פורום אוצר החכמה

המילה 'תפילה' 'להתפלל' וכו' נקראת באידיש 'דאוונען'
למיטב ידיעתי, אין לה מובן ומקור בשפה הגמנית, מוצאה של האידיש.
שמעתי, שמילה זו היא מלשון 'דאיב', לשון 'שפיכה', לרמז לשון המקרא: "אשפכה עלי נפשי" (תהלים), ש'נפשי' הוא תפילה. אך כמובן הוא דרש.
עוד ראיתי באיזה ספר, שמילת 'דאוונען' מקורה בטורקית. איני זוכר באיזה ספר ראיתי ענין זאת.
האם כבוד רבני וחכמי הפורום יכולו לסייע בענין?

תמיהה ידועה ו'העולם' היה דרושה דאבהן היינו אבותינו, דתפילות אבות תקנום. נכחתי פעם שמישהו שאל את פרו' דב נוי (מגדולי המומחים לאידיש - כיום אינו בריא) והלה השיבו שלא נתגלה לו מוצא של תיבה זו. מעניין לבדוק בספרו של ר' דוד קאהן: אידיש שפה קדושה.

אז למה לא תסתכל בספר הנ"ל:

סמבוסק, לא העלתי בדעתי שהספר החדש הזה נמצא באוצר (המקוון).... תודה.

איש_ספר כתב:סמבוסק, לא העלתי בדעתי שהספר החדש הזה נמצא באוצר (המקוון).... תודה.

אתה מאנשי האוצר, לא? האם אני צריך לחדש לכם דברים כאלה? אתמהה.

סמבוסק כתב:

איש_ספר כתב:סמבוסק, לא העלתי בדעתי שהספר החדש הזה נמצא באוצר (המקוון).... תודה.

אתה מאנשי האוצר, לא? האם אני צריך לחדש לכם דברים כאלה? אתמהה.

כפי שנאמר: הסנדלר הולך יחף...
ודרך אגב, מהו מקור פתגם זה?

ועדיין, לא העלו חכמי ורבני האוצר והמשתמשים מזור לשמועותיי.

אגב עלעול בין עמודי הקובץ מצאתי זה:

כד הווינא טליא פירשתי שהוא מלשון דאב [=תאב] נון - שתאב להגיע בתפילתו לשער הנו"ן.
וכן שתאב להגיע למעלת הצדיקים שנמשלו לדגים ומתגלגלים בדגים.
וכן למדריגת הדגים שאין שולטת בהם עין הרע.
ועוד כהנה וכהנה ברמה דומה.

ומענין לענין, באחד מספריו של בעל הבן איש חי מתפלא לפשר המלה יארציי"ט (שמשמשת גם בקהילות המזרח), ומפרש בדרך ראשי-תיבות.

יהושע מונדשיין כתב:ומענין לענין, באחד מספריו של בעל הבן איש חי מתפלא לפשר המלה יארציי"ט (שמשמשת גם בקהילות המזרח), ומפרש בדרך ראשי-תיבות.

נשמח אם יזכנו בדברי הבן איש חי או במראה מקום להם.

בודאי תשמח לשמוע שהבא"ח אומר דברים הפוכים:

ודע כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם ואין זה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבים העולם - בא"ח ש"א ויחי אות יד.

מה שהביא ר' יהושע מונדשיין בשם בא"ח,
לי זכור שבטעות זו נכשל ר' חיים פאלאג'י. אך איני זוכר היכן.

למיטב זכרוני זה בס' שו"ת, אם לא של הבא"ח אז אולי הרב אלפנדרי.

וראה זה פלא, גם הרב 'מונדשיין' צדק, וגם הרב 'איש ספר' צדק!

והאותיות ידברו:




ערכתי מחדש למען יהיה קריא יותר!

גלילי תודה רבה!

לכללות הענין של פרשנויות מעין אלו למלים מלשון יידיש, יעויין במאמרו של ר"ח ליברמן ב'אהל רח"ל'' ח"ב (עמ' 332 ואילך) "רבנישע עטימאלאגיעס פון יידישע ווערטער".
משום מה לא תורגם מאמר זה בחלק השלישי.
מספר מטעמים החדש מובא שם בפירוש המלה דאוונען: דא בעינן, את זה אנו מבקשים. התפילות הן רק בקשות ותחנונים.

ח"ג מאהל רח"ל יעלה בקרוב לאוצר.
עד עתה חשבתי שח"ב אין צורך לחזר אחריו כ"כ, עכשיו אני מבין שהמתרגם לא השלים מלאכתו ;)

איש_ספר כתב:תמיהה ידועה ו'העולם' היה דרושה דאבהן היינו אבותינו, דתפילות אבות תקנום. נכחתי פעם שמישהו שאל את פרו' דב נוי (מגדולי המומחים לאידיש - כיום אינו בריא) והלה השיבו שלא נתגלה לו מוצא של תיבה זו. מעניין לבדוק בספרו של ר' דוד קאהן: אידיש שפה קדושה.

ואצלי רשום שמופיע במגיד תעלומה [לבני יששכר זי"ע] על ברכות דף כו ע"ב [?] שכתב שהתפילה נקרא דאוונן מלשון "דאבינן", משום שתפילות אבות תיקנום.

עשוי לנחת כתב:

איש_ספר כתב:תמיהה ידועה ו'העולם' היה דרושה דאבהן היינו אבותינו, דתפילות אבות תקנום. נכחתי פעם שמישהו שאל את פרו' דב נוי (מגדולי המומחים לאידיש - כיום אינו בריא) והלה השיבו שלא נתגלה לו מוצא של תיבה זו. מעניין לבדוק בספרו של ר' דוד קאהן: אידיש שפה קדושה.

ואצלי רשום שמופיע במגיד תעלומה [לבני יששכר זי"ע] על ברכות דף כו ע"ב [?] שכתב שהתפילה נקרא דאוונן מלשון "דאבינן", משום שתפילות אבות תיקנום.

בספר תולדותיו של החוזה מלובלין כתוב כך בשם החוזה

יש שהציעו מקור המילה מהשרש העברי "דבב" ר"ל הנעת שפתיים - דובב שפתי ישנים.

מונח בזכרוני שיש המייחסים מילה זו להשפה הכוזרית.

ויש שמצביעים על המילה בלטינית divin שמובנו "אלוהי" ואינו מן הנמנע שהרי המילה "בענטשען" מקורו מ benedict הלטיני.

מעט צרי כתב:יש שהציעו מקור המילה מהשרש העברי "דבב" ר"ל הנעת שפתיים - דובב שפתי ישנים.

הצעה זו מצאתי באחד מספרי הרמ"ש זיוויץ זצ"ל ובכן בזה יהיו שפתותיו דובבות בקבר.

ואני תמיד חשבתי (בפשטות) שדאוונען בא מלשון בכיה.

בספר הצדיק רבי זונדל מסלנט
נמצא קיצור ממילות ההגיון
ובעמוד קו פרק שלשה עשר
דאבנן או דעבנן
ובהערה למטה
דאבונון תפילות אהות תקנו
דעבנן לשון בעיא ובקשה

צביב כתב:בספר הצדיק רבי זונדל מסלנט
נמצא קיצור ממילות ההגיון
ובעמוד קו פרק שלשה עשר
דאבנן או דעבנן
ובהערה למטה
דאבונון תפילות אהות תקנו
דעבנן לשון בעיא ובקשה

יאר צייט ה''ה כפשוטו יום השנה

מתוך: http://www.par2.com/daven.htm
"The Yiddish word meaning "pray" is "daven," which ultimately comes from the same Latin root as the English word "divine" and emphasizes the One to whom prayer is directed."

N.B.: Yiddish comes from medieval German. German is not a Romance language (i.e., not a Latin derivative). So, this root word would have had to be a word that was imported into German.

Prayers and Blessings is a worthwhile read, covering the general topic of prayer.



"Jewish Services" at wikipedia derives "daven" differently:


Daven is the originally exclusively Eastern Yiddish verb meaning "pray"; it is widely used by Ashkenazic Orthodox Jews. In Yinglish, this has become the Anglicised davening. The origin of the word is obscure, but is thought by some to have come from Middle French divin (short for office divin, Divine service) and by others to be derived from a Slavic word meaning "to give" (Russian: давать, davat') . Others claim that it originates from an Aramaic word, "de'avoohon" or "d'avinun", meaning "of their/our forefathers", as the three prayers are said to have been invented by Abraham, Isaac and Jacob. In Western Yiddish, the term for "pray" is oren, a word with clear roots in Romance languages—compare Spanish and Portuguese orar and Latin orare.

Given the ways in which the various dialects of Yiddish evolved, incorporating words from the vernacular where the speakers lived, this explanation seems quite reasonable. If "daven" came from the middle French "divin," because French is a Romance language, deriving it from the same Latin root as "divine" remains a possibility.



Rabbi Simche Sherer (a dayan of the Beit Din, Manchester, England) writes:


According to the Admor (Rebbe) of Vishnitz, the explanation of word "daven" is as follows.



It is not German, Latin, French or Hebrew. It is an original Yiddish word.



In the Beis Hamikdosh, the people did not just sing and pray, the main service involved sacrifices. Until the arrival of Moshiach, we do not have this facility and thus daven instead.



There are 3 Tefillos; Shachris (to which Mussaf was added, hence it's name), Mincha and Maariv. Each were devised by our forefathers, Avrohom, Yitzchok and Yaakov. The word "daven" is a derivative of D'AVINU, [meaning] from our fathers. We are now left only with these prayers, the custom of our forefathers. We do not generally create ad lib prayers as do peoples of other faiths.

אוסיף שבספרו של ברלינר ששה חדשים באיטליה :פברואר-יולי 1873 : רשמי מסע מקהילות ישראל וספריות עבריות [עברית: ישראל א. זידמן ; הערות ותיקונים: נפתלי בן-מנחם ירושלים :מוסד הרב קוק,תש"ה 1945] כותב שהמקור הוא במילה ערבית וכבר נכתב בהערה שם שדבריו בעניין זה אינם נכונים.

אגב, זו מילה רק ביידיש המזרחית, (ואולי היא מילה מאוחרת). ביידיש המערבית אומרים "אורענען".

בספה"ק קדושת אהרן עמוד שע"ו [חלק נובלות חכמה] כתב בענין זה: "ואמר הטעם שקורין לתפילה "דאוונען", והשיב באימה כי איתא (זוה"ק ח"ב רמה:) כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות , ולמען להזכיר לישראל שצריכין לבכות קורין "דאווינען" היינו דא – וויינען, היינו בכאן בגלות צריכין לדמוע דמע".

פלגינן כתב:

ר'ע שטיינזלץ.JPG

זה אמור להיות בדיחה?

לב האבן כתב:

פלגינן כתב:

זה אמור להיות בדיחה?

אולי. מצ"ב המאמר המלא.

עשוי לנחת כתב:

איש_ספר כתב:תמיהה ידועה ו'העולם' היה דרושה דאבהן היינו אבותינו, דתפילות אבות תקנום. נכחתי פעם שמישהו שאל את פרו' דב נוי (מגדולי המומחים לאידיש - כיום אינו בריא) והלה השיבו שלא נתגלה לו מוצא של תיבה זו. מעניין לבדוק בספרו של ר' דוד קאהן: אידיש שפה קדושה.

ואצלי רשום שמופיע במגיד תעלומה [לבני יששכר זי"ע] על ברכות דף כו ע"ב [?] שכתב שהתפילה נקרא דאוונן מלשון "דאבינן", משום שתפילות אבות תיקנום.

נכון, זה במגיד תעלומה שם ד"ה תפלות אבות תקנום, וז"ל: קבלתי שזה הוא מה שהתפילה נקראת בלשוננו דאווני"ן הוא לשון דאבינן היינו מן תקנת אבותינו.

ומנ שכתב הבני יששכר ש"קבלתי" עולה יחד עם מה שציין ר' "צביב" שראה זה בתולדות החוזה.

אני הכרתי את זה מהקול שמחה מפשיסחא

איש_ספר כתב:ודע כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם ואין זה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבים העולם - בא"ח ש"א ויחי אות יד.

גלילי כתב:וראה זה פלא, גם הרב 'מונדשיין' צדק, וגם הרב 'איש ספר' צדק!

והאותיות ידברו:
בן איש חי [עם פירוש אבן חי]

ScreenShot002.jpg (13.44 KiB) נצפה 16285 פעמים

בן איש חי [עם פירוש אבן חי]

ScreenShot005.jpg (35.34 KiB) נצפה 16285 פעמים

שו"ת רב פעלים חלק ד'

ScreenShot004.jpg (49.13 KiB) נצפה 16285 פעמים

הובא בספרים כמה ראשי תיבות שהמציאו על המילה "יארצייט", ראה בס' שלחן ערוך המקוצר ה' (יו"ד ב') לר"י רצאבי סי' קצ"ז עיני יצחק הערה ב' (עמ' תצ"ה), שמביא שבתימן היו פותרים "יום אסיפת רגלי צדיקים יבית טות", עיי"ש ביאור המילים. [ויש פותרים: יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב], עיי"ש.
וראה: אוצר הידיעות השלם ח"ב לרי"מ שטרן פרק רמ"ד עמ' תק"ד. וכן אוצר הידיעות ח"ג עמ' שנ"ב.
וראה עוד: סיני כ"ח עמ' נז-נח, (ועמ' של), מוסף שבת קדש של יתד נאמן תשע"ב 05 לך לך עמ' 30.
[ותודה להרב מה שנכון נכון שהעיר שלא העתקתי נכון, ועכשיו תיקנתי].

ומה שכתב בפירוש אבן חי על ס' בן איש חי, הנ"ל, שבס' אמרות יוסף הביא בשם כת"י לרי"ח קאפח שבלשון אשכנז "יאר" הוא אב ו"צייט" הוא אם, כל המבין קצת בלשון אשכנז יודע שאינו נכון.
והפירוש האמיתי הוא יאר = שנה, צייט = זמן.
(ותמוה שאחד מעתיק מהשני דברים שאינם נכונים, והרי בטירחה כל דהיא יכול לשאול את היודע אם זה נכון!)

לאוזן שלי הפירוש ש"דאוונען" הוא מלשון דף (דפ'נען) נשמע הכי מסתבר מכל הפירושים. ודאי שאין הכוונה שהמקור הוא המלה העברית לדפדף, אלא שהמקור הוא המלה דף בדומה לדפדוף בעברית.

סגי נהור כתב:לאוזן שלי הפירוש ש"דאוונען" הוא מלשון דף (דפ'נען) נשמע הכי מסתבר מכל הפירושים. ודאי שאין הכוונה שהמקור הוא המלה העברית לדפדף, אלא שהמקור הוא המלה דף בדומה לדפדוף בעברית.

באידיש קוראים לדף 'בלעטל' ותרגומו לעברית עלה, כנראה מכיון שהדף היה נעשה מתרכובת של עלים ועצים.
בספרי האחרונים מובא הרבה הלשון עלה על דף, בלשון חז"ל המונח דף איננו דוקא על נייר - "דף של ספינה" (יבמות דף קכ"א ע"א).

ולכן קשה להניח שהמילה דאווענען מקורה מהמילה דף שלא היתה כל כך מצויה בשימוש בלשה"ק.

מחולת המחנים כתב:

סגי נהור כתב:לאוזן שלי הפירוש ש"דאוונען" הוא מלשון דף (דפ'נען) נשמע הכי מסתבר מכל הפירושים. ודאי שאין הכוונה שהמקור הוא המלה העברית לדפדף, אלא שהמקור הוא המלה דף בדומה לדפדוף בעברית.

באידיש קוראים לדף 'בלעטל' ותרגומו לעברית עלה, כנראה מכיון שהדף היה נעשה מתרכובת של עלים ועצים.
בספרי האחרונים מובא הרבה הלשון עלה על דף, בלשון חז"ל המונח דף איננו דוקא על נייר - "דף של ספינה" (יבמות דף קכ"א ע"א).

ולכן קשה להניח שהמילה דאווענען מקורה מהמילה דף שלא היתה כל כך מצויה בשימוש בלשה"ק.

אני לא חושב שזה נכון. אמנם דף גמרא זה א בלאט גמרא, אבל כשמציינים אומרים דף ג ע"ב. צריך לבדוק ממתי אומרים כך אבל מן הסתם שנים הרבה. ואין צריך להזכיר ביטויים שכיחים כמו מעבר לדף.

מענין לענין. מה מקור המילה "טאמער" באידיש שפירושה "אולי, אפשר"?
האם המקור הוא מילה רגילה בגרמנית, או שמקורו בלשון הקודש מהמילה "תאמר", כמו "ואם תאמר" או "תאמר לרבי מאיר" וכד'.
[נפק"מ שלפי כללי האידיש אם מקור המילה הוא לשה"ק, לא כותבים לפי כללי הניקוד באידיש עם א' וע', אלא כותבים לפי הכתיב בלשון הקודש, לדוגמה: המילה "אמת" באידיש נכתבת כך, ורק הבונדיסטים היו כותבים "עמעס" כידוע (וכך היה גם שם העיתון שלהם) כדי להפגין את ניתוקם מהתורה].
ראיתי פעם באחד המילונים באידיש כתבו את שתי צורות הכתיב לאותה מילה "טאמער" "תאמר".
[ואין לתמוה אם המקור הוא מהמילה "תאמר" למה לא מורגש מבטא היו"ד של ה"חולם", שי"ל שבאשכנז בטאו את החולם בלי יו"ד, והמבטא נשאר גם בפולין ורוסיא וכו', וכן הוא במילים אחרות כיו"ב].
בקיצור, האם מישהו יודע מה מקור המילה "טאמער"?

דרך אגב כמדומה שמילת "כאטש" מרוסית.