקש ויתפלל למות גם כן. כי הוא כותב שם שהוא מוחל לה על זה במחילה גמורה וכו', ומשמע שההתחייבות היתה שאם ימות לפניה היא תתפלל להצטרף אליו.

אגב, גם לאחר המחילה הוא מוסיף שאם ימלאו שנותינו ויגזור כך האלקים, 'בודאי הוא עניין נאה ומתקבל'

מעניין להביא כאן מכתב של רבי אריה לוין, שכאמור הושפע מצוואת הסמיכת חכמים, שג"כ ראה בזה צורה אידאלית, שרעים האהובים יסתלקו יחדיו מן העולם

"...כתבת בני מחמדי במכתבך הקודם כי מצטער אתה על גלמודי, אני מצטער על צערך, כי זה למותר, כי כך דרך העולם, כי זה מקרה אחד מרבבה שהנאהבים והנעימים בחייהם אשר במותם לא יפרדו {כלומר, כמעט לא מצוי שבני הזוג נפטרים באותו יום ומוכרח שאחד מהם ישאר גלמוד}. אני רואה בזה סימן טוב כי אמנו זצ"ל לא נשארה גלמודה, כי אז היתה סובלה {סובלת} הרבה יותר ממני.. אחרי שסבלותה היתה למעלה מדרך הטבע, כי בזמן האחרון היתה דרושה טיפול יתירה אשר א"א לדרוש מאחר חוץ מבעלה... והכל מן השמיים"

אברהם כתב:הוא מפרש שם כוונתו שאם ימות האחד יבקש רחמי האל שימות גם השני.

משמע מלשונו שהכוונה שהנשאר בחיים יבקש ויתפלל למות גם כן. כי הוא כותב שם שהוא מוחל לה על זה במחילה גמורה וכו', ומשמע שההתחייבות היתה שאם ימות לפניה היא תתפלל להצטרף אליו.

אגב, גם לאחר המחילה הוא מוסיף שאם ימלאו שנותינו ויגזור כך האלקים, 'בודאי הוא עניין נאה ומתקבל'

מעניין להביא כאן מכתב של רבי אריה לוין, שכאמור הושפע מצוואת הסמיכת חכמים, שג"כ ראה בזה צורה אידאלית, שרעים האהובים יסתלקו יחדיו מן העולם

"...כתבת בני מחמדי במכתבך הקודם כי מצטער אתה על גלמודי, אני מצטער על צערך, כי זה למותר, כי כך דרך העולם, כי זה מקרה אחד מרבבה שהנאהבים והנעימים בחייהם אשר במותם לא יפרדו {כלומר, כמעט לא מצוי שבני הזוג נפטרים באותו יום ומוכרח שאחד מהם ישאר גלמוד}. אני רואה בזה סימן טוב כי אמנו זצ"ל לא נשארה גלמודה, כי אז היתה סובלה {סובלת} הרבה יותר ממני.. אחרי שסבלותה היתה למעלה מדרך הטבע, כי בזמן האחרון היתה דרושה טיפול יתירה אשר א"א לדרוש מאחר חוץ מבעלה... והכל מן השמיים"

זה מה שלא מובן לי הרי יכול לבקש שיאריך ימים זה שעומד למות, אלא מה אין התפילות נענות תמיד, ולמה הניחו שתפילה הפוכה תתקיים? ואולי כל העניין רק להראות חיבה שאין יכול לחיות אחד מבלעדי השני וזה עיקר הדבר.

לא מסתבר לך שלהוסיף חיים צריך יותר זכויות מאשר להפסיקם בשביל להצטרף אל האהוב?..

????

???