פורום אוצר החכמה

במדרש תלפיות (לבעהמ"ח שבט מוסר ושא"ס) ענף דגים, קרוב לסופו:


במילים אחרות, מדובר כאן ע"ד חיבור הזיווג (וכהקונטקסט הדומה בקטעים שלפניו), במעלת הדגים שאינם מזנים עם אחרים. וראיתי אחדים שמביאים (בלי ציונים) זה רומז ליוסף שלא נכשל במעשה דאשת פוטיפר (ובפרט לאור מאחז"ל (סוטה לו, ב) וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים המים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף אין הרע שולטת בהן).

אבקש נא הפניות ומקורות נוספים במסורותינו, הקדומים מספר הנ"ל (באם ישנם כמובן) -- הן א) לעצם הענין, ו/או ב) לענין הקשר ליוסף (או אפילו בדומה לו - וע"ד צדיק/ים אחר/ים - במעלת שאינם מערבבים) ותודה מראש

אינני בקי בנושא זה, אבל כמדומני שלא נמצא בע"ח המתחבר לשאינו מינו בעצמו, רק על ידי מעשי בני אדם, ובלשון חכמים כשמביאין או מרביעין.
ואם כן, הרי הנושא הזה שייך לדברי התוס' ב"ק נ"ה ד"ה המרביע, ושם הביאו מירושלמי כלאים (פ"א ה"ו) ומבראשית רבה (ז ד).

מתעמק כתב:אינני בקי בנושא זה, אבל כמדומני שלא נמצא בע"ח המתחבר לשאינו מינו בעצמו, רק על ידי מעשי בני אדם, ובלשון חכמים כשמביאין או מרביעין.
ואם כן, הרי הנושא הזה שייך לדברי התוס' ב"ק נ"ה ד"ה המרביע, ושם הביאו מירושלמי כלאים (פ"א ה"ו) ומבראשית רבה (ז ד).

תודה על המענה. אם כי הייתי משער שאולי הכוונה [והרבותא?] כאן אצל דגים, באם אעיז - שאפילו בשאינו מינו מבין מיני הדגים גופייהו- לא יתחבר. ושוב, איני מתיימר לידע בטבע הדברים הן עפ"י חז"ל והן עפ"י דרכי הטבע, רק השערה בעלמא. האומנם כן?

אכן לכך התכוונתי בראי' הנ"ל, ואחזור על הדברים. כמדומה שלא ימצא כלב בא על זאבה מעצמו, וכדומה, רק רק כשאנשים מרביעין זה אל זה.
אשר על כן, גם במיני הדגים כך הוא, שאין מין דג אחד בא על משנהו, אלא שבכאן לא שייך הרבעה, כדברי חז"ל והתוס' הנ"ל.

אך כעת התבוננתי, שלכאורה יש סתירה לכל זה מהגמרא בבא בתרא עד: בלויתן.
שהרי שם מבואר שהי' חשש שאף אם הזכר מסורס והנקבה מצוננת, עכ"ז יבא דג אחר עליה, מחמת שדגים פריצי. ושם הרי מדובר במין אחר דווקא, כי לא נבראו אלא זכר ונקבה.
וא"כ אדרבה מפורש, שדווקא דגים פריצי כי האי יותר ממינים שביבשה. וצ"ע

ייש"כ על ההבהרה וההערה לעיון.

אמנם מבלי ליכנס לעצם השאלה מה הפירוש בייחודיותו של הדג -- הנה איזה מקורות נכבדות שמצאתי שגם הם מדברים בענין (אם כי בזמן, הם מתקופות שלאחרי ה'מדרש תלפיות'), ועוד מקשרים הענין ליוסף הצדיק כפי ששאלתי בפתיחת האשכול:

א) ב'פרדס יוסף' (פאצאנובסקי) לויקרא יא, ט (קטע ד"ה ויש קבלה):
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=139

ב) ובס' שמע שלמה (שצויין בפרד"י לעיל) אות לט, ובהערות המלבה"ד (הרב י. מ. קליינבוים) "ישרש יעקב" לשם (מצוי באוצר. ולנוחיות אעלהו כאן):



בשניהם מציינים - גם בשם ה'מדרש תלפיות' - שבזכות ענין זה, הדגים לא נהרגו בהמבול. ולפו"ר לא ראיתי דברים אלו בספר שם (אם כי שידוע הדבר ומן הסתם הדברים עתיקים, אלא שאני בעניי אין לי מקורו).

מתעמק כתב:כן לכך התכוונתי בראי' הנ"ל, ואחזור על הדברים. כמדומה שלא ימצא כלב בא על זאבה מעצמו, וכדומה, רק רק כשאנשים מרביעין זה אל זה.

תימה תימה אקרא מה יעשה כת"ר בהגיעו לב"מ צ"א ע"א בעו מינאי מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר.
ושמא דעת כת"ר הנפלאה דחשיב כה"ג מעשה בנ"א אך תמהני אם לא ימצא כן בידי שמים שיזדמנו לפונדק אחד...

מתעמק כתב:אינני בקי בנושא זה, אבל כמדומני שלא נמצא בע"ח המתחבר לשאינו מינו בעצמו, רק על ידי מעשי בני אדם, ובלשון חכמים כשמביאין או מרביעין.
ואם כן, הרי הנושא הזה שייך לדברי התוס' ב"ק נ"ה ד"ה המרביע, ושם הביאו מירושלמי כלאים (פ"א ה"ו) ומבראשית רבה (ז ד).

ראה:

ר' עובדיה מברטנורא מסכת אבות פרק ה:
עז כנמר - הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה, ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אף על פי שאין בו גבורה כל כך.

איש.dot כתב:

מתעמק כתב:אינני בקי בנושא זה, אבל כמדומני שלא נמצא בע"ח המתחבר לשאינו מינו בעצמו, רק על ידי מעשי בני אדם, ובלשון חכמים כשמביאין או מרביעין.
ואם כן, הרי הנושא הזה שייך לדברי התוס' ב"ק נ"ה ד"ה המרביע, ושם הביאו מירושלמי כלאים (פ"א ה"ו) ומבראשית רבה (ז ד).

ראה:

ר' עובדיה מברטנורא מסכת אבות פרק ה:
עז כנמר - הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה, ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אף על פי שאין בו גבורה כל כך.

עיין ברש"ש שם שכתב וז"ל, עז כנמר. נולד מן חזיר היער והלביאה כו'. זה דבר חדש וזר ולפ"ד לא יולידו, ולא ראיתי זאת בספרי הטבע. עכ"ל.
ועיין בילקוט הגרשוני (אגדות הש"ס, חלק ג, עמוד פח) שכתב שהקושיא מפורסמת על דבריו דהלא חזיר ולביאה אין עיבורן שוה דחזיר לששים יום וארי לשלש שנים כדאיתא בבכורות דף ח ע"א, וכללא אמרו חז"ל כל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה, וכה"ג פריך הש"ס בחולין דף קכז ע"א ולא שייך התירוץ דשם, ועיין בשדי חמד חלק הכללים מערכת כ"ף כלל קכט שמאריך בזה, ע"ש. עכ"ל ואחר כך הביא את הרש"ש.
עיין בילקוט יוסף (איסור והיתר ב, עמוד נז. ומצוות התלויות בארץ חלק ב עמוד תקמא). עוד עיין בתהילת פנחס (עמוד ריא). ועיין בפרקי אבות פירוש מהרי"ץ פעמון זהב מלי דאבות (במלי דאבות) מה שכתב בזה.
ועיין בספר מגן אבות לרבי שמעון בן צמח דוראן (התשב"ץ), על המשנה באבות (פרק ה, משנה כ) שכבר כתב את פירוש הרע"ב.

ארפכשד כתב:

מתעמק כתב:כן לכך התכוונתי בראי' הנ"ל, ואחזור על הדברים. כמדומה שלא ימצא כלב בא על זאבה מעצמו, וכדומה, רק רק כשאנשים מרביעין זה אל זה.

תימה תימה אקרא מה יעשה כת"ר בהגיעו לב"מ צ"א ע"א בעו מינאי מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר.
ושמא דעת כת"ר הנפלאה דחשיב כה"ג מעשה בנ"א אך תמהני אם לא ימצא כן בידי שמים שיזדמנו לפונדק אחד...

ומטונך, הרי מבואר שם שדנו זה לוודאות שיזדקק לשאינו מינו, שהרי שם ע"ב שאלו אם מותר לשים מין עם מינו ושאינו מינו, דכיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר או דילמא אפילו הכי לא, מבואר מזה שאם יש רק אינו מינו הרי זה וודאות שיזדקק לה עד שזה מותר רק משום שאינו עושה בידים כמבואר שם ובפוסקים, ואף אם יש גם ממינו הרי זה עדיין ספק השקול אם יזדקק לשאינו מינו. ואיך יובן דבר זה, הרי נמצא שבכל מקום שיזדמנו שני מינים יזדקקו תיכף זה לזה, וממילא רובם ככולם של בע"ח לפי זה יתילדו מן הכלאים, וכל בהמה בחזקת נעבדה בה עבירה.
ויתירה מזו, ברמב"ם וטושו"ע מבואר דאסור למסור לעכו"ם שירביענה. ולמה יצטרך לעכו"ם כלל, הרי כיון שהותר לשים בחדר אחד, וזהו כאמור וודאות שיזדקקו, למי יש צורך ב'שבת גוי'?
ועוד הרי אמרו בסנהדרין קח. על הפסוק כי השחית כל בשר את דרכו (האמור בדור המבול), אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, אמר רב אבא בר כהנא וכולם חזרו בהם חוץ מן התושלמי. הרי מפורש שהבע"ח כולם חזרו אחר המבול מלהזדקק לשאינם מינם, ואיך זה נאמר כאן להיפוך שכל כך ברור שיזדקקו לשאינם מינם אם רק יהיו בכפיפה אחת, ואפילו כשיש מינם עמם הוי ספיקא. (ואין לומר דמשום דצריכים יותר מאחת לצרכם, וכהא דאמרו במדרש על עזים מאתים ותישים עשרים, זה אינו דלא חילקו לומר דבגמלים שונה הדבר, וד"ל).
ולכן לענ"ד פשוט שהכוונה במין ושאינו מינו שהם כרוכים זה על זה (כלומר שוכנים זה אצל זה תדיר וניכר שדעתם להזדקק זה לזה), דומיא דחולין קכ"ז בהא דנחש כרוך על הצב. וכמו התם סיבת הדבר משום שאנשים הביאו זה על זה, עד שנתרגלו בעבירה וכרוכים מעצמם זה על זה. ועל זה שאלו אם בע"ח כאלו שכבר הובאו זה על זה (כגון ע"י עכו"ם) אם כעת שכרוכים אם מותר לשימם בדיר אחד, שזה וודאות שיזדקקו, וכן אם כשיש מינו יש צד להקל יותר משום דאז יתכן שיגרר אחר מינו יותר מאחר מין האחר שכרוך עליה.
ודבר זה מדויק גם בגמרא סנהדרין הנ"ל, שאמרו ש"הרביעו בהמה על חיה וכו'", ואחר כך אמרו "וכולם חזרו בהן", דברישא מדובר במעשי בני אדם, ולמה הוצרך לומר שחזרו בהן אם הם לא עשו בעצמן רק שהרביעום. אך הכוונה כנ"ל, שאחר שבני אדם הרביעו בהמה על חיה וכו', שוב נתרגלו לעבירה ונכרכו זה על זה. וכלישנא דחז"ל בבראשית רבה "הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול היה מהלך אצל הטווס וכו'", ודו"ק.
(וההדגשה אף על כלב וזאב שהם דומין זה לזה, שעליהם איצטריך תנא לאשמויעינן במסכת כלאם דהם כלאים)

מנחלי לימוד לבא-גד
ראה ביחוד דף 4 איך שהרשש הודה בטעותו והרע"ב צודק ובדף 7 איך ש"פר" קיים קשרים עם "יאק" בטעות ונולד "יאו" מתוך שניהם.