פורום אוצר החכמה

ובכלל פה קדוש הוא להציל מטעות, כשתראה בדברי רבותינו ז"ל שמפרשים תיבה ואומרים שכן הוא לשון יוני או לשונות אחרים של גוי, כגון 'אתהן' בפרשת קדושים (ויקרא כ, יד), שפירש רש"י אתהן אחת הן לשון יוני הוא. וכן בפרשת בא (שמות יג, טז) 'טט' בכתפי שתים, 'פת' באפריקי שתים (סנהדרין ד ב). אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לשון קודש, אלא הכי פירושו, כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה רק לשון הקודש, כמו שכתב רש"י ז"ל בכמה דוכתי, וכשבלל הקדוש ברוך הוא הלשונות בדור הפלגה, בא לשון הקודש גם כן בשאר הלשונות, והתיבות הנזכרות לעיל הם לשון קודש, ונכללו בלשון יוני או בכתפי או באפריקי

אבל דור הפלגה הכל היה שפה אחת ודברים אחדים והוא לשון הקדש כי כלם היו מדברים בו וכשנתפרדו בעונם נתקלקל הלשון ונתפרדו לע' אומות ולשבעים לשון, ונשאר לשון הקדש בישראל ובזרעם ואבדנו ממנו הרבה, ונשאר ממנו קצת בפי האומות, וזהו אמרם ז"ל ריש פרקין דסנהדרין טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, כי הוא לשון הקדש. וכן בראש השנה שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, כי חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים, ושנביא ראיה מלשונם הגרוע, אבל הוא לשון קדש נשאר בידם. והיתה הקבלה ביד חכמי ישראל כי אותו לשון הוא לשון (ה)קדש

גם זו לטובה כתב:בפשוטו אינו משום טט-פת והאריכו הראשונים לבאר תיבה טוטפות [וע"ע ברשב"א (ח"ה נה)-ולהניח אותם, כעדי בין בעינים, והוא אומרו: והיו לטטפות בין עיניך. שיהיה הדבר תמיד בין עיניו, ושלא יעבור אפי' רגע. טוטפות; עדויים. וכמו ששנינו בשבת (דף נז ע"א): ולא בטוטפת ולא בסרביטין] וטט פת אינו אלא ע"ד "דרש" או "רמז" [גם לא כתוב בתורה טט פת אלא לטוטפות, וע"כ שאינו אלא רמז בעלמא]
כמד' שלשון טט פת לא משמע כלל כתיבות בלה"ק, ומעוד טעמים לא מסתבר דהוא בלה"ק.

ובאמת בדברי חז"ל של טט פת מבואר רעיון פשוט, שד' פרשיות הרי הם ב' קבוצות של ב' פרשיות, "שמע" "והיה אם" -"קבלת מלכות שמים"; "קדש" "והיה כי"- "יציאת מצרים" [ודברי הרמב"ן שמזוזה זכר ל"יצאת מצרים" תמוהים דהתם ליכא אלא לפרשיות "שמע" "והיה אם", וכבר תמהו בזה, ולא העלו דבר מחוור]

עדיאל ברויאר כתב:בכל מקרה זה לא רק מוחלט בגלל "יגר שהדותא". אבל מן הסתם אתה מתכוון לסתמא דלשון התורה.
האם המפרשים לא דנו בעניין לגבי שמו של משה? הרי בתיה הייתה מצרית, והיא קראה לו בשם.

ותמיהתו הבל שלשה"ק אם כל הלשונות היא ובכולן נשארו מילות מלשה"ק מקודם הפלגה כמו שהראה זה המחבר עצמו כמה פעמים וכו'

טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, לשה"ק לכל ניתנה וכל הע' אומות היו מדברים בו קודם הפלגה וכאשר בלל הא-ל לשונם לע' לשון נשאר לכל עם ועם שם מן השמות מפני רגילותם בו ולכן נביא ראיה מן לשונות הגויים וחלילה שנביא ראיה מן הטפל אלא העיקר רק שנסכים בפירוש המקובל בתיבות המסופקות לסמוך על יתר הלשונות ונאמר כי מלשה"ק נשאר בידם.

כי מרדכי בלשן מפני שהיה יודע בע' לשונות לא הלך אנה ואנה ללמוד לשון כל עם ועם אלא שלמד מפתח לצרף בו אותיות כל לשון הנכללים בתורה כמו שאמרינן טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים ואם כן טט פת הם ד וזה הדבר מוכיח שכל הלשונות רמוזים בתורה שאם לא כן לא היה לפרש לשון הקדש מלשון הגוים.

והיו לטטפת כו', טט בכתפי שתים. אין הפשט שהתורה תדבר בלשון כתפי ובלשון אפריקי ח"ו לומר כן. אלא טט הוא לשון הקודש אלא שאין אנו יודעים פירושו ואמרינן כיון שמצינו בלשון כתפי ואפריקא שטט הוא שתים ופת הוא שתים אמרינן דגם בלשון הקודש הוא כן, וכן מצינו בהרבה מקומות שיש בלשון הקודש ובלשון לעז פירוש אחד.

בזה הגידו בחלום להגאון מהר"ל מפראג שזה כוונת הפייט שמע בכל לשון להתמלל הלא נודעה בארבעה אשר פירשו זקנינו הכוונה דמדחזינן שהתורה רמזה ארבע בלשונות הגוים כמ"ש טט בכתפי פת באפריקי ללמד שיכול לומר שמע בכל לשון והגאון הקדוש מהר"ש כתב מפי חלום עם הגאון החסיד בעל מגלה עמוקות שכונת הפייט דבד' מקומות בתלמוד אמרו דין זה השמע בכל לשון כ"כ בס' אספקלריא המאירה פי' הזהר דף קי מהס' ע"ש באורך ואני שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מורינו כמהר"א נחום ז"ל משם המקובלים דמאי דאמרו רז"ל הן בלשון יוני אחת וכיוצא דאמרו תיבה בלשון פרסי וכיוצא ודומה לזה לאו למימרא דתורתינו הקדושה דברה תורה בלשון ההוא אלא דתיבה זו לשון הקדש היא אך בכל לשון לקחו תיבות מלשון הקדש וכללו באותו לשון והם חיותם והתורה הכל בלשון הקדש ורז"ל הודיעונו שתיבה זו בלשון יוני וכדומה והיינו דאותו לשון לקח תיבה זו מלשון הקדש ומ"ש דהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי היינו למה שסוברים העולם שהוא לשון ארמי א"נ שזה חיות לשון ארמי וחלק כבוד לכתוב חיות הלשון בכתוב הגם שיכול לכתוב באופן אחר דלה"ק רחב מאד ליודעים זהו תורף דבריו ז"ל ובכל ואת יש מקום לפירוש מהר"ל מפראג דממה שנקט הכא לשון זה ההעולם סוברים שהוא מכתפי ואפריקי וכתב חיות לשונם למדנו דשמע בכל לשון ודוק היטב כי קצרתי.

מרן החזו"א זיע"א ביאר בזה בתשובה בעל פה להמלמדים היקר יקרים ה"ה הרה"ג הצדיק רבי ישראל זלושינסקי זצ"ל ויבדלחטו"א הרה"ג הצדיק רבי משה הלוי טורק שליט"א ששאלוהו על כך וכי ניתנה התורה הקודשה בלשון כתפי ואפריקי איך לבאר דבר זה לעצמם ולהתלמידים היקרים והשיב מרן החזו"א זיע"א דהפירוש הוא שהרי העולם נברא בלה"ק וכל השפות נשתלשלו מלשון הקדש וא"כ מהא דבמקומות הללו קורין לשתים טט או פת מוכח שיש לזה יסוד ג"כ בלה"ק.

מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא הוא דתניא אמר רבי עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא ואמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה ואמר רבי עקיבא כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי אשר כריתי לי אמר רבי שמעון בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא יפה נוף משוש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא רבי יהושע בן לוי מאי קרא מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטחות חכמה אלו כליות או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול

עושה חדשות כתב:ג. בפירוש האגדות לר' עזריאל:
כי מרדכי בלשן מפני שהיה יודע בע' לשונות לא הלך אנה ואנה ללמוד לשון כל עם ועם אלא שלמד מפתח לצרף בו אותיות כל לשון הנכללים בתורה כמו שאמרינן טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים ואם כן טט פת הם ד וזה הדבר מוכיח שכל הלשונות רמוזים בתורה שאם לא כן לא היה לפרש לשון הקדש מלשון הגוים.

ושמעתי כי כפי השתנות האוירות ישתנו הלשונות, שאין הדיבור אלא אויר נחתך בלשון וכפי התפשטו בכלי הדיבור ישמע. וכל הלשונות שהם בפאת צפון דומות זו לזו, וכן בכל פאה מן הפאות יש דימיון בלשונותם בארצותם בגוייהם.

עושה חדשות כתב:ואגב,
יש בראש' שכ' על שם הוי"ה שהוא בלשון ארמית.

ז"ל מחזור ויטרי סי' ט: לפי שהשם המיוחד בלשון ארמי הוא.
וכ"ה בסידור רש"י סי' יא, ובליקוטי הפרדס לרש"י דף יב,
ועי' במקורות הנ"ל בכל ההקשר.

מצו"ב מאמר מהגר"מ שפירא על הענין.

הגרמ''ש על שם הוי''ה.PDF

(1.73 MiB) הורד 289 פעמים

עושה חדשות כתב:ווארט נאה:

ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה.

וכ' בפנים יפות "ויצו אותם לאמר כה תאמרון וגו'. יש לפרש לשון כה כמו שאמרו חז"ל בפרק אלו נאמרים בסוטה [לח א] כל מקום שנאמר כה אינו אלא בלשון הקודש, והוא ע"ד שפירש"י עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו, ומצינו [ויק"ר לב, ה] שיצאו ישראל ממצרים בשכר שלא שינו לשונם ולא שינו שמם, והיינו דאמר כה תאמרון בלה"ק שלא שינה לשונו ולא שמו".

ושמעתי להוסיף, דכיון דרמז לו ב'גרתי' על תריג מצוות, לפיכך אמר להם שיאמרו בלשה"ק ולא ישנו ללשון אחרת, וזהו גם כה אמר יעקב, דהיינו שיאמרו לעשיו שיעקב ציווה אותם על לשה"ק, לומר ולרמז לו שלא שינה לשונו (כהפנים יפות), וכן לרמוז לו ענין תריג מצוות.

בכמה מקומות סמכו את לשוננו הקדוש בלשונות נכריות ואמרו גבי (ויקרא כ, יד וסנהדרין עו א): "'באש ישרפו אותו ואתהן' - ואת אחת מהן, ולשון יוני ה"ן אחת", ואמרו (סנהדרין ד ב): "ארבע בתים של תפילין קרויין 'טטפת' טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים" וכאלה רבות. ובלשון ארמי הרבה מאד "ישגא אחו בלי מים" (איוב ח, יא), "אתא בקר" (ישעיהו כא, יב), "מי מלל" (כא, ז), ומאן לימא לן שלשוננו לקחו מהם ולא ההפך.

שהקדוש ב"ה ששמו אלקום.. ונראה בעיני שהתיבה הזאת הוא לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל:

אבא יודן כתב:רשי סנהדרין פב ב

שהקדוש ב"ה ששמו אלקום.. ונראה בעיני שהתיבה הזאת הוא לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל:

עושה חדשות כתב:ז"ל השל"ה כללי התלמוד כלל פה קדוש -

ובכלל פה קדוש הוא להציל מטעות, כשתראה בדברי רבותינו ז"ל שמפרשים תיבה ואומרים שכן הוא לשון יוני או לשונות אחרים של גוי, כגון 'אתהן' בפרשת קדושים (ויקרא כ, יד), שפירש רש"י אתהן אחת הן לשון יוני הוא. וכן בפרשת בא (שמות יג, טז) 'טט' בכתפי שתים, 'פת' באפריקי שתים (סנהדרין ד ב). אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לשון קודש, אלא הכי פירושו, כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה רק לשון הקודש, כמו שכתב רש"י ז"ל בכמה דוכתי, וכשבלל הקדוש ברוך הוא הלשונות בדור הפלגה, בא לשון הקודש גם כן בשאר הלשונות, והתיבות הנזכרות לעיל הם לשון קודש, ונכללו בלשון יוני או בכתפי או באפריקי

ובדרשות הר"י אבן שועיב פרשת נח כתב -

אבל דור הפלגה הכל היה שפה אחת ודברים אחדים והוא לשון הקדש כי כלם היו מדברים בו וכשנתפרדו בעונם נתקלקל הלשון ונתפרדו לע' אומות ולשבעים לשון, ונשאר לשון הקדש בישראל ובזרעם ואבדנו ממנו הרבה, ונשאר ממנו קצת בפי האומות, וזהו אמרם ז"ל ריש פרקין דסנהדרין טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, כי הוא לשון הקדש. וכן בראש השנה שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, כי חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים, ושנביא ראיה מלשונם הגרוע, אבל הוא לשון קדש נשאר בידם. והיתה הקבלה ביד חכמי ישראל כי אותו לשון הוא לשון (ה)קדש

וכ"כ במדרש תלפיות ענף אפיקומן, עי"ש.

וע"ע -
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... lit#p27045
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 99#p186974

ברוקלינער כתב:לכאורה, לשון הקודש נעשה קודש על ידי זה שהתורה נכתבה בה, שהרי גם היא היתה שפה כמו כל השפות עד דור הפלגה, והיתה מדוברת בפי כל האומות הגרועות במשך מאות שנים מבריאת העולם ועד דור הפלגה,
ולמה אי אפשר לומר שהמילה הכתפית "טט" כמו המילה האפריקנית "פת" נתקדשו על ידי התורה כמו כלל השפה העברית הנקרא "לשון הקודש"?

באמונתו כתב:

ברוקלינער כתב:לכאורה, לשון הקודש נעשה קודש על ידי זה שהתורה נכתבה בה, שהרי גם היא היתה שפה כמו כל השפות עד דור הפלגה, והיתה מדוברת בפי כל האומות הגרועות במשך מאות שנים מבריאת העולם ועד דור הפלגה,
ולמה אי אפשר לומר שהמילה הכתפית "טט" כמו המילה האפריקנית "פת" נתקדשו על ידי התורה כמו כלל השפה העברית הנקרא "לשון הקודש"?

מפורש בחז"ל, מובא ברש"י, שהעולם נברא בלשון הקודש.
מעלת לשון הקדוש, משורש עצמה ועיקרה היא, לא שבשלב כל שהוא התקדשה.

ברוקלינער כתב:אתה מתכוון ל"איסתכל באורייתא וברא עלמא"?

באמונתו כתב:

ברוקלינער כתב:אתה מתכוון ל"איסתכל באורייתא וברא עלמא"?

לא. אני מתכוון רק להעתיק דברי רש"י המפורשים מחז"ל, שהעולם נברא מעיקרא בלשון הקודש, לא שהתקדשה אח"כ במתן תורה.
הרי אין חז"ל בשום מקום אומרים דבר כזה, ואדרבה, הפשטות תמיד היא שלשון הקודש מקודשת מתחילתה, וכנ"ל.