פורום אוצר החכמה

בן_אליעזר כתב:אשאל בזה שאלת תם: לדוג', במהדורת שוטנשטיין נקטו לנקד תיבת "איני" כשהאל"ף בצירי. ל(הרוב?) ממוצא אשכנזי, רגילים היו -לדורות- לאייתו "איני" (כשהאל"ף בחיריק). ואולי מדובר בכאלו מקומות שלא דייקו, ו/או שהטעות נשתרשה אצלם. ויש עוד דוגמאות רבות שאינם עולים בראשי כעת.

הידוע מהיכן (אם בכלל) מקורם של הנהוג באופן הלא-דייקני (לכאו')?

בן_אליעזר כתב:אשאל בזה שאלת תם: לדוג', במהדורת שוטנשטיין נקטו לנקד תיבת "איני" כשהאל"ף בצירי. ל(הרוב?) ממוצא אשכנזי, רגילים היו -לדורות- לאייתו "איני" (כשהאל"ף בחיריק). ואולי מדובר בכאלו מקומות שלא דייקו, ו/או שהטעות נשתרשה אצלם. ויש עוד דוגמאות רבות שאינם עולים בראשי כעת.

הידוע מהיכן (אם בכלל) מקורם של הנהוג באופן הלא-דייקני (לכאו')?

חובב_ספרים כתב:

בן_אליעזר כתב:אשאל בזה שאלת תם: לדוג', במהדורת שוטנשטיין נקטו לנקד תיבת "איני" כשהאל"ף בצירי. ל(הרוב?) ממוצא אשכנזי, רגילים היו -לדורות- לאייתו "איני" (כשהאל"ף בחיריק). ואולי מדובר בכאלו מקומות שלא דייקו, ו/או שהטעות נשתרשה אצלם. ויש עוד דוגמאות רבות שאינם עולים בראשי כעת.

הידוע מהיכן (אם בכלל) מקורם של הנהוג באופן הלא-דייקני (לכאו')?

כל ימי גדלתי בין אשכנזים, וזה פעם הראשונה שאני רואה שיש שאינם קוראים איני בצירי.

מה שנכון נכון כתב:ראה בהליכות עולם שער ב אות י ש'איני' פירושו מלשון אין = כן, והיינו בתמיהה: כן הוא? ולפי"ז הוא בחיריק.

לוצאטי כתב:איני = אין היא. כלומר מצינו שלא כמותה.

יעקובי כתב:

לוצאטי כתב:איני = אין היא. כלומר מצינו שלא כמותה.

אולם ביבין שמועה שציין הרב משנ"נ לעיל, הקשה על כיו"ב, מכך שהמשך הלשון הוא "והא אמר רבי פלוני", ולפי הפירוש שהציע מר הוה ליה למימר "דהא אמר רבי פלוני", או "דאמר רבי פלוני", כיון שהוא הכרע ל'אין היא' - שלא מצינו כמותה.

יעקובי כתב:

לוצאטי כתב:איני = אין היא. כלומר מצינו שלא כמותה.

אולם ביבין שמועה שציין הרב משנ"נ לעיל, הקשה על כיו"ב, מכך שהמשך הלשון הוא "והא אמר רבי פלוני", ולפי הפירוש שהציע מר הוה ליה למימר "דהא אמר רבי פלוני", או "דאמר רבי פלוני", כיון שהוא הכרע ל'אין היא' - שלא מצינו כמותה.

סגי נהור כתב: . . מאן יימר ש"אין" גופא נקרא בחיריק, ואדרבה, כיון שמשמעותו הן, ייתכן שאף הוא נקרא בצירי.

לבי במערב כתב:

סגי נהור כתב: . . מאן יימר ש"אין" גופא נקרא בחיריק, ואדרבה, כיון שמשמעותו הן, ייתכן שאף הוא נקרא בצירי.

כן מוכח מ'כללי הגמרא' למוהרי"ק (על 'הליכות עולם' שם).

בן_אליעזר כתב:
ומענין לענין ע"ד הניקוד (אמנם בקשר ללה"ק ולא לארמית): הרבה (ממחוזות שפירטתי כאן, עכ"פ!) היו מאייתים ה"כוי" - 'שבא' ואח"כ 'חיריק'. ואילו כשיצא הרמב"ם לעם (ועוד ספרים רבים) בניקוד אחרת לגמרי - עם וא"ו 'חולם'. וכנראה (ואיני יודע בכללי הדקדוק והניקוד) שהמו"ל הי' להם 'מסורת' או כללים שעל פיהם החליטו לנקוט באופן מסויים ולא באו"א.

דרומי כתב:מה עם הניקוד של האונקלוס? נפק"מ לאמירת שמו"ת בכל שבוע.

אני בדרך כלל אומר מהחומש תורת חיים של מוה"ק, והרבה פעמים אני מופתע מהניקוד במלים מסויימות.

את נוסח התרגום, ניקודו ופיסוקו קיבלנו מאת מכון שתילי זיתים באדיבות המו"ל הרב יוסף עראקי הכהן ואדם בן נון. נוסח מבורר ומנופה זה משקף את המסורת העתיקה של קריאת התרגום בציבור, כפי שהיא נהוגה עד ימינו אלה בקהילות תימן.
ראוי לציין כי הפיסוק במסורת זו מנוגד לעתים לכללי הפיסוק לפי הטעמים, שכן לפי מסורת זו יש הפסקה בתביר ולא בטיפחא שאחריו. מכל מקום העדפנו להיצמד למסורת ברורה ולא ליצור פיסוק חדש.

סופר-סתם כתב:"כללי הגמרא למוהרי"ק (על 'הליכות עולם' שם)"
לאיזה ספר הכוונה

דרומי כתב:ניקוד