פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקור לכך

שכשם שמצאנו 'השלמת שנותיהם של צדיקים' מתחילת שנות חייהם עלי אדמות

כמו"כ יש עניין של 'השלמת שנותיהם' כשנשלמו ביום פטירתו שנים שלמות מאיזו דרגה שהשיגו וכדומה,

למשל, שביום פטירתו מלאו בדיוק כך וכך שנים מאז שהחל לכהן כראש ישיבה, או מיום שהתחיל לקבל תורה מרבו וכו'


.

הערה בעלמא.

לכאורה גם אם תמצא מקור לרעיון זה, עדיין נצטרך לומר שזה עוד תוספת עניין אבל בצדיקים גמורים דוגמת האבות וודאי שההשלמה היא ליום שנולדו שאל"כ אזדא לה ראייה הגמרא בר"ה יא א בעניין זה.

ההיכי תימצי של רב אברהם יתכן אלא באחד שהוא שאינו צדיק, שאילו היה צדיק היה נפטר בחודש שנולד, והחודש שנולד עדיף על החודש שקיבל את המשרה וכדומה (כפי שהוכיח הרב אוצה"ח).
---
כתבתי להבהיר הכוונה.
ומקווה שהובנתי.

אולי לא ממש תשובה, ובכל זאת יש בנותן טעם להזכיר.
ראש השנה לא ע"ב:
"כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד".

לומד_בישיבה כתב:ההיכי תימצי של רב אברהם יתכן אלא באחד שהוא שאינו צדיק, שאילו היה צדיק היה נפטר בחודש שנולד, והחודש שנולד עדיף על החודש שקיבל את המשרה וכדומה (כפי שהוכיח הרב אוצה"ח).
---
כתבתי להבהיר הכוונה.
ומקווה שהובנתי.

כיוון שכמות הצדיקים שלא מתו ביום שנולדו היא מרובה ביותר, על כרחנו שהכלל המבואר בגמרא בר"ה אינו בכל צדיקים אלא רק בצדיקים כעין האבות, אמור מעתה שההיכי תימצי של אברהם יתכן באחד שהוא צדיק אבל אינו צדיק כעין האבות.

אולי יעזור לך הגמרא סוף ברכות סיפור רב ורב יוסף כל הדוחה אחת השעה וכו' שהוסיפו לו כ"ב שנים לחייו בשביל נשיאתו

אכתוב את הרקע לשאלתי:


זקני רש"ש לוין זצ"ל נפטר בשבוע פרשת 'ויצא', כך שהשבת האחרונה בא נשא מדברותיו בשארית כוחותיו - לפני נכדיו ומקורביו - היתה שבת פרשת תולדות.

והנה, השבוע גיליתי את הדרשה הראשונה שנשא בחייו בתור דרשן - לפני למעלה מחמישים שנה - כאשר סיים את לימוד 'תורת הנאום' במכון הרי פישל.. [היה אז כזה דבר..], ונשא דרשה זו בתור מבחן סיום..

והתרגשתי לראות שהיתה זו דרשה על פרשת תולדות..!

בתולדות החל - ולאחר למעלה מחמישים שנה ועשרות אלפי שיחות (ללא גוזמא, כל שיחה מתועדת ביומן.. כל שבוע כמה וכמה שיחות, תעשו את החשבון לבד..) - בתולדות סיים..

לכן שאלתי, האם ידוע על סימן כזה של 'השלמת שנותיהם' בשנות דרשנות וכדומה..

[בני רבי שמשון פינקוס כתבו מאמר מרגש שתמיד הוא תיאר להם איך 'לידתו' הרוחנית היתה ביום בדיקת חמץ, אכמ"ל בתיאור המעשה הנפלא, והנה גם פטירתו היתה באותו יום, וקראו על זה את מאמר חז"ל על השלמת שנותיהם.. אני מבקש מקורות קודמים לעניין זה..]

אוצר החכמה כתב:

לומד_בישיבה כתב:ההיכי תימצי של רב אברהם יתכן אלא באחד שהוא שאינו צדיק, שאילו היה צדיק היה נפטר בחודש שנולד, והחודש שנולד עדיף על החודש שקיבל את המשרה וכדומה (כפי שהוכיח הרב אוצה"ח).
---
כתבתי להבהיר הכוונה.
ומקווה שהובנתי.

כיוון שכמות הצדיקים שלא מתו ביום שנולדו היא מרובה ביותר, על כרחנו שהכלל המבואר בגמרא בר"ה אינו בכל צדיקים אלא רק בצדיקים כעין האבות, אמור מעתה שההיכי תימצי של אברהם יתכן באחד שהוא צדיק אבל אינו צדיק כעין האבות.

אסביר את עצמי שוב.
לא כדי להתווכח ויודעני שהרב אוצה"ח אינו מסכים עמדי, אך אני מרגיש שאני צריך להסביר את עצמי שוב, ועם רב אברהם הסליחה.

הרב אוצה"ח, כבודו הוא זה שעורר להקשות מהגמ' בר"ה, שאילו כמש"כ רב אברהם אזדא לה הראיה שמזה הוכיחה הגמ' (שם) שהאבות מתו בניסן או בתשרי כל חד כפי דאית ליה.

וכך אמרו שם – מאן דאמר בניסן נולדו בניסן מתו, מאן דאמר בתשרי נולדו בתשרי מתו, ולכאו' קושייתו דמר במקומה עומדת, מנין לה לגמ' שמתו ביום שנולדו, ואין כל ראיה ממשה רבנו ע"ה דאין להקיש מצדיק לצדיק, ועל משה רבינו עליו השלום נאמר, ותחסרהו מעט מאלוקים, עיין האר"י הק' ובאור החיים פרשת כי תשא (כלומר, אין כל ראיה ממשה רבינו על האבות שהקב"ה ממלא שנותיהן וכו' של צדיקים וכו', וכפי שכבודו כתב, שאין להקיש מצדיק לצדיק והדרא קושיא לדוכתיה).

קיבלתי באישי כמה תגובות ולמדתי שלא כתבתי מספיק ברור, אז אכתוב שוב ובתמצית.

בעקבות מה שכתב להעיר הרב אוצה"ח עיינתי שוב בסוגיא בר"ה, ויצא לי כך. שלא יתכן לומר שצדיקים ה' ממלא שנותיהן וכו' מתאריך פלוני שקיבלו משרה וכדו' שאם כך הם פני הדברים מנין לה לגמ' שם שהאבות מתו בחודש פלוני, ומשום שנולדו בחודש פלוני עיין שם, והרי אפשר שמתו בחודש פלוני מפני שקיבלו משרה בחודש פלוני, ד"מ אפשר שאברהם אבינו ע"ה מת בחודש פלוני מפני שבחודש זה התמנה לראש ישיבה בישיבת שם ועבר וכדומה, ובהכרח שהקב"ה ממלא שנותיהן רק מיום הלידה ולא מיום שקיבלו משרה וכדומה.

ולאחר שהרב אוצה"ח הוסיף מה שהוסיף, כתבתי להקשות, שאם כדבריו שלא אצל כל הצדיקים אמרינן הקב"ה ממלא שנותיהן א"כ קשיא כנ"ל ובאופן אחר קצת, מניין לה לגמ' שם להוכיח שהאבות מתו בחודש שנולדו ומפני שכך היה אצל משה רבנו ע"ה עיין שם בגמ' שראייתן הוא מזה שמרע"ה אמר "היום" והרי אפשר שרק אצל משרע"ה הקב"ה מילא שנותיו ומהכ"ת שגם אצל האבות כן, ואזדא לה ראיית הגמ'.

כל זה התעוררתי לחשוב בעקבות מה שכתב בראש הדברים הרב אוצה"ח, ולהרב אוצה"ח מהלך שונה בסוגיא.

לא הבנתי מה התשובה שלך לקושיה שהרי היו צדיקים שלא מתו ביום שנולדו?


לדידי אין קושייתך קשה כלל, הגמרא ידעה שלעניין זה האבות הרי הם כמשה רבינו.

אין לי כל תירוץ על הקושיא מנין לה לגמ' שאם אצל משרע"ה כך ה"ה אצל האבות, והדברים לכאו' תמוהים.
כמובן שכל מה שכתבתי להקשות מניין לגמ' להוכיח ממרע"ה על האבות הוא על פי מה שכבודו כתב שלא אצל כל הצדיקים הקב"ה ממלא וכו', אמנם אם נאמר שאצל כל הצדיקים כך, אין כל קושיא על הגמ' שלמדה כן ממרע"ה, הוי אומר, נחזור למה שאני חשבתי לומר, שאצל כל הצדיקים כך וממילא לא יוקשה כלום.
הקושיא היחידה שיוותר היא, והרי אנו רואים הרבה צדיקים שלא נתמלא אצלם ובאמת דבר זה צריך תלמוד.
---
למעשה אין בינינו כל מחלוקת, גם לפי מה שכבודו הסביר וגם לפי איך שאני כתבתי להסביר יוקשה בגמ', לשיטתו של כבודו יוקשה מנין לגמ' שהאבות הם כמו מרע"ה ולפי מה שכתבתי אני יוקשה מה הפשט בזה שאנו רואים הרבה צדיקים שלא התמלא אצלם.

לא בדיוק.
לדעתי לא יקשה כלום, כי רב חילה ורב גוברא של הגמרא לדעת מי הם הצדיקים שלא יתכן שהקב"ה אינו משלים את ימיהם ומי הם אלה שאע"פ שהם צדיקים יתכן שלמידה זו לא הגיעו.

הערה מעניינת בהאי עניינא,
בדרושים והספדים שבסוף שו"ת "גליא מסכת" כתב
כי חשבון שנותיהן של צדיקים מתחיל מיום המילה.
[דבריו נאמרו בהספדו על הגר"ח מוואלאז'ין שנולד בז' סיוון ונפ' בי"ד בו.]

בעבר ראיתי כן מריח"ז זצ"ל וכותב להסביר בזה מדוע נטבעו המצרים רק כעבור שבע ימים.

אולי תסביר לעמי הארצות כמונו מה הכוונה ומה הקשר.

אסביר בגדול.
ריח"ז מסביר שהגלות מתחלת מאז מילת יצחק אבינו ע"ה ולא מהלידה, ומשום כך היציאה ממצרים לגמרי לקח עוד שמונה ימים.

בארץ צבי להגאון מקוז'יגלוב פר' משפטים מחווה דעתו שהשלמת השנים אצל צדיקים נעשית מיום שגדלו בו שתי שערות ונעשה גדול ואז נכנסה בו נשמה.

שיבר כתב:בארץ צבי להגאון מקוז'יגלוב פר' משפטים מחווה דעתו שהשלמת השנים אצל צדיקים נעשית מיום שגדלו בו שתי שערות ונעשה גדול ואז נכנסה בו נשמה.

ותחילת כניסת הנשמה היא בברית מילה כידוע.