פורום אוצר החכמה

סליחה על הכותרת, אבל אולי זהו מהדברים שלרוב פשיטותם, ההעלם בהם מצוי.

לדוגמא, הדרשנים מפלפלים מה כוונת השו"ע באו"ח סי' תל שכתב "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו", ומה השמיענו בסימן שלם בספרו כשאין בו שום הלכה.
והדבר הרי פשוט, כי בטור יש אריכות בסיפור הנס, (וכדרך הטור שהוא מפרט דברים אלו), ואם היה הדבר תלוי במרן המחבר ודאי לא היה מקדיש לזה סימן, אלא שהיה מעונין לשמור בשו"ע על סדר סימנים עוקב כמו בטור, ולפיכך סיכם בקצרה את ענינו של שבת הגדול.

עוד דוגמא, בסי' רנו כתב המחבר "כשהיו ישראל בישובן, היו תוקעין בע"ש שש תקיעות, כדי להבדיל את העם מן המלאכה", וכבר הקשו, אטו בספר הסטוריה עסקינן, ולא נחה דעת המקשים עד שצירפו בזה אגדה שלימה על דונה גרציה ודון יוסף נשיא וכו'.
וגם כאן הדבר פשוט, כי הכל נסמך על דברי הטור, (שלא זכה להכיר את דונה גרציה), והמחבר סיכם בקצרה את דעתו על כל הסימן שכתב הטור.

לשים לב, יש סימן אחד בשו"ע שאין לו מקבילה בטור, והוא הסימן האחרון בחו"מ, כי רצה השו"ע להוסיף עוד הלכות של עשיית מעקה וכו', וכשהוסיפם בסוף הספר לא נפגם מאומה בהקבלת הסימנים בין הטור לשו"ע.

וממש בדרך אגב, הטור בהקדמתו לאו"ח מבאר שעיקר מטרתו בחיבור היא להציל מטעויות בדיני ברכות, (וכמו שאמרו ע"ז בגמ' ילך אצל חכם וכו'), וכתוספת לזה כתב גם הל' שבת ומועדים וכו'.

עושה חדשות כתב:סליחה על הכותרת, אבל אולי זהו מהדברים שלרוב פשיטותם, ההעלם בהם מצוי.

לדוגמא, הדרשנים מפלפלים מה כוונת השו"ע באו"ח סי' תל שכתב "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו", ומה השמיענו בסימן שלם בספרו כשאין בו שום הלכה.
והדבר הרי פשוט, כי בטור יש אריכות בסיפור הנס, (וכדרך הטור שהוא מפרט דברים אלו), ואם היה הדבר תלוי במרן המחבר ודאי לא היה מקדיש לזה סימן, אלא שהיה מעונין לשמור בשו"ע על סדר סימנים עוקב כמו בטור, ולפיכך סיכם בקצרה את ענינו של שבת הגדול.

עוד דוגמא, בסי' רנו כתב המחבר "כשהיו ישראל בישובן, היו תוקעין בע"ש שש תקיעות, כדי להבדיל את העם מן המלאכה", וכבר הקשו, אטו בספר הסטוריה עסקינן, ולא נחה דעת המקשים עד שצירפו בזה אגדה שלימה על דונה גרציה ודון יוסף נשיא וכו'.
וגם כאן הדבר פשוט, כי הכל נסמך על דברי הטור, (שלא זכה להכיר את דונה גרציה), והמחבר סיכם בקצרה את דעתו על כל הסימן שכתב הטור.

לשים לב, יש סימן אחד בשו"ע שאין לו מקבילה בטור, והוא הסימן האחרון בחו"מ, כי רצה השו"ע להוסיף עוד הלכות של עשיית מעקה וכו', וכשהוסיפם בסוף הספר לא נפגם מאומה בהקבלת הסימנים בין הטור לשו"ע.

ז"ל הגר"א בביאורו לחו"מ סי' שנ"ב:
...והמחבר לא כתב מזה כלום כי אין נ"מ האידנא ולא כ' אלא לסדר סימני הטור.

ועי' בספר שערים בהלכה להרב משה שליטא (נמצא באוצר), עמ' 78 בדפי הספר, ואילך

כיוצא בזה יש שרצו להביא ראיה מסדר השו"ע שלא הביא דיני שביעית שדעת מרן הב"י שאין שמיטה נוהגת בזה"ז, או יש שהביאו ראיה שדעת הב"י בשו"ע שאין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים שאם לא כן היה לו להביא דיני שביעית באריכות, ומשא"כ אם אין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים אז אין זה נוגע כ"כ, אך העירני הגרז"מ קורן שאין זו ראיה שהרי השו"ע יסד את סימניו על הסדר שסידר הטור, ומה יעשה שהטור לא כתב הלכות שביעית.

מחולת המחנים כתב:כיוצא בזה יש שרצו להביא ראיה מסדר השו"ע שלא הביא דיני שביעית שדעת מרן הב"י שאין שמיטה נוהגת בזה"ז, או יש שהביאו ראיה שדעת הב"י בשו"ע שאין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים שאם לא כן היה לו להביא דיני שביעית באריכות, ומשא"כ אם אין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים אז אין זה נוגע כ"כ, אך העירני הגרז"מ קורן שאין זו ראיה שהרי השו"ע יסד את סימניו על הסדר שסידר הטור, ומה יעשה שהטור לא כתב הלכות שביעית.

וכי לא היה יכול להוסיף סימן בסוף, כפי שכבר עלה על הפטנט הזה בחו"מ?
לא שאני מביע דעה לגבי הל' שביעית, אבל לכאורה הטענה הנזכרת יש לה פירכא.

הויואל משה עושה עניין מכך שאין הלכה מפורשת בשו"ע שאסור לצאת מא"י לחו"ל [ורק נרמז ד"ז באו"ח סי' תקלא]. אולי האמור כאן הוא היישוב לזה, שבטור לא נכתבה הלכה זו, כשם שלא כתב הל' שביעית, מפני שגר בחו"ל.

זקן ששכח כתב:

מחולת המחנים כתב:כיוצא בזה יש שרצו להביא ראיה מסדר השו"ע שלא הביא דיני שביעית שדעת מרן הב"י שאין שמיטה נוהגת בזה"ז, או יש שהביאו ראיה שדעת הב"י בשו"ע שאין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים שאם לא כן היה לו להביא דיני שביעית באריכות, ומשא"כ אם אין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים אז אין זה נוגע כ"כ, אך העירני הגרז"מ קורן שאין זו ראיה שהרי השו"ע יסד את סימניו על הסדר שסידר הטור, ומה יעשה שהטור לא כתב הלכות שביעית.

וכי לא היה יכול להוסיף סימן בסוף, כפי שכבר עלה על הפטנט הזה בחו"מ?
לא שאני מביע דעה לגבי הל' שביעית, אבל לכאורה הטענה הנזכרת יש לה פירכא.

זה נכון שאינה מוכרחת, אבל יש בה ממש שהרי אין להשוות בין דין מעקה, שהתמיה היא על הטור מדוע השמיט מצווה זו מן התורה שנוהגת בכל זמן ובכל מקום, ובין דין שביעית וכדו'.
לאידך גיסא, הוא לא השלים את דין לשוה"ר ועוד כמה נושאים שהטור לא הביא.

זקן ששכח כתב:

מחולת המחנים כתב:כיוצא בזה יש שרצו להביא ראיה מסדר השו"ע שלא הביא דיני שביעית שדעת מרן הב"י שאין שמיטה נוהגת בזה"ז, או יש שהביאו ראיה שדעת הב"י בשו"ע שאין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים שאם לא כן היה לו להביא דיני שביעית באריכות, ומשא"כ אם אין קדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים אז אין זה נוגע כ"כ, אך העירני הגרז"מ קורן שאין זו ראיה שהרי השו"ע יסד את סימניו על הסדר שסידר הטור, ומה יעשה שהטור לא כתב הלכות שביעית.

וכי לא היה יכול להוסיף סימן בסוף, כפי שכבר עלה על הפטנט הזה בחו"מ?
לא שאני מביע דעה לגבי הל' שביעית, אבל לכאורה הטענה הנזכרת יש לה פירכא.

הסימן הנוסף בסוף חו"מ הוא מענינו של הסימן הקודם, וכן ברמב"ם נכתבו שניהם בהל' רוצח ושמירת נפש, משא"כ מה מה טעם להוסיף אחרי הל' אבילות את הל' שביעית שהשמיט הטור, וכי מדובר בקיצור שו"ע מהדורת אשכול?

אגב, הל' התלויות בארץ השו"ע פשוט העתיק מלשון הרמב"ם מלבד אי אלו מקומות, וכפי שכבר ציין הרמ"א.

בטור יו"ד סי' רצו כותב על כלאי הכרם וכלאי הזרעים, ובסי' רצ"ז על כלאי בהמה.
בשו"ע כתב בסי' רצו על כלאי הכרם, ובסי' רצז הראשון על כלאי זרעים, ובסי' רצז השני על כלאי בהמה.

אין שו"ע על סימן רלז!!! פשוט מתחיל סימן רלח.

אבא יודן כתב:אין שו"ע על סימן רלז!!! פשוט מתחיל סימן רלח.

מעניין שאצלי יש, (מלבד באבהע"ז).

עושה חדשות כתב:

אבא יודן כתב:אין שו"ע על סימן רלז!!! פשוט מתחיל סימן רלח.

מעניין שאצלי יש, (מלבד באבהע"ז).

אמנם טעיתי והטעיתי -סליחה.

שאלה
מי כתב את סדר הגט אחרי סימן קנד
וסדר חליצה לאחר סין קסט?

צביב כתב:שאלה
מי כתב את סדר הגט אחרי סימן קנד
וסדר חליצה לאחר סין קסט?

הם דברי מרן עצמו, ונדפסו כבר בשו"ע דפו"ר. וכן ההגהות הן מהרמ"א.

דבר פלא אני רואה כאן, כל הידענים והחכמים הכותבים, נעלם מהם דבר כה פשוט - הטור כלל לא חילק את ספרו לסימנים אלא רק לדוגמת סעיפים, החלוקה לסימנים נעשתה מאוחר יותר בידי הלומדים את הטור. אגב: ראיתי באיזה מקום (איני זוכר היכן), שבכת"י ישנם חלוקות שונות, והב"י בחר אחת מהן.
וזה לשון הטור בסוף ההקדמה: "וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין". כוונתו לכותרות סעיפים, הובאו בטור השלם בתחלת כל סימן. ונראה מהטור שאף היה להם מספר.

אני לא ידען כך שזה לא פלא שלא ידעתי את זה. בכל אופן האם תוכל לציין בבקשה את מקור הדברים.

תקרא את הקדמת הטור, נדפסה בטור השלם. ותראה שלא מוזכר שם חלוקה לסימנים (במובן שאנו מתכוונים) אלא רק לסעיפים. ומה צריך יותר מכך.

שוב עיינתי בדברים, ולמדתי שהטור כתב ד' הקדמות בתחילת כל א' מד' ספריו, ובכל א' מהן כתב את התוכן דלהלן (בסוגריים הוא פירוש שלי): הוא נותן סימנים (כותרות) לכל ענין (סעיף), וכותב את כולם בתחילת הספר (כיון שבאמצע הספר אין שום חלוקה), ונותן בהם מיספרים (היינו ספירה אחת לכל או"ח וכן ליו"ד וכו').
וכן מצאתי את המקור למה שכתבתי, שבכת"י ישנם חלוקות שונות - והוא בספר הרא"ש של פריימן עמ' קסז (ישנו באוצר). ואף עולה מדבריו שישנם חלוקות שונות לגמרי (יש כת"י שבהם חלק או"ח הוא תשא סימנים בלבד). אבל עדיין פריימן כותב, שהטור בעצמו כבר חילק את ספרו לסימנים, ומביא ראיה מלשון הטור הנ"ל. ובמחילת כבודו שגה בהבנת דברי הטור. וגם לא ביאר כיצד יתכן חילוקים כ"כ גדולים, באם החלוקה היתה מקורית.
מה שנשאר לנו הוא לבקש, אולי עדיאל או מי מהמומחים לדבר יעשה עמנו חסד, ובזמנו הפנוי יבדוק בכמה כת"י של הטור מהכי עתיקים: האם יש שם חלוקה לסימנים, ובאם ישנם, עד כמה היא דומה בכמה כת"י. רשימות של כתה"י לפי שנותיהם מובאים בספר יוסף בחירי של בניהו עמ' שלו (ישנו באוצר).
אגב: לאחרונה עלה בדעתי שאולי גם חלוקת הסימנים ברא"ש אינה מקורית, ולו מהטעם שפעמים רבות א"א לעמוד על ההגיון שבאופן החלוקה. ושוב ראיתי שפריימן שם עמ' פח כותב, שהטור קבע את החלוקה אבל רק בחלק מן החבור של אביו, ומציין לרבינו ירוחם בהקדמת ספר מישרים. ואין הזמ"ג לעיין.
וכשמדברים על הרא"ש, אספר שלפני קרוב לעשרים שנה שמעתי מהרב יוסף בוקסבוים ע"ה, שהמכון עומד להשיק פרויקט של הוצאת הרא"ש מחדש (הוא התבטא, שבשביל לומדי התורה, הראשון הכי נצרך לההדרה הוא הרא"ש). כפי הידוע לכולנו דבר זה עדיין לא התבצע.

הנה דברי י"ד גלינסקי בדוקטורט שלו - "ארבעה הטורים והספרות ההלכתית שבספרד במאה ה-14"

במחשבה נוספת הבחנתי שהייתי פזיז מידי בקביעותיי ע"ע, ועם הקוראים הסליחה. והעיקר שלא הבחנתי שהחילוקים בין הכת"י אינם גדולים כלל.
עתה אנסה לסכם בזהירות יותר:
א. הטור כותב בהקדמתו שהוא נותן כותרות לסעיפים בראש הספר, ונותן בהם מספרים. ויש ללמוד מכך שבשלב ראשון הוא לא חילק את הספר לסימנים. וזאת כפי שכתבתי ע"ע. ולענ"ד גם גלינסקי שגה בהבנת דברי הטור.
ב. למעשה בשלב מאוחר יותר הספר חולק לסימנים. איננו יודעים מי עשה זאת. אולי הטור ואולי מישהו אחר. וכפי הנראה, המחלק עצמו לא מיספר את הסימנים המחולקים (דוגמא: הרמב"ם חילק את ההלכות שבכל פרק אבל ללא מספור). והמספור נוסף אח"כ. ומסיבה זו ישנם איזה חילוקים בין כתה"י במספור הסימנים.

בענין הראשון:
מפליא לראות את סימן תפה באו"ח.

כוונתך בודאי לסימן תפו

ביורה דעה יש סימן אחד שנושא ב' מספרים - סימן קסח-קסט. ראה בטור השלם בתחילת הסימן שביארו את הסיבה לכך.

כיו"ב שמעתי, שהיה מי שהוכיח שיש מחלוקת האם שמיטת כספים היא עניין איסורי או ממוני. שהרמב"ם הביאה בהל' שמו"י, ואילו השו"ע הביאה בחו"מ סי' פז.
אלא שזה מגיע מהטור בסימן פז שכותב שכיוון שדבר על הל' שטרות הרי שיבאר גם דיני שטר פרוזבול. [וגם הב"י שם כותב להדיא שזה עניין איסורי. וזו כבר תגלית נוספת שהשו"ע מיוסד על הב"י].

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג -

סעיף ב: נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות

וכבר העירו מה כוונת המחבר "שאומרים", האם בא למעט במסורת זו, או לרמוז שיש לפי האמת טעמים אחרים...

אבל המעיין בטור שם מיד רואה את מקורה של תיבה זו -

ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר ויש מסתפרי' מל"ג בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלמות

ודו"ק היטב.

והערת אגב - מענינא דיומא - לדרכו של המג"א.
מגן אברהם סימן תצג ס"ק ג -

ומרבים בו קצת שמחה - וכתו' בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש

והנה כידוע הרי בשו"ע לא נזכר ענין הילולא דרשב"י, אלא השמחה היא על שום שפסקו מלמות, (והגר"א ציין את ט"ו באב), ואילו המעשה הנפלא הכתוב בכוונות, הרי הקפידא שם היתה משום שמחתו של רשב"י,

{ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה' אלהינו את אבלי ציון כו' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנז'. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר}

ומבו' א' מתרי, או דפשיט"ל להמג"א דהשמחה של רשב"י היא כאותו הענין של פסקו מלמות ממש ואין חילוק בין מירון לשאר מקומות, או דמביא הנפק"מ להלכה ולא נצרך להביא את טעמי הדברים ע"פ שורשם וכן נראה עיקר.

ברשותכם, נעסוק שוב בדברי הטור בהקדמת כל אחד מד' ספריו:

וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין.

הלשון "לכלול כל ענין וענין במלות קצרות" משמעו, שמפרט במלות קצרות את המדובר בכל דין ודין, היינו בכל סעיף וסעיף. אבל תיאור זה אינו מתאים לכותרות סימני השו"ע המוכרים לנו - שהם כלליים מאוד ומוזכר בהם רק את הנושא של כל הסימן. אלא קושיא זו הביאה אותי ללמוד, וכך כתבתי בתגובותיי דלעיל, שהטור באמת מדבר על רשימה של תוכן כל סעיף וסעיף, כלומר אלו הרשימות שהובאו בטור השלם בפתיחת כל א' מד' ספרי הטור וכן בתחילת כל סימן. ועפ"ז יש כאן כמה חידושים: א. שהטור כתב רשימות אלו. ב. שהטור מיספר את הדינים שבכל ספר במיספור אחד (וזה ייצא מיספור של אלפים רבים), כיון שהטור מדבר על מיספור אחד בלבד לאורך כל א' מד' ספריו. ג. שהטור לא חילק (מתחילה) את ד' ספריו ל"סימנים" המוכרים לנו, שהרי הטור מדבר על מיספור אחד בלבד, ואנו פירשנו שמדובר על מיספור של הסעיפים.
אבל לאחרונה נוכחתי ששגיתי בכל זה, כיון שהבית יוסף כותב בהקדמתו לספר, שהוא זה שכתב את הרשימות של תוכן הסעיפים, ובלשונו:

ולהיות סימני מפתחות ספר הטורים קצרות ביותר והרוצה לבקש דין אחד לפעמים לא יוכל להבחין אם הוא בסימן זה או בסימן אחר או אם מביא אותו דין בעל הספר. לכן ראיתי לעשות מפתחות אחרות שמזכירין כל הדינים הבאים בסימן ההוא בפרט.

וגם למדנו מדברי הב"י, שהטור בעצמו הוא הכותב של כותרות ה"סימנים" (במשמעות המוכרת לנו). אלא שא"כ מה פירוש דברי הטור הנ"ל?
אלא ההסבר, שישנם שני סוגים של כותרות ה"סימנים", אלו של הטור (הובאו בטור השלם ברשימה שבפתיחת כל א' מד' חלקי הטור) ואלו של השו"ע. לדוגמא, באורח חיים סימן א: כותרת הטור היא - "ענין להתחזק לקום בבוקר בהשכמה קודם אור הבוקר, ובאיזה שעה טוב להתחנן, וכוונתו בהתחננו". ואילו כותרת השו"ע (המוכרת לנו) היא - "דין השכמת הבוקר". ומובן דמ"ש הטור "לכלול כל ענין וענין במלות קצרות" זה אכן מתאים לאופן הכתיבה של כותרות ה"סימנים" (במשמעות המוכרת לנו) שלו, שהם מפורטות קצת. [רק שהב"י כותב, שעדיין נצרך בלימוד ספר הטור, פירוט גדול יותר - "שמזכירין כל הדינים", כנ"ל].
ונוסיף עוד: הטור אכן לא חילק את כ"א מד' ספריו לסימנים נפרדים רק כל ספר נכתב בהמשך אחד. מה שהוא עשה זה - רשימה בתחילת כל ספר של תוכן הדינים, ברשימה זו הוא צירף כמה דינים ביחד, וכל קבוצת דינים קיבלה מספר אחד בלבד (מסתבר, שהסיבה היתה כדי שלא יצטרך למיספור של אלפים בהקף כל ספר). כעת מובן הביטוי המוכר לנו "סימנים", כיון שבמקור הכוונה היתה לסימנים - אותות (בתחילת הספר) שנועדו כדי למצוא על ידם את הדינים (בתוך הספר). כדבריו: "וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין".
ובאמת מסתבר שהטור גם ציין את המספרים (אותיות) בפנים הספר (על אף שהוא לא הזכיר זאת), שאל"כ איזה תועלת יש במספר בתחילת הספר בכדי למצוא מה שרוצים בפנים - בעוד שבפנים אין את המספרים. אבל מטרת המספרים היתה בשביל סימנים למצוא מה שרוצים, ולא בשביל חלוקה. אמנם בהמשך, כדי להקל על הלימוד, ליתן רווח בין פרשה לפרשה, התרגלו להשתמש בסימנים - כאלו שקובעים את אופן חלוקת הספר לפרקי משנה.
ועפ"ז מובן הטעם שלפעמים לא מבינים מדוע הטור נתן סימן נפרד לפרט בלבד. אלא ההסבר, שהטור לא רצה לכלול אותו בסימנים שלפניו ושלאחריו, כיון שאינו שייך אליהם, ולכן נתן לו "סימן" (ציון) נפרד. אבל הכוונה מתחילה לא היתה לתת לפרט זה "פרק" נפרד בתוך הספר (מה שהיה מדגיש את החשיבות שלו בפני עצמו).

לגבי מה שהוזכר לעיל משו"ע יו"ד קסח-קסט, רצו-רצז, יש לזה דוגמא דומה במשנה בכלאים פ"ז, עי"ש.

ובהון עשיר שם כ' אמר ר' יוסי וכו'. ומפני שזה הוא ראיה לדבריו דמשנה ד' נכלל במשנה ד'. ואין ספק שיש סוד כמוס בסכום המשניות שבכל פרק, שלפי הנראה הם כנגד הפסוקים שבתורה, דאף על מנינם יש סוד ודאי, והראיה דכל פסוקא דלא פסקיה משה אמרינן בש"ס (תענית כז ב) דלא פסקינן ליה. ויהיו הפרקים כנגד ההפסקות שבתוך כל פרשה, והמסכתות כנגד כל הסדרים שבתורה, והסדרים כנגד הספרים, וכמו שהארכתי בענין זה בהקדמת ספרי זה ע"ש. ולפיכך לא רצה רבי לשנות שני משניות אלו ד' ה' במשנה אחד ויהיו שניהם נקראים בשם משנה ד' ולא יהיה בפרק זה כי אם ז' משניות במקום שמנה. הוצרכתי לכך לפי שראיתי בכל הנוסחאות בין במשנה בין בפירושים שעליה ששני משניות אלו כלולה במשנה אחת ובראשם כתוב ד' ה', דמשמע דאע"פ שהם כלולים כאחד שנים הם.

וע"ע בשושנים לדוד (הובא בתוס' אנשי שם) מש"כ בביאור 'הסוד'.

עושה חדשות כתב:לגבי מה שהוזכר לעיל משו"ע יו"ד קסח-קסט, רצו-רצז, יש לזה דוגמא דומה במשנה בכלאים פ"ז, עי"ש.

ובהון עשיר שם כ' אמר ר' יוסי וכו'. ומפני שזה הוא ראיה לדבריו דמשנה ד' נכלל במשנה ד'. ואין ספק שיש סוד כמוס בסכום המשניות שבכל פרק, שלפי הנראה הם כנגד הפסוקים שבתורה, דאף על מנינם יש סוד ודאי, והראיה דכל פסוקא דלא פסקיה משה אמרינן בש"ס (תענית כז ב) דלא פסקינן ליה. ויהיו הפרקים כנגד ההפסקות שבתוך כל פרשה, והמסכתות כנגד כל הסדרים שבתורה, והסדרים כנגד הספרים, וכמו שהארכתי בענין זה בהקדמת ספרי זה ע"ש. ולפיכך לא רצה רבי לשנות שני משניות אלו ד' ה' במשנה אחד ויהיו שניהם נקראים בשם משנה ד' ולא יהיה בפרק זה כי אם ז' משניות במקום שמנה. הוצרכתי לכך לפי שראיתי בכל הנוסחאות בין במשנה בין בפירושים שעליה ששני משניות אלו כלולה במשנה אחת ובראשם כתוב ד' ה', דמשמע דאע"פ שהם כלולים כאחד שנים הם.

וע"ע בשושנים לדוד (הובא בתוס' אנשי שם) מש"כ בביאור 'הסוד'.

נכב"ב שזה רק בדפוסים מאוחרים

עקביה כתב:הויואל משה עושה עניין מכך שאין הלכה מפורשת בשו"ע שאסור לצאת מא"י לחו"ל [ורק נרמז ד"ז באו"ח סי' תקלא]. אולי האמור כאן הוא היישוב לזה, שבטור לא נכתבה הלכה זו, כשם שלא כתב הל' שביעית, מפני שגר בחו"ל.

קצת יש לדחות ממה שהשו"ע מביא את הדין של כותבין עליו אונו אפילו בשבת (או"ח ש"ו) ובטור ליתא.

קראקובער כתב:

עקביה כתב:הויואל משה עושה עניין מכך שאין הלכה מפורשת בשו"ע שאסור לצאת מא"י לחו"ל [ורק נרמז ד"ז באו"ח סי' תקלא]. אולי האמור כאן הוא היישוב לזה, שבטור לא נכתבה הלכה זו, כשם שלא כתב הל' שביעית, מפני שגר בחו"ל.

קצת יש לדחות ממה שהשו"ע מביא את הדין של כותבין עליו אונו אפילו בשבת (או"ח ש"ו) ובטור ליתא.

בתוך סימן העוסק בנושא מסוים מצוי בהחלט שהשו"ע מביא הלכות שלא נזכרו בטור ושייכות לאותו נושא. אבל באיזה סימן היה לו לכתוב שאסור לצאת מא"י לחו"ל?

להעיר מהסיפור הידוע [מה מקורו?] שמרן המחבר לא ידע האם מעשיו בחיבור השו"ע מקובלים בשמיא, וכשהגיע להל' שופר בסי' תקפו - בגימטריא שופר - ידע שמעשיו מרוצים, וע"פ ה"תגלית" תמוה המעשה במאד מאד.
(ואולי הי' על בעה"ט והכל שריר וקיים?)

געצל אזולאי כתב:להעיר מהסיפור הידוע [מה מקורו?] שמרן המחבר לא ידע האם מעשיו בחיבור השו"ע מקובלים בשמיא, וכשהגיע להל' שופר בסי' תקפו - בגימטריא שופר - ידע שמעשיו מרוצים, וע"פ ה"תגלית" תמוה המעשה במאד מאד.
(ואולי הי' על בעה"ט והכל שריר וקיים?)

חוששני שסיפור זה להד"ם, והיעב"ץ הוא הרגיש בזה שתקפ"ו גימ' שופר הובא בספר ברית יעקב לגריח"ס שליט"א עמ' שח והאריך שם להביא עוד חכמים שכתבו כזאת ראה שם.

האם יש התייחסות מפורשת להשוואה בין סדר ההלכות בטור יו"ד לספר תורת הבית להרשב"א?

עושה חדשות כתב:האם יש התייחסות מפורשת להשוואה בין סדר ההלכות בטור יו"ד לספר תורת הבית להרשב"א?

ר' י"ד גלינסקי לא מתייחס לזה בספרו?

עושה חדשות כתב:וממש בדרך אגב, הטור בהקדמתו לאו"ח מבאר שעיקר מטרתו בחיבור היא להציל מטעויות בדיני ברכות, (וכמו שאמרו ע"ז בגמ' ילך אצל חכם וכו'), וכתוספת לזה כתב גם הל' שבת ומועדים וכו'.

ז"ל -
ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו ותשש כחנו. ושמם לבנו. ורפו ידינו. וכהו עינינו. וכבדו אזנינו. ונאלם לשונינו. ונטל מדברנו. ונסתמו מעיני חכמתינו. ונשתבשו הסברות. וגדלו המחלוקות. ורבו הדעות. ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות. [עד] כי רבים מועלים בהנאתן מן העולם בלא ברכה. ואמרו רבותינו ז"ל ילך אדם אצל חכם וילמדנו סדר ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אמרים. אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים סופרים ואבינה בספרים. ואלקטה שנים ושלשה גרגרים בראשי האמרים מדברי המחברים. ואחבר ספר בענין התפלות והברכות ואסדרם כל דבר ודבר ברכתו הראויה לו תחלה וסוף ואבררם בענין שלא ישאר בהן ספק ... וראיתי לחבר עוד הלכות שבת ומועדים מגילה וחנוכה ור"ח ותעניות כי הם דברים ההוים ובאים לעתים ידועים.

אבל בעצם ההערה הזאת היא כבר בד' הגמ' הנ"ל, ברכות דל"ה "ילך אצל חכם וילמדנו ברכות", האם זה במיוחד בהל' ברכות יותר מאשר הל' שבת וכד'.

לגבי סימני ספר ארבעה טורים (מתוך מבוא לפירוש 'בעל הטורים על התורה' הוצאת פלדהיים תשנ"ו עמ' 15-16)


כל מה שתלמיד עתיד לחדש = 1705

חלוקת סימני הטור בדפוסים הישנים שונה זו מזו לא מעט (טרם נתחוור לי מה הוא הדפוס שחלוקתו נתקבעה עד היום, ויתכן מאד כי הוא דפוס שונצינו או דפוס איטלקי אחר, ויש מהאיטלקיים כמה וכמה, ואחד מהם מוחזק כחסר ביותר, ובעזר משדי מצאתי ממנו עותק כמעט שלם בפינה נידחה בעולם על חשבון דפוס אחר. ואכמ"ל), אך לא בדקתי אם בפועל כללות הסימנים זהה עם הרשימה הנ"ל.

לבי אומר לי שהחלוקות הכוללות בדפוסים הישנים שונות מהחלוקה ברשימה הנ"ל, כך שאפשר יהיה לעשות גימטריאות נוספות ופרפראות אחרות.

כל זה כמובן טרם הבדיקה של חלוקות הסימנים בכתבי היד של ספר הטור.

ושא_נס כתב:חלוקת סימני הטור בדפוסים הישנים שונה זו מזו לא מעט (טרם נתחוור לי מה הוא הדפוס שחלוקתו נתקבעה עד היום, ויתכן מאד כי הוא דפוס שונצינו או דפוס איטלקי אחר, ויש מהאיטלקיים כמה וכמה, ואחד מהם מוחזק כחסר ביותר, ובעזר משדי מצאתי ממנו עותק כמעט שלם בפינה נידחה בעולם על חשבון דפוס אחר. ואכמ"ל), אך לא בדקתי אם בפועל כללות הסימנים זהה עם הרשימה הנ"ל.

לבי אומר לי שהחלוקות הכוללות בדפוסים הישנים שונות מהחלוקה ברשימה הנ"ל, כך שאפשר יהיה לעשות גימטריאות נוספות ופרפראות אחרות.

כל זה כמובן טרם הבדיקה של חלוקות הסימנים בכתבי היד של ספר הטור.

הדפוס שחלוקתו נתקבעה הוא דפוס קושטא רנז (או רנג? לא זוכר), מקום מגוריו של מרן הבית-יוסף בטרם עלה לארץ, ומסתבר שזו סיבת הקביעה וזו זהות הקובע.

עקביה כתב:

קראקובער כתב:

עקביה כתב:הויואל משה עושה עניין מכך שאין הלכה מפורשת בשו"ע שאסור לצאת מא"י לחו"ל [ורק נרמז ד"ז באו"ח סי' תקלא]. אולי האמור כאן הוא היישוב לזה, שבטור לא נכתבה הלכה זו, כשם שלא כתב הל' שביעית, מפני שגר בחו"ל.

קצת יש לדחות ממה שהשו"ע מביא את הדין של כותבין עליו אונו אפילו בשבת (או"ח ש"ו) ובטור ליתא.

בתוך סימן העוסק בנושא מסוים מצוי בהחלט שהשו"ע מביא הלכות שלא נזכרו בטור ושייכות לאותו נושא. אבל באיזה סימן היה לו לכתוב שאסור לצאת מא"י לחו"ל?

ובגמרא היכן כתוב שאסור לצאת? בהלכות חול המועד, אם כן חפשו בשו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ד': "ואלו מגלחין במועד... וכן הבא ממדינת הים בחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח. והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל".

ושא_נס כתב:חלוקת סימני הטור בדפוסים הישנים שונה זו מזו לא מעט (טרם נתחוור לי מה הוא הדפוס שחלוקתו נתקבעה עד היום, ויתכן מאד כי הוא דפוס שונצינו או דפוס איטלקי אחר, ויש מהאיטלקיים כמה וכמה, ואחד מהם מוחזק כחסר ביותר, ובעזר משדי מצאתי ממנו עותק כמעט שלם בפינה נידחה בעולם על חשבון דפוס אחר. ואכמ"ל), אך לא בדקתי אם בפועל כללות הסימנים זהה עם הרשימה הנ"ל.

לבי אומר לי שהחלוקות הכוללות בדפוסים הישנים שונות מהחלוקה ברשימה הנ"ל, כך שאפשר יהיה לעשות גימטריאות נוספות ופרפראות אחרות.

כל זה כמובן טרם הבדיקה של חלוקות הסימנים בכתבי היד של ספר הטור.

בדקתי ומצאתי שינויים בחלוקת הסימנים בחלק 'אורח-חיים'. במקום תרצ"ז סימנים שבדפוסי הטור המצוים ושלחן ערוך, בכת"י אחד (פריז 423 אשכנזי מאה יד-טו) תרצ"ב סימנים, ונוספו בו 3 שורות של חתימת הסימנים ("ברוך צורי, שעזרני, לסיים הסימנים...")
(ספריה הבריטית 27150 איטליה רנ"ב) תרץ
(לייפציג 8 אשכנזי מאה יד-טו) תרפ"ז