ארפכשד כתב:מתעמק כתב:כן לכך התכוונתי בראי' הנ"ל, ואחזור על הדברים. כמדומה שלא ימצא כלב בא על זאבה מעצמו, וכדומה, רק רק כשאנשים מרביעין זה אל זה.
תימה תימה אקרא מה יעשה כת"ר בהגיעו לב"מ צ"א ע"א בעו מינאי מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר.
ושמא דעת כת"ר הנפלאה דחשיב כה"ג מעשה בנ"א אך תמהני אם לא ימצא כן בידי שמים שיזדמנו לפונדק אחד...
ומטונך, הרי מבואר שם שדנו זה לוודאות שיזדקק לשאינו מינו, שהרי שם ע"ב שאלו אם מותר לשים מין עם מינו ושאינו מינו, דכיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר או דילמא אפילו הכי לא, מבואר מזה שאם יש רק אינו מינו הרי זה וודאות שיזדקק לה עד שזה מותר רק משום שאינו עושה בידים כמבואר שם ובפוסקים, ואף אם יש גם ממינו הרי זה עדיין ספק השקול אם יזדקק לשאינו מינו. ואיך יובן דבר זה, הרי נמצא שבכל מקום שיזדמנו שני מינים יזדקקו תיכף זה לזה, וממילא רובם ככולם של בע"ח לפי זה יתילדו מן הכלאים, וכל בהמה בחזקת נעבדה בה עבירה.
ויתירה מזו, ברמב"ם וטושו"ע מבואר דאסור למסור לעכו"ם שירביענה. ולמה יצטרך לעכו"ם כלל, הרי כיון שהותר לשים בחדר אחד, וזהו כאמור וודאות שיזדקקו, למי יש צורך ב'שבת גוי'?
ועוד הרי אמרו בסנהדרין קח. על הפסוק כי השחית כל בשר את דרכו (האמור בדור המבול), אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, אמר רב אבא בר כהנא וכולם חזרו בהם חוץ מן התושלמי. הרי מפורש שהבע"ח כולם חזרו אחר המבול מלהזדקק לשאינם מינם, ואיך זה נאמר כאן להיפוך שכל כך ברור שיזדקקו לשאינם מינם אם רק יהיו בכפיפה אחת, ואפילו כשיש מינם עמם הוי ספיקא. (ואין לומר דמשום דצריכים יותר מאחת לצרכם, וכהא דאמרו במדרש על עזים מאתים ותישים עשרים, זה אינו דלא חילקו לומר דבגמלים שונה הדבר, וד"ל).
ולכן לענ"ד פשוט שהכוונה במין ושאינו מינו שהם כרוכים זה על זה (כלומר שוכנים זה אצל זה תדיר וניכר שדעתם להזדקק זה לזה), דומיא דחולין קכ"ז בהא דנחש כרוך על הצב. וכמו התם סיבת הדבר משום שאנשים הביאו זה על זה, עד שנתרגלו בעבירה וכרוכים מעצמם זה על זה. ועל זה שאלו אם בע"ח כאלו שכבר הובאו זה על זה (כגון ע"י עכו"ם) אם כעת שכרוכים אם מותר לשימם בדיר אחד, שזה וודאות שיזדקקו, וכן אם כשיש מינו יש צד להקל יותר משום דאז יתכן שיגרר אחר מינו יותר מאחר מין האחר שכרוך עליה.
ודבר זה מדויק גם בגמרא סנהדרין הנ"ל, שאמרו ש"הרביעו בהמה על חיה וכו'", ואחר כך אמרו "וכולם חזרו בהן", דברישא מדובר במעשי בני אדם, ולמה הוצרך לומר שחזרו בהן אם הם לא עשו בעצמן רק שהרביעום. אך הכוונה כנ"ל, שאחר שבני אדם הרביעו בהמה על חיה וכו', שוב נתרגלו לעבירה ונכרכו זה על זה. וכלישנא דחז"ל בבראשית רבה "הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול היה מהלך אצל הטווס וכו'", ודו"ק.
(וההדגשה אף על כלב וזאב שהם דומין זה לזה, שעליהם איצטריך תנא לאשמויעינן במסכת כלאם דהם כלאים)