איגרת רמב"ן - נוסח עתיק
פורסם: א' ינואר 31, 2016 12:29 pm
איגרת רמב"ן
נוסח עתיק ושונה הרבה מהרגיל
נוסח הקדום ביותר של איגרת הרמב"ן המצוי בידינו, נוסח כתב יד פרמא - משנת 1286, כחמש עשרה שנה לאחר הסתלקותו של הרמב"ן! המעתיק היה מנחם בן בנימין והבעלים היו אברהם יוסף שלמה גראצינו ומו"ר אפרים.
נוסח הכתב הזה שלח רבינו משה בה"ר נחמני לבנו אחר הליכתו בארץ ישראל
1. בני הנאמן לי, זכור תמיד מעשי אשר ראית בעמדך אתי, ונסי אל ונפלאותיו אשר עשה עמי, ושמו הגדול אשר קידש על ידי בכמה דברים אשר ראו עיניך , ועתה בני השב אל ליבך במה יזכה האדם כאשר ראית על ידי.
2. על כן התנהג תמיד לדבר בנחת בכל דבריך לכל אדם בכל עת , ובזה תנצל מן הכעס, שהיא המדה הרעה להחטיא את האדם, וכן אמרו רז"ל, כל הכועס כל מיני גיהינם שולטין בו, שנ' והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהינם, שנ' וגם רשע ליום רעה,
3. וכאשר תנצל מן הכעס, תעלה למדת ענוה, שהיא מדה טובה מכל המדות, שנ' עקב ענוה יראת י"י עושר וכבוד וחיים,
4. ופי' זה הפסוק "עקב ענוה" בעבור הענוה, תעלה על לבו מדת היראה, כי יתן אל ליבו תמיד מאין הוא בא, ולאין הוא הולך, ושהוא רימה ותוליעה בחייו, אף כי במותו, ולפני מי הוא עתיד ליתן את החשבון, לפני הכבוד, שנ' בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואומ' הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, אף כי לבות בני האדם , וכאשר יחשוב את כל אלה, יירא מבוראו, וישמור מן החטא, ובמדות האלה יהיה שמח בחלקו המגיעו , כמו שאמרו רז"ל, אי זהו עשיר - השמח בחלקו, וכאשר יתנהג במדות הענוה, להתבושש מכל אדם, ולהתפחד מן החטא, ולשמוח בעבודת המקום , ולהדבק ברצונו, תשרה עליו שכינתו , וזהו "וכבוד", "וחיים" - חיי העולם הבא.
5. ועתה בני, דע וראה כי כל המתגאה לבו על הבריות, מורד במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות המקום יתב', שנ' י"י מלך גאות לבש.
6. [ולמה] יתגאה לב האדם, אם בעושר, י"י מוריש ומעשיר, אם בכבוד, הלא לאלהים הוא, שנ' והעושר והכבוד מלפניך, ואיך יתפאר בכבוד קונו, ואם בחכמה, מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים יקח, נמצא הכל בשוה לפני המקום, כי באפו משפיל הגאים, וברצונו מגביה שפלים, על כן השפל עצמך וינשאך המקום יתב'.
7. על כן אפרש לך איך תתנהג במדת הענוה ללכת בה תמיד; כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, עיניך למטה ולבך למעלה, ואל תביט בפני אדם בדברך אתו.
8. וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך , אם עשיר או חכם עליך לכבדו, או אם הוא רש ואתה עשיר, או שאתה חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו, והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד,
9. וכל מעשיך ודבריך בכל עת, תחשוב כי לפני המקום ית' אתה עומד, ושכינתו עליך, כי כבודו מלא עולם, ודבריך יהיו באימה ויראה כעבד לפני רבו, והתבייש מכל אדם , ואם יקראך אדם לא תעננו בקול רם, רק בנחת – בנחת, כעומד לפני רבו וקוראין אותו מבחוץ, והוא ירא להרים קולו בפני רבו,
10. והיה זהיר לעסוק בתורה תמיד כאשר תוכל, על מנת לקיימה, וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדתה, אם יש בו דבר שתוכל לקיימו,
11. ופשפש במעשיך תמיד בערב ובבקר, ובזה כל ימיך יהיו בתשובה,
12. והסר כל דבר מלבך בעת התפילה, והכן לבך לפני המקום, וחשוב הדבר בלבך טרם שתוציא מפיך, וכן תעשה בכל דבר ולא תחטא, ובזה יהיו כל מעשיך ישרים, ותפילתך מכוונת ומקובלת לפני המקום, שנ' תכין לבם תקשיב אזניך.
13. ותקרא האגרת הזאת פעם אחת בשבוע לפחות, וללכת בה אחר השם, למען תצליח בכל דרכיך, ותזכה לעולם הבא צופה לצדיקים , וביום תקראה יענוך מן השמים מכל אשר יעלה על לבך לשאול עד עלות השחר. ושלום יהיה לך
נוסח עתיק ושונה הרבה מהרגיל
נוסח הקדום ביותר של איגרת הרמב"ן המצוי בידינו, נוסח כתב יד פרמא - משנת 1286, כחמש עשרה שנה לאחר הסתלקותו של הרמב"ן! המעתיק היה מנחם בן בנימין והבעלים היו אברהם יוסף שלמה גראצינו ומו"ר אפרים.
נוסח הכתב הזה שלח רבינו משה בה"ר נחמני לבנו אחר הליכתו בארץ ישראל
1. בני הנאמן לי, זכור תמיד מעשי אשר ראית בעמדך אתי, ונסי אל ונפלאותיו אשר עשה עמי, ושמו הגדול אשר קידש על ידי בכמה דברים אשר ראו עיניך , ועתה בני השב אל ליבך במה יזכה האדם כאשר ראית על ידי.
2. על כן התנהג תמיד לדבר בנחת בכל דבריך לכל אדם בכל עת , ובזה תנצל מן הכעס, שהיא המדה הרעה להחטיא את האדם, וכן אמרו רז"ל, כל הכועס כל מיני גיהינם שולטין בו, שנ' והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהינם, שנ' וגם רשע ליום רעה,
3. וכאשר תנצל מן הכעס, תעלה למדת ענוה, שהיא מדה טובה מכל המדות, שנ' עקב ענוה יראת י"י עושר וכבוד וחיים,
4. ופי' זה הפסוק "עקב ענוה" בעבור הענוה, תעלה על לבו מדת היראה, כי יתן אל ליבו תמיד מאין הוא בא, ולאין הוא הולך, ושהוא רימה ותוליעה בחייו, אף כי במותו, ולפני מי הוא עתיד ליתן את החשבון, לפני הכבוד, שנ' בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואומ' הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, אף כי לבות בני האדם , וכאשר יחשוב את כל אלה, יירא מבוראו, וישמור מן החטא, ובמדות האלה יהיה שמח בחלקו המגיעו , כמו שאמרו רז"ל, אי זהו עשיר - השמח בחלקו, וכאשר יתנהג במדות הענוה, להתבושש מכל אדם, ולהתפחד מן החטא, ולשמוח בעבודת המקום , ולהדבק ברצונו, תשרה עליו שכינתו , וזהו "וכבוד", "וחיים" - חיי העולם הבא.
5. ועתה בני, דע וראה כי כל המתגאה לבו על הבריות, מורד במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות המקום יתב', שנ' י"י מלך גאות לבש.
6. [ולמה] יתגאה לב האדם, אם בעושר, י"י מוריש ומעשיר, אם בכבוד, הלא לאלהים הוא, שנ' והעושר והכבוד מלפניך, ואיך יתפאר בכבוד קונו, ואם בחכמה, מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים יקח, נמצא הכל בשוה לפני המקום, כי באפו משפיל הגאים, וברצונו מגביה שפלים, על כן השפל עצמך וינשאך המקום יתב'.
7. על כן אפרש לך איך תתנהג במדת הענוה ללכת בה תמיד; כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, עיניך למטה ולבך למעלה, ואל תביט בפני אדם בדברך אתו.
8. וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך , אם עשיר או חכם עליך לכבדו, או אם הוא רש ואתה עשיר, או שאתה חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו, והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד,
9. וכל מעשיך ודבריך בכל עת, תחשוב כי לפני המקום ית' אתה עומד, ושכינתו עליך, כי כבודו מלא עולם, ודבריך יהיו באימה ויראה כעבד לפני רבו, והתבייש מכל אדם , ואם יקראך אדם לא תעננו בקול רם, רק בנחת – בנחת, כעומד לפני רבו וקוראין אותו מבחוץ, והוא ירא להרים קולו בפני רבו,
10. והיה זהיר לעסוק בתורה תמיד כאשר תוכל, על מנת לקיימה, וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדתה, אם יש בו דבר שתוכל לקיימו,
11. ופשפש במעשיך תמיד בערב ובבקר, ובזה כל ימיך יהיו בתשובה,
12. והסר כל דבר מלבך בעת התפילה, והכן לבך לפני המקום, וחשוב הדבר בלבך טרם שתוציא מפיך, וכן תעשה בכל דבר ולא תחטא, ובזה יהיו כל מעשיך ישרים, ותפילתך מכוונת ומקובלת לפני המקום, שנ' תכין לבם תקשיב אזניך.
13. ותקרא האגרת הזאת פעם אחת בשבוע לפחות, וללכת בה אחר השם, למען תצליח בכל דרכיך, ותזכה לעולם הבא צופה לצדיקים , וביום תקראה יענוך מן השמים מכל אשר יעלה על לבך לשאול עד עלות השחר. ושלום יהיה לך