שלחן ערוך השלם?
פורסם: ב' מרץ 28, 2016 1:18 am
חוות דעת השלם?
ספר "חוות-דעת" נדפס בשנת תקנ"ט, בעיר לעמברג (ספר זה, מופיע באתר היברו-בוקס, תחת השם: חוות דעת, פאלטאווא - תרע"ח!), והינו הראשון מספריו של רבן של ישראל, רבי יעקב מליסא, שנדפס על-ידו.
רוח ענווה שורה בספר: בדף השער לא צוין שם מחברו (מעניין, שבדומה לכך בכתב הרבנות שקיבל רבינו מקהילת ליסא, בשנת תקס"ט, לא נזכר שמו! אם כי מסיבות אחרות. ראה מוריה שנת תשנ"ח גליון רמז), ובהקדמה המובאת בעמודו הראשון, מתנצל המחבר על שחיבר ספר עבור הגדולים ממנו. הוא מכריז בה: "ולכן קראתי שם זה החיבור חוות דעת, שמו מורה עליו, שלא כתבתי - רק לחוות דעת בלבד, ולא לקבוע הלכה חס ושלום". וכך מלווה ענוותנותו את כלל הקדמתו.
כידוע, עיקרו של החיבור הינו, ביאור ההלכות הבאות: מליחה (סימנים סט-עח ומעט על סימן פא), בשר בחלב ותערובות (סימנים פז-קיא), רבית (סימנים קנט-קעז), ונדה (סימנים קפג-קצו, כמעט עד סופם). המחבר כתב "ביאורים" רחבים ו"חידושים" (פסקי דינים) כמעט על כל סעיפי הלכות אלו, והינם מודפסים סביב סעיפי השלחן ערוך.
אולם, מתברר, כי רצון רבינו היה ליותר מכך. שכן, בראש הספר נכתב: "מחמת הוצאות הדפוס כי רבה, לא הדפסתי מהלכות שחטות (!) וטרפות, רק מעט מזעיר - שלא להוציא נייר חלק". והובאו י"ב דיבורים על פני שני עמודים (ללא סעיפי השו"ע): ה' דיבורים המשתייכים לסימנים א-ב מהלכות שחיטה, וז' דיבורים המשתייכים לסימנים לג, לו ונ' מהלכות טריפות (עמוד א של הספר הוא בסימן סט, ואילו שני העמודים הנ"ל אינם חלק ממספור הספר).
בסיום החיבור, לאחר הלכות נדה, מובאים עוד כ"ב דיבורים בודדים, המבארים נקודות מסוימות מהסימנים: סג, קיג, קיט וקכז.
נזכיר כאן דפוס נוסף של החוות-דעת: דיהרנפורט, תק"ע (ספר זה, מופיע אף הוא באתר הנ"ל תחת השֵם: חוות דעת, לבוב - תקצ"ג!). בדפוס זה, היחס למחברו שונה לחלוטין מבזה שקדם לו. המחבר מכונה בו כראוי לו: "הרב הנשר הגדול, אשר פרש כנפיו על ארבע רוחות התורה, הגאון המפורסם מוהר"ר יעקב" וכו' וכו', וכן מצוינים בדף השער, כלל ספריו המופלאים של רבינו, שהודפסו על-ידו לאחר הדפסת החוות-דעת.
בדפוס זה, אף נוספו בתחילת הספר, ברכת "הגאון המחבר קדוש ישראל" לשלושה אישים שהביאו את החיבור לדפוס, וכן הקדמה מאישים אלו, המובאת תחת הכותרת: "כתר מלכות", בה הינם מפארים ומשבחים את רבינו ואת קהילת ליסא - שמינתהו (שנה קודם לכן) לרבה.
[1. ישנם בדפוס זה, שני שינויים בולטים נוספים, לעומת דפוס לעמברג: א. הספר מתחיל בסימן סט, בעוד של"ד הדיבורים הנ"ל, נדפסו בהמשכו, בשולי דפי הסימנים: עח, צז ואילך (ובסוף הספר נדפסו שוב! כך בטופס שנמצא בהברו בוקס). ב. בהלכות נדה, נדפס בתחתית הדפים, ספר תורת השלמים.
2. ראיתי כמה שכותבים, כי בין שתי ההדפסות האמורות, נדפס הספר פעמיים נוספות, בתקס"ה ובתקס"ו (או תקס"ח). לא ראיתי דפוסים אלו. ויש לעיין, שכן בהדפסה משנת תק"ע, כותבים רבינו וכן המדפיסים, שזוהי הדפסה שנייה! וגם ברשימת הספרים של הספריה הלאו' בי-ם לא הובאו דפוסים אלו. (ספר אוצר הספר העברי לא היה תח"י לעיין בו)].
***
על מכון ירושלים בכלל, ומפעל שלחן ערוך השלם בפרט, אין צורך להרחיב את הדיבור. דומני, כי לא אטעה אם אומר, שכיום ניתן ללמוד את השלחן ערוך ומפרשיו באופן מושלם - רק ממהדורת שלחן ערוך השלם.
ואכן, בשלחן ערוך השלם, נדפס החוות-דעת בחציים השני של הכרכים: ג, ד, ה*, ו, מחלק יורה דעה, והעורכים סידרוהו מסביב לשלחן ערוך (שהודפס לשם כך שוב, באותו כרך), לצד הספרים: בית הלל, פרי חדש ועוד. כדרכם, עמלו רבות בההדרת הספר, ומלאכתם כוללת: פיסוק, מראי מקומות ועוד.
אולם, למרבה הכאב, י"ב הדיבורים הראשונים (וכן ההקדמות) של החוות-דעת, נחסרו ממהדורת שלחן ערוך השלם, שכן בכרכים א-ב לא הובא החוות-דעת, ואילו כרך ג מתחיל מסימן סא.
מסתבר, כי הדבר קרה משום שהמהדירים ידעו, שעיקר חיבורו של החוות-דעת מתחיל בהלכות מליחה, ולכן בעת עריכת שני הכרכים הראשונים, לא עלה בדעתם לבדוק האם הינם זקוקים לו עבור כרכים אלה.
ייתכן, כי הטעות נעוצה אף בכך שבשלחן ערוך הישנים (וילנא), נדפס הפרי-מגדים לאחר הלכות שחיטה, טריפות וכו', אולם החוות-דעת נדפס שם לראשונה רק לאחר הלכות תערובות. לכן, המהדירים שעסקו בהלכות שחיטה וטריפות, ראו שיש פמ"ג על הלכות אלו ו"אין" חוות דעת, אז לא חשו צורך לחפש יותר.
בוודאי, שעל כך נאמר בגמרא (ורש"י) סנהדרין קז ע"א: "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שגיאות מי יבין (מי יכול להשמר משגגות), [אמר ליה] (הקדוש ברוך הוא) שביקי לך (מחול לך)".
***
עם זאת, כשמהדירי הכרכים הבאים עסקו בספר חוות-דעת, עמדו בוודאי על טעותם שנפלה בשני הכרכים הראשונים. היה עליהם אם כן, בתחילת הספר חוות-דעת המובא בכרך ג, לתקן את שגגתם ולהשלים את החסר (מה טוב, עם התנצלות כלפי הלומדים), ואו אז, הכול היה בא על מקומו בשלום.
בהיעדר תיקון זה, הפסדנו: סקירה על הספר (הנהוגה אצלם), הקדמת רבינו, ברכתו למדפיסים, מאמר כתר מלכות, וי"ב הדיבורים הראשונים של החוות-דעת.
מדוע לא תיקנו המהדירים את טעותם? על שאלה זו, למרבה הכאב, אין תשובה בידי.
[ייתכן, כי היה מקום להביא בשו"ע השלם, אף את הפסקי-דינים מהחוות-דעת בהלכות בדיקת הריאה, שנדפסו מתוך כת"י, במוריה שנת תש"ס גליון ער.
אגב: מכון ירושלים הדפיס מכת"י, את הגהותיו של החוות-דעת על ספרו שנדפס בדפוס דיהרנפורט תק"ע (ראה מוריה שנת תשל"ז גליון עג), ואף שילבן בהמשך בשלחן ערוך השלם, אולם לא בשלמותן. ויבואר במקו"א].
***
בכך לא די: בשנת תש"ע, הדפיסה הוצאת השלחן ערוך השלם, את יורה דעה כרך ה סימנים קיב-קנח, והמהדירים שכחו להכליל בו את י"ט הדיבורים של החוות-דעת על סימנים אלה. זאת, לאחר שההדירו והדפיסו כמעט את כל הספר חוות דעת! (הלכות רבית נדפסו בשנת תשע"א).
דומני, כי קוראינו הנכבדים, יהיו נוחים לשמוע את ההסבר דלהלן: בשלחן ערוך הישנים (וילנא), נחלקו י"ט הדיבורים האמורים לשתי קבוצות: חלקם נדפסו בסיום החוו"ד על הלכות תערובות (סימנים קיג וקיט), וחלקם נדפסו לפני החוות-דעת של הלכות רבית (סימן קכז).
מנין אם כן יֵדע מי שעוסק בהלכות מאכלי גויים, כי ישנו כאן חוות דעת?
***
לסיום, נעורר שאלה קטנה: במה זכה ביאורו של החוות-דעת לסימן סג, להיות מודפס בשו"ע השלם, בניגוד לחבריו. וצ"ע.
ואת והב בסופה.
ספר "חוות-דעת" נדפס בשנת תקנ"ט, בעיר לעמברג (ספר זה, מופיע באתר היברו-בוקס, תחת השם: חוות דעת, פאלטאווא - תרע"ח!), והינו הראשון מספריו של רבן של ישראל, רבי יעקב מליסא, שנדפס על-ידו.
רוח ענווה שורה בספר: בדף השער לא צוין שם מחברו (מעניין, שבדומה לכך בכתב הרבנות שקיבל רבינו מקהילת ליסא, בשנת תקס"ט, לא נזכר שמו! אם כי מסיבות אחרות. ראה מוריה שנת תשנ"ח גליון רמז), ובהקדמה המובאת בעמודו הראשון, מתנצל המחבר על שחיבר ספר עבור הגדולים ממנו. הוא מכריז בה: "ולכן קראתי שם זה החיבור חוות דעת, שמו מורה עליו, שלא כתבתי - רק לחוות דעת בלבד, ולא לקבוע הלכה חס ושלום". וכך מלווה ענוותנותו את כלל הקדמתו.
כידוע, עיקרו של החיבור הינו, ביאור ההלכות הבאות: מליחה (סימנים סט-עח ומעט על סימן פא), בשר בחלב ותערובות (סימנים פז-קיא), רבית (סימנים קנט-קעז), ונדה (סימנים קפג-קצו, כמעט עד סופם). המחבר כתב "ביאורים" רחבים ו"חידושים" (פסקי דינים) כמעט על כל סעיפי הלכות אלו, והינם מודפסים סביב סעיפי השלחן ערוך.
אולם, מתברר, כי רצון רבינו היה ליותר מכך. שכן, בראש הספר נכתב: "מחמת הוצאות הדפוס כי רבה, לא הדפסתי מהלכות שחטות (!) וטרפות, רק מעט מזעיר - שלא להוציא נייר חלק". והובאו י"ב דיבורים על פני שני עמודים (ללא סעיפי השו"ע): ה' דיבורים המשתייכים לסימנים א-ב מהלכות שחיטה, וז' דיבורים המשתייכים לסימנים לג, לו ונ' מהלכות טריפות (עמוד א של הספר הוא בסימן סט, ואילו שני העמודים הנ"ל אינם חלק ממספור הספר).
בסיום החיבור, לאחר הלכות נדה, מובאים עוד כ"ב דיבורים בודדים, המבארים נקודות מסוימות מהסימנים: סג, קיג, קיט וקכז.
נזכיר כאן דפוס נוסף של החוות-דעת: דיהרנפורט, תק"ע (ספר זה, מופיע אף הוא באתר הנ"ל תחת השֵם: חוות דעת, לבוב - תקצ"ג!). בדפוס זה, היחס למחברו שונה לחלוטין מבזה שקדם לו. המחבר מכונה בו כראוי לו: "הרב הנשר הגדול, אשר פרש כנפיו על ארבע רוחות התורה, הגאון המפורסם מוהר"ר יעקב" וכו' וכו', וכן מצוינים בדף השער, כלל ספריו המופלאים של רבינו, שהודפסו על-ידו לאחר הדפסת החוות-דעת.
בדפוס זה, אף נוספו בתחילת הספר, ברכת "הגאון המחבר קדוש ישראל" לשלושה אישים שהביאו את החיבור לדפוס, וכן הקדמה מאישים אלו, המובאת תחת הכותרת: "כתר מלכות", בה הינם מפארים ומשבחים את רבינו ואת קהילת ליסא - שמינתהו (שנה קודם לכן) לרבה.
[1. ישנם בדפוס זה, שני שינויים בולטים נוספים, לעומת דפוס לעמברג: א. הספר מתחיל בסימן סט, בעוד של"ד הדיבורים הנ"ל, נדפסו בהמשכו, בשולי דפי הסימנים: עח, צז ואילך (ובסוף הספר נדפסו שוב! כך בטופס שנמצא בהברו בוקס). ב. בהלכות נדה, נדפס בתחתית הדפים, ספר תורת השלמים.
2. ראיתי כמה שכותבים, כי בין שתי ההדפסות האמורות, נדפס הספר פעמיים נוספות, בתקס"ה ובתקס"ו (או תקס"ח). לא ראיתי דפוסים אלו. ויש לעיין, שכן בהדפסה משנת תק"ע, כותבים רבינו וכן המדפיסים, שזוהי הדפסה שנייה! וגם ברשימת הספרים של הספריה הלאו' בי-ם לא הובאו דפוסים אלו. (ספר אוצר הספר העברי לא היה תח"י לעיין בו)].
***
על מכון ירושלים בכלל, ומפעל שלחן ערוך השלם בפרט, אין צורך להרחיב את הדיבור. דומני, כי לא אטעה אם אומר, שכיום ניתן ללמוד את השלחן ערוך ומפרשיו באופן מושלם - רק ממהדורת שלחן ערוך השלם.
ואכן, בשלחן ערוך השלם, נדפס החוות-דעת בחציים השני של הכרכים: ג, ד, ה*, ו, מחלק יורה דעה, והעורכים סידרוהו מסביב לשלחן ערוך (שהודפס לשם כך שוב, באותו כרך), לצד הספרים: בית הלל, פרי חדש ועוד. כדרכם, עמלו רבות בההדרת הספר, ומלאכתם כוללת: פיסוק, מראי מקומות ועוד.
אולם, למרבה הכאב, י"ב הדיבורים הראשונים (וכן ההקדמות) של החוות-דעת, נחסרו ממהדורת שלחן ערוך השלם, שכן בכרכים א-ב לא הובא החוות-דעת, ואילו כרך ג מתחיל מסימן סא.
מסתבר, כי הדבר קרה משום שהמהדירים ידעו, שעיקר חיבורו של החוות-דעת מתחיל בהלכות מליחה, ולכן בעת עריכת שני הכרכים הראשונים, לא עלה בדעתם לבדוק האם הינם זקוקים לו עבור כרכים אלה.
ייתכן, כי הטעות נעוצה אף בכך שבשלחן ערוך הישנים (וילנא), נדפס הפרי-מגדים לאחר הלכות שחיטה, טריפות וכו', אולם החוות-דעת נדפס שם לראשונה רק לאחר הלכות תערובות. לכן, המהדירים שעסקו בהלכות שחיטה וטריפות, ראו שיש פמ"ג על הלכות אלו ו"אין" חוות דעת, אז לא חשו צורך לחפש יותר.
בוודאי, שעל כך נאמר בגמרא (ורש"י) סנהדרין קז ע"א: "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שגיאות מי יבין (מי יכול להשמר משגגות), [אמר ליה] (הקדוש ברוך הוא) שביקי לך (מחול לך)".
***
עם זאת, כשמהדירי הכרכים הבאים עסקו בספר חוות-דעת, עמדו בוודאי על טעותם שנפלה בשני הכרכים הראשונים. היה עליהם אם כן, בתחילת הספר חוות-דעת המובא בכרך ג, לתקן את שגגתם ולהשלים את החסר (מה טוב, עם התנצלות כלפי הלומדים), ואו אז, הכול היה בא על מקומו בשלום.
בהיעדר תיקון זה, הפסדנו: סקירה על הספר (הנהוגה אצלם), הקדמת רבינו, ברכתו למדפיסים, מאמר כתר מלכות, וי"ב הדיבורים הראשונים של החוות-דעת.
מדוע לא תיקנו המהדירים את טעותם? על שאלה זו, למרבה הכאב, אין תשובה בידי.
[ייתכן, כי היה מקום להביא בשו"ע השלם, אף את הפסקי-דינים מהחוות-דעת בהלכות בדיקת הריאה, שנדפסו מתוך כת"י, במוריה שנת תש"ס גליון ער.
אגב: מכון ירושלים הדפיס מכת"י, את הגהותיו של החוות-דעת על ספרו שנדפס בדפוס דיהרנפורט תק"ע (ראה מוריה שנת תשל"ז גליון עג), ואף שילבן בהמשך בשלחן ערוך השלם, אולם לא בשלמותן. ויבואר במקו"א].
***
בכך לא די: בשנת תש"ע, הדפיסה הוצאת השלחן ערוך השלם, את יורה דעה כרך ה סימנים קיב-קנח, והמהדירים שכחו להכליל בו את י"ט הדיבורים של החוות-דעת על סימנים אלה. זאת, לאחר שההדירו והדפיסו כמעט את כל הספר חוות דעת! (הלכות רבית נדפסו בשנת תשע"א).
דומני, כי קוראינו הנכבדים, יהיו נוחים לשמוע את ההסבר דלהלן: בשלחן ערוך הישנים (וילנא), נחלקו י"ט הדיבורים האמורים לשתי קבוצות: חלקם נדפסו בסיום החוו"ד על הלכות תערובות (סימנים קיג וקיט), וחלקם נדפסו לפני החוות-דעת של הלכות רבית (סימן קכז).
מנין אם כן יֵדע מי שעוסק בהלכות מאכלי גויים, כי ישנו כאן חוות דעת?
***
לסיום, נעורר שאלה קטנה: במה זכה ביאורו של החוות-דעת לסימן סג, להיות מודפס בשו"ע השלם, בניגוד לחבריו. וצ"ע.
ואת והב בסופה.