התנגדות ה'חתם סופר' לאחד מכינויי 'מלך'

[חכם באשי]

זכור לי, שהחת"ס התנגד לאחד מכינויי 'מלך' שבתחילת תפילת 'רבון כל העולמים' הנאמרת בליל שבת. אך איני זוכר לאיזה כינוי בדיוק התנגד, והיכן מקור הדברים.
אודה לכל מי שירענן את זכרוני המאובק, ושמא גם ילנקק למקור הענין.

מצורף בזה נוסח התפילה, כדי להקל על המעיינים:
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ אַבִּיר. מֶלֶךְ בָּרוּךְ. מֶלֶךְ גָּדוֹל. מֶלֶךְ דּוֹבֵר שָׁלוֹם. מֶלֶךְ הָדוּר. מֶלֶךְ וָתִיק. מֶלֶךְ זָךְ. מֶלֶךְ חֵי הָעוֹלָמִים. מֶלֶךְ טוֹב וּמֵטִיב. מֶלֶךְ יָחִיד וּמְיוּחָד. מֶלֶךְ כַּבִּיר. מֶלֶךְ לוֹבֵשׁ רַחֲמִים. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. מֶלֶךְ נִשְׂגָּב. מֶלֶךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. מֶלֶךְ עֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מֶלֶךְ פּוֹדֶה וּמַצִיל. מֶלֶךְ צַח וְאָדוֹם. מֶלֶךְ קָדוֹשׁ. מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא. מֶלֶךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. מֶלֶךְ תָּמִים דַּרְכּוֹ:

[דראל]

זכורני שהחת"ס התנגד בפיוט 'כי לו יאה' לכינוי 'למוד' כלפי קב"ה, ותיקן ל'לוחם'. אולי בפיוט זה, זה אחרי התיקון.

[איש_ספר]

החת"ס כלל לא אמר תפילת רבון כל העולמים וכן נהגו בניו הכת"ס ור' שמעון מקראקא.

[מוטיבןשלום]

החת"ס כלל לא אמר תפילת רבון כל העולמים וכן נהגו בניו הכת"ס ור' שמעון מקראקא.

האם טעמו של החת"ס היה מפני הגמרא בברכות באותו אחד שהיה אומר "הגדול הגיבור והנורא והעזוז וכו' " או שמא מטעם אחר ?

[חכם באשי]

זכורני שהחת"ס התנגד בפיוט 'כי לו יאה' לכינוי 'למוד' כלפי קב"ה, ותיקן ל'לוחם'. אולי בפיוט זה, זה אחרי התיקון.

נכון, דראל!
הזכרתני נשכחות.
וזכרוני החליף בין הפיוט ל'רבון כל העולמים'. יישר כוחך!

היש למישהו מקור לכך?

גלילי,
איכה?
הרי תורתו של החת"ס על לשונך.

[איש_ספר]

החת"ס דלמוד הוא חירוף, בגליון השו"ע סי' ת"פ. [לגבי אמירת רבון העולמים, לא נמסר טעמו. ועיקר היסוד לכך שלא אמר הוא מהנהגת בניו אחריו. ראה עכ"ז בספרו הנפלא של רע"מ סופר מנהגי רבותינו והליכותיהם, תשרי תש"ע, רבינו החת"ס עמ' סו].

[חכם באשי]

תודה אישספר.

[שבטיישראל]

הנה דבריו של הגאון ממונקאטש ז"ל בספר שער יששכר

[חכם באשי]

תודה שבטישראל,
אך היכן הם דברי החת"ס?

[איש_ספר]

באשי. הלא כתבתי?
גם בלקחב"ח יש התייחסות לזה.

[חכם באשי]

צודק, צודק!
ראיתי דבריך ואף העתקתים לפנקסי (הווירטואלי) למשמרת.
סלח נא, עייף אנוכי.

[יאיר]

צודק, צודק!
ראיתי דבריך ואף העתקתים לפנקסי (הווירטואלי) למשמרת.
סלח נא, עייף אנוכי.

יעף* כצ"ל
"הנותן ליעף כח".

משום שנאמר "ויבא עשו מן השדה והוא עיף" (וידועים דברי רבותינו), "הלעיטני וכו' כי עיף אנכי".

"עיפה נפשי להרגים".

"ואתה עיף ויגע".

[האמת שבתחילה חשבתי לכתוב זאת בבדיחותא אך שמעתי שיש מקפידים בדבר מסיבת פס' אלו]

[חכם באשי]

יאיר,
אני כותב בעברית. לא בלשון הקודש.

[שבטיישראל]

יאיר,
אני כותב בעברית. לא בלשון הקודש.

נו ...

והרי על זאת יצא הקצף !!!

[יאיר]

יאיר,
אני כותב בעברית. לא בלשון הקודש.

אדרבה גם בלשון הקדש נכתב עייף...רק על דברים שליליים..

בכל זאת הבנתי כונתך..בעברית אומרים עיף בכל מקרה.

[מתעמק]

על העדר אמירת רבון כל העולמים, בפשטות טעמו משום שאין לשאול צרכיו בשבת, עיין מחזיק ברכה או"ח סימן רס"ב ס"ק ג' http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?83 ... S&page=115

בפשטות עיף ויעף אחד, והם מהמלים המתחלפים סדר אותיותיהם, כידוע מכבש-כבש, עול-עלו, פחז-חפז, ועוד כאלו.

[אוצר החכמה]

עיינו ברד"ק בשרשים בעוף לא נראה שס"ל לחילוק זה וכן נראה מכמה פסוקים

[ברזלי]

למוד פירושו מורגל - עי' ב"ר פז "אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה"

כמדומה שעיף במקרא פירושו בלשוננו צמא

[מתעמק]

ובשבת קד. מלשון רעבון, עיין שם ברש"י ד"ה ה"ו ע"ף.
סוף דבר נראה שזה שם הכולל לכל הרגשות מחסור הנוטלים כחו של אדם, ועל פי חילופי אותיות גם יעף כיוצא בו

[בן פקועה]

שימו לב גם לפסוק בשמואל ב פרק יז פסוק כט: "וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר".
מאידך גיסא אמרו בגמרא מועד קטן ב ע"א: "ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא היא - דכתיב ואתה עיף ויגע, ומתרגמינן: ואת משלהי ולאי".