הקטע מורכב מכמה פסקאות, לעניינו נצטט את הפסקה הסופית:
מעתה יבטל של ר"ח בתפילה [?]
כיון שאמר - בסוף שופרות -
וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם יצא [!]
הירושלמי הובא בראבי"ה עירובין סי' שפב (מהדו' דבליצקי ח"א עמ' שט) ור"ה סי' תקלז (שם ח"ב עמ' קנב) ורוקח סי' רד ואו"ז עירובין סי' ק ורא"ש ר"ה פ"ד סי' ג וסי' יד, וערוגה"ב ח"ב עמ' 125 והגמ"י סדר התפילה ברכה ראשונה של מוסף (מהדו' פרנקל עמ' שלג). (אם יש מקור נוסף שלא הזכרתי, אשמח להוסיף).
דברי הירושלמי תמוהים מכל כיוון.
ראשית, התירוץ כיון שאמר בסוף שופורות אינו עונה אלא על תפילת מוסף, וכי השאלה אינה שאלה גם בשאר תפילות? (אכן יעוין בר"ח עירובין מ ב ודו"ק).
שנית, אם השאלה היתה על מוסף, הרי פסקה אחת לעיל מינה אמרו שם, שרב מפקיד לתלמידיה לאדכוריה ר"ח ע"י אמירת מלבד עולת החודש, ואם כך איך שאלו מעתה יבטל ר"ח בר"ה?
בקיצור סתום ולא מובן.
-----
כידוע שבנוסח אר"י שעלה מן הגניזה, מוצאים שבכל תפילות העמידה של המועדים, היו מוסיפים מקראות מענינו של המועד. ראו : פליישר, תפילה ומנהגי תפילה אר"י בתקופת הגניזה, עמ' 103 ואילך.
והנה "לפי עדותם של כמעט כל המקורות" בראש השנה היו מוסיפים גם את הפסוק: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו'! (פליישר שם עמ' 123).
לפי זה, יש לפרש דברי הירושלמי ששאלו לא על מוסף, אלא על כל התפילות, ועל זה השיבו, שכיון שאומרים את המקרא הזה - בתוך חטיבת הפסוקים שאומרים בכל מועד ומועד - שוב לא התבטלה הזכרת ר"ח בתפילת ר"ה.
ומה שכתוב שם "בסוף שופרות" הוא גליון. (וכ"ז דלא כרא"ש שם סי' ג שלמד משם שאומרים פסוק זה בשופרות).
מה דעתכם?