בראשית לג טז: וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ובתרגום המכונה על שם יונתן בן עוזיאל שם: ואתעביד ניסא ליעקב ותב ביומא ההוא עשו לארחיה לגבלא.
ובספר בית הלוי פרשת וישלח כתב: בתחילה היה בדעת עשו להרגו ליעקב, והקב"ה הצילו מידו, ואחר כך כשנתרצה לו ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויהיו שניהם ביחד, ויעקב דחה אותו בדברים וניצל גם בזה ממנו, וכמו שאמר הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, השמיענו הכתוב דבאותו יום עצמו נפרד עשו ממנו והלך לדרכו ולא נתעכב אפילו יום אחד עמו וכבקשתו, וכבר ראיתי במפרשים שנתקשו על דברי הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו דמאי אשמועינן הפסוק דבאותו יום שב לדרכו, ולפי הנ"ל מבואר היטב.
ועיין במדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן יג: אמר רבי יהודה ב"ר שלום כל שנים עשר חודש שעשה אצלו כך היה מכבדו בכל יום, שכך אמר יעקב כי השוחד יעור עיני חכמים, קל וחומר לרשעים, אלא הריני מכבדו שלא יגע בי".
ויש להבין והא הפסוק צווח ואומר וישב עשו ביום ההוא לדרכו, וכמשנ"ת שבו ביום עזבו, ויותר לא ראה יעקב לעשו כמתבאר בהעמק דבר שם, ומהו אומרו שעשו היה עם יעקב י"ב חודש, וצלע"ג.