מנהג ספרדי בלתי ידוע (?)

[איש_ספר]

בשו"ע סימן קיב

ס"א: אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות, ולא בג' אחרונות; ודוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי. וס"ב: אין לומר פיוטים ולא קרובץ בתפלה.

ונ"ב הגהת ר' דוד קורדינאלי (בעל בית דוד):
אבל צרכי צבור וכו' פירוש כגון תקון הטל והמטר וכו'. ומ"ש (מרן השו"ע) בסעיף ב' דאין לומר פיוטים קאי אפיוטים דיוצר כדלעיל סימן ס"ח וחדשים מקרוב באו בטלו לומר תקוני הטל והמטר תוך התפלה ואומרים אותם קודם ולא ידענא מאי שנא להו מזכרנו ומי כמוך ובכן, דאינהו נמי לא הוזכרו בגמרא.

וכתב עליו החיד"א בס' טוב עין סי' מ אות יח:
ועמו הסליחה דהשוה לשאול צרכיו לפיוטי טל ומטר. וחמיר ליה פיוטים דיוצר מלומר פיוטי טל ומטר בתוך ג' ראשונות בלחש. והדבר פשוט דיותר חמור לומר פיוטים בתוך ג' ראשונות בלחש. ומה ענין שאלת צרכי צבור לפיוטים. והרי באמור משיב הרוח שהוא הזכרה כמו שתקנו רז"ל סגי ואינו זמן שאלה דתקון רבנן בתוך התפלה. ומה ענין פיוטים וחרוזים שחיברו אחרונים לזכרנו ומי כמוך שהם במסכת סופרים והם מיוסדים על אדני רזין עילאין כמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכבר כתבתי לעיל בסימן זה אות ל"ה שכל זה בא לאחרונים שלא ידעו שהתנאים והאמוראים כל דבריהם הלא ברזי כסף וחכמת האמת שתו בשמים פיהם. וסברו שהדברים כפשוטם ולכן נפשם אוותה לייסד גם הם אמרות טהורות לפי דעתם על פי הפשט. ומ"ש בתוך דבריו ובכן נראה שכונתו על קדושות כפור. וגם אלו. מנהג אשר הריחו בסוד ה' שלא לאומרם. והאומרים אותם (את הרשות וסילוק לקדושה של יוה"כ) ואינם אומרים פיוטי טל ומטר טעמם: שפיוטי טל ומטר שאלת צרכיהם ובלחש. והקדושות שבח השי"ת ובחזרה ודוק כי קצרתי ודעת לנבון נקל.

------------

בער אנכי ולא אדע מי שמע ומי ראה כזאת פיוטי טל ומטר ב[b]לחש? על איזה מנהג מדבר הרחיד"א?[/b]

כמובן ששבעתות עתיקות מהגניזה שאולי אמרום היחידים אינם ממין הענין כאן....

[ירדן ירחו]

מדוע השאלה היא על איזה מנהג מדבר הרחיד"א ולא על איזה מנהג מדבר בעל בית דוד שהחיד"א רק משיב עליו?

[יעקובי]

יש מקום לומר, דשיגרא דלישנא בעלמא הוא בדברי הרחיד"א, ואמר תיבת "לחש" על מנת להבדיל מ"יוצר" שהזכיר קודם לכן, הגם שאין הכונה לתפלת לחש ממש (וכמו שהר"ד קורינאלדי לא הזכיר זה באמת), רק לחזרת העמידה דש"ץ, וכמנהג ספרד הקדום לומר פיוטי טל ומטר בג' ראשונות דחזרה דמוסף, כידוע.

[איש_ספר]

יש מקום לומר, דשיגרא דלישנא בעלמא הוא בדברי הרחיד"א, ואמר תיבת "לחש" על מנת להבדיל מ"יוצר" שהזכיר קודם לכן, הגם שאין הכונה לתפלת לחש ממש (וכמו שהר"ד קורינאלדי לא הזכיר זה באמת), רק לחזרת העמידה דש"ץ, וכמנהג ספרד הקדום לומר פיוטי טל ומטר בג' ראשונות דחזרה דמוסף, כידוע.

אי אפשר לומר כן בשו"א.

סו"ד הרב חיד"א הוא לחלק בין המנהג הפשוט של הספרדים בזמנו שטל ומטר אומרים קודם החזרה לבין המנהג הפשוט של הספרדים בזמנו לומר את הקדושות של מוסף יוה"כ. דמאי שנא? (וזו תמיה שעמדו בה כמה וכמה, עי' למשל ע"ח למהרי"ץ סדר קדושה של שחרית יוה"כ, ושולחן גבוה סי' תקסו ס"ק יד ועוד). וע"ז ד' הרב חיד"א ששני חילוקים יש. טל ומטר הם שאלת צרכיו ובלחש, ואילו קדושות הם שבח ובחזרה. ולדבריך חילוק אחד יש ושאר הדברים בטלים.
---
ירדן. הרד"ק לא הזכיר ברמז שמדובר על פיוטים הנאמרים בלחש. ובהא אנן קיימין.

[יעקובי]

אכן, צודקים הדברים, ואנכי לא דקתי כ"כ במילותיו האחרונות של הרחיד"א.

ומשכך באמת התמיהה במקומה עומדת, שכן בסידורי התקופה ההיא מבואר בהדיא החילוק שבין לחש לחזרה, לענין אמירת הפיוטים הנ"ל. וצ"ב.

[יעקובי]

ומשכך באמת התמיהה במקומה עומדת, שכן בסידורי התקופה ההיא מבואר בהדיא החילוק שבין לחש לחזרה, לענין אמירת הפיוטים הנ"ל. וצ"ב.

אפרש יותר. הר"ד קורינאלדי הזכיר רק "תקון הטל והמטר", ותו לא. וזהו מושג מפורסם בסידורי הספרדים מהתקופה ההיא: "חזרת מוסף לשליח ציבור תקון הגשם", וכדומה, בכותרות קידוש לבנה, ובהוראות ברורות שלאחר תפלת הלחש (עם ג' ראשונות כרגיל ללא תוספת), חוזר הש"ץ ואומר הפיוטי טל ומטר בג' ראשונות. ועל כן, כאמור, לפי שעה נפלאו דברי החיד"א.

[מה שנכון נכון]

אולי היו מתפללים תפלה אחת עם הש"ץ כדי שלא יזכירו לפניו, וכמו שביאר העו"ת את דברי השו"ע והביאו הכה"ח קיד,יא (וחלק עליו), וממילא יש לה דין תפלת לחש.
השאלה היא כמובן אם יש עדות למנהג זה.