פורום אוצר החכמה

האם ישנו איזה מאמר המדבר על התקבלות פסקי הרמב"ם בחייו? על הערצה הגדולה שהיתה כלפיו? במיוחד בנוגע לאיזור מגוריו - מצרים.
(ברור שהדברים פשוטים, שהרי מצאנו לחכמי פרובאנס, הרחוקים, שקיבלו את פסיקתו, על אחת כמה - בני מקומו של הרמב"ם. אמנם מאידך, כבר שמענו ש'אין נביא בעירו'. )
תודה למסייעים.

אינני יודע על מחקר בעניין, אבל בודאי תורמות לעניין, לגבי התפוצות הרחוקות, עדויותיו של הרמב"ם עצמו, באגרתו לר' יוסף בר' יהודה (ראה במהדורת שילת, עמו' שא-שב). ובתשובות (בלאו סי' שי): "וחבורינו כבר הגיעו לאלה האדונים בבבל ושמענו שבהם פוסקים רובי הישיבות".

אאל"ט יש עדויות ברורות שהיו לרמב"ם כמה וכמה מאבקים פנימיים בתוך מצריים. אך אני לא בטוח שהם היו בתחום ההלכה (כנראה שעסקנים זה לא דבר חדש...).
אמנם יתכן שהחוקרים שעסקו במאבקים הנ"ל ראו צורך להתייחס גם לקבלת דבריו בהלכה, וכדאי לשאול אותם.

בתקופה מסוימת למדתי חלקים נרחבים מפירוש ר' חננאל ב"ר שמואל על הרי"ף עירובין, וככל הזכור לי לא מצאתי שם שהוא חולק עליו. אמנם מצד שני, מצורת הדיון, תוך ירידה לשורשי המחלוקות שבין רש"י והרמב"ם (בעיקר), היה ניכר שהוא בהחלט היה מוכן לחלוק עליו אם היה נראה לו שהוא טועה. כך מהתרשמות אישית תוך כדי לימוד, אך ספק אם יש ממש בדברים.

כמובן שיש להזכיר את האשכול שהיה כאן על מחלוקות הראב"ם על אביו הרמב"ם (ואולי יהיו מקורות מעניינים גם במאמרים שצוינו שם).

מקווה שדבריי יובילו אותך למקורות משמעותיים יותר.

יש באגרות הרמב"ם לשונות שניתן להבין מהן כי בזמנו ובסביבתו עדיין לא נתקבל ספרו לגמרי ולא קיבלוהו בלב שלם. אציין מה שבזכרוני והיודעים יבואו וישלימו מקורות מדויקים.
1. הרמב"ם כותב באיגרת (תוכן הדברים בערך) שהוא יודע כי בעתיד יעזבו בני אדם את החשבונות הקטנוניים ויתאוו רק לחכמה, ואז יפנו הכל לעסוק בספרו.
2. עוד כתב הרמב"ם באיגרת שבבית מדרשו רוב התלמידים רוצים ללמוד בהלכות הרי"ף וכמעט אין מי שחפץ ללמוד בחיבורו שלו.

אם טעיתי אשמח לתיקונים.

תודה לכולם,

עיניו כיונים,
אם תוכל לאתר עבורי את מה שהבאת בסעיף 2, אהיה אסיר תודה!

הנה המקורות למה שכתבתי לעיל:
1. אגרות הרמב"ם (מהדורת ר"י שילת) כרך א, איגרת לתלמידו ר' יוסף בר' יהודה, עמ' שב: "וכל מה שסיפרת לנו ממי שלא יקבלוֹ כפי שראוי לקבלו - אמנם זה הוא בזמני, אבל בזמנים הבאים, כשתסור הקנאה ובקשת השררה, יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו, ויונח זולתו בלא ספק".
2. שם, כרך ב, איגרת לר' פנחס הדיין, עמ' תלט: "היודע עד, שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חיבורי, אלא שניים או שלושה אנשים למדו מקצת ספרים, ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב, ולימדתי אותם כמה פעמים כל ההלכות, וגם שניים שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו". ועי"ש.

רוב תודות!!
תזכה למצוות.

מפורש באיגרתו לר' יוסף תלמידו שיש בעירו כמה תלמידי חכמים קטנים שאינם נחשבים בעיני הציבור, והם מקפידים לעולם לא לעיין במשנה תורה, שלא יאמרו "אם הוא צריך את ספרו של הרמב"ם מוכח שהרמב"ם גדול ממנו"...

במאמרו של נ' וידר על מנהגים איסלאמיים בתפילה צוטט מכתבו של ראב"ם בו הוא מתאונן על שכל התקנות שתיקן אביו התקבלו ללא עוררין במצרים, ואל תקנותיו לא מתייחסים כלל.

נפלא! אכן, הזכרתני נשכחות, שם מדובר על ביטול חזרת הש"צ שתיקן הרמב"ם.

אבל באמת מעניין, שאין איזה מאמר מקיף בנושא. הא כיצד?
טברסקי, מבוא לספר משנה תורה, ב'אחרית דבר', כתב קצת בעניין, אבל ממש ממש לא באופן רחב.

ההוא גברא כתב:מפורש באיגרתו לר' יוסף תלמידו שיש בעירו כמה תלמידי חכמים קטנים שאינם נחשבים בעיני הציבור, והם מקפידים לעולם לא לעיין במשנה תורה, שלא יאמרו "אם הוא צריך את ספרו של הרמב"ם מוכח שהרמב"ם גדול ממנו"...

לצערי לא מצאתי את הקטע הזה, אודה לך אם תזכני בהפנייה מדוייקת.

חכם באשי כתב:

ההוא גברא כתב:מפורש באיגרתו לר' יוסף תלמידו שיש בעירו כמה תלמידי חכמים קטנים שאינם נחשבים בעיני הציבור, והם מקפידים לעולם לא לעיין במשנה תורה, שלא יאמרו "אם הוא צריך את ספרו של הרמב"ם מוכח שהרמב"ם גדול ממנו"...

לצערי לא מצאתי את הקטע הזה, אודה לך אם תזכני בהפנייה מדוייקת.

הו' רי"ק עמ' קכז. הו' שילת עמ' שג.

יישר כוחך!

אגב העניין, נזכרתי שרשז"ה עסק בזה קצת במאמרו על משנ"ת בהמעיין תשכ"ה

תודה רבה.

נזכרתי בעניין שלא הוזכר כאן, והן רשימותיו של ר' יוסף ראש הסדר, בן דורו, שברשימה מוקדמת כותב את הרי"ף כספר היסוד ללימוד ההלכה, וברשימה מאוחרת יותר החליפו במשנ"ת. סקירה שטחית עליו ניתן לראות כאן.

רש"ז הבלין, במבוא לדוקטורט שלו על בעל הגינת ורדים, מציין למאמר של רי"ז כהנא "הפולמוס סביב קביעת ההכרעה כהרמב"ם", נכלל בספרו מחקרים בספרות השו"ת, עמ' 8-88. אך אולי הוא דן בכלל בהכרעה כדעתו בשאר ארצות, ולאו דווקא במצרים. הבלין עצמו, עמ' 67 ואילך, מביא מקורות בעניין ההכרעה דלא כהרמב"ם במצרים בדורות האחרונים, כגון הרדב"ז, לאור הכלל ההלכתי (שאגב, אינו מוזכר ע"י הרמב"ם!) של מרא דאתרא.

ארץ תימן רחוקה יחסית ממצרים, וזכורני ששמעתי שהיו אומרים שם בחייו בקדיש "ובחיי מרנא ורבנא משה בן מיימון". אז לא נאמר שהרמב"ם היה נביא בעירו בתימן. מעניין איך עד לשם הגיעה תורתו, מקום נידח לכאורה בימים ההם.

בתימן הפך הרמב"ם למרא דאתרא אחרי פרשת משיח השקר (שבעקבותיו הוא חיבר את איגרת תחיית המתים הנקראת גם 'אגרת תימן'). והדברים נודעים.

מרחביה כתב:נזכרתי בעניין שלא הוזכר כאן, והן רשימותיו של ר' יוסף ראש הסדר, בן דורו, שברשימה מוקדמת כותב את הרי"ף כספר היסוד ללימוד ההלכה, וברשימה מאוחרת יותר החליפו במשנ"ת. סקירה שטחית עליו ניתן לראות כאן.

רשימתו המוקדמת ידועה לי (היא פורסמה ע"י גוטיין בספרו סדרי חינוך), אך לא שמעתי בלתי עכשיו על רשימתו המאוחרת. התוכל להפנות אותי למ"מ מדוייק?

עדיאל ברויאר כתב:רש"ז הבלין, במבוא לדוקטורט שלו על בעל הגינת ורדים, מציין למאמר של רי"ז כהנא "הפולמוס סביב קביעת ההכרעה כהרמב"ם", נכלל בספרו מחקרים בספרות השו"ת, עמ' 8-88. אך אולי הוא דן בכלל בהכרעה כדעתו בשאר ארצות, ולאו דווקא במצרים. הבלין עצמו, עמ' 67 ואילך, מביא מקורות בעניין ההכרעה דלא כהרמב"ם במצרים בדורות האחרונים, כגון הרדב"ז, לאור הכלל ההלכתי (שאגב, אינו מוזכר ע"י הרמב"ם!) של מרא דאתרא.

ייש"כ גדול ר' עדיאל על ההפניות החשובות!
אמנם כהנא, שם, 39-29, עוסק בתקופה מאוחרת ולא בתקופת הרמב"ם ובדורות הסמוכים לו, שאת זה אני מנסה לברר.

על רשימתו המאוחרת שמעתי בעבר באיזו הרצאה, ואיני זוכר פרטים.
יתכן שהיא נדפסה בספר 'הספריה היהודית בימי הביניים', בן צבי תשס"ו. חיפוש בגוגל מעלה הפניה גם למאמרו של מ' פרנקל ב'תעודה' טו. אם אחד מהם מצוי לך, אולי בהם תמצא את מבוקשך.

שני הפירסומים שציינת לכאורה אינם נוגעים לדבר. פירסומים אלו אינם אלא רשימות ספרים, מה שאנחנו קוראים 'קטלוגים', והאמירה החינוכית-הלימודית שלהם פחותה מרשימה חינוכית בה ר' יוסף ראש הסדר כותב מהו הסדר הלימוד הנכון (כמו הרשימה שנדפסה בסדרי חינוך)

בעניין רשימת ר"י ראש הסדר, נתקלתי עכשיו אגב חיפוש עניין אחר, בכתבה בה מצוטט ד"ר משה לביא כמספר: "הוא חקר את ארון הספרים היהודי בזמנו, והשאיר רשימה של חמשת הספרים החשובים בעולם לדעתו: המקרא, המשנה, התלמוד, הסידור וספר הלכות הרי"ף. ברשימה מאוחרת יותר מחק רב יוסף את הרי"ף, והכניס במקומו את 'משנה תורה' של הרמב"ם. בעיניי, ההחלפה הזו מנציחה את נקודת הזמן ההיסטורית שבה תפס הרמב"ם את מקומו בארון הספרים התורני". אולי ממנו אפשר לקבל פרטים נוספים על כך.

סליחות כתב:ארץ תימן רחוקה יחסית ממצרים, וזכורני ששמעתי שהיו אומרים שם בחייו בקדיש "ובחיי מרנא ורבנא משה בן מיימון". אז לא נאמר שהרמב"ם היה נביא בעירו בתימן. מעניין איך עד לשם הגיעה תורתו, מקום נידח לכאורה בימים ההם.

כך הם דברי הרמב"ן באגרת מובא בשה"ג בערכו של הרמב"ם.

מרחביה כתב:בעניין רשימת ר"י ראש הסדר, נתקלתי עכשיו אגב חיפוש עניין אחר, בכתבה בה מצוטט ד"ר משה לביא כמספר: "הוא חקר את ארון הספרים היהודי בזמנו, והשאיר רשימה של חמשת הספרים החשובים בעולם לדעתו: המקרא, המשנה, התלמוד, הסידור וספר הלכות הרי"ף. ברשימה מאוחרת יותר מחק רב יוסף את הרי"ף, והכניס במקומו את 'משנה תורה' של הרמב"ם. בעיניי, ההחלפה הזו מנציחה את נקודת הזמן ההיסטורית שבה תפס הרמב"ם את מקומו בארון הספרים התורני". אולי ממנו אפשר לקבל פרטים נוספים על כך.

הרשימה התפרסמה כמה פעמים (מן הסתם לראשונה אצל אלוני), ואף הוזכרה בפורום באשכולות אחרים.

חכם באשי כתב:האם ישנו איזה מאמר המדבר על התקבלות פסקי הרמב"ם בחייו? על הערצה הגדולה שהיתה כלפיו? במיוחד בנוגע לאיזור מגוריו - מצרים.
(ברור שהדברים פשוטים, שהרי מצאנו לחכמי פרובאנס, הרחוקים, שקיבלו את פסיקתו, על אחת כמה - בני מקומו של הרמב"ם. אמנם מאידך, כבר שמענו ש'אין נביא בעירו'. )
תודה למסייעים.

יתכן שיש התייחסות לכך במאמר: מ' בן-ששון, 'משנה תורה לרמב"ם: לדרכי יצירת קנון בחיי מחבר', בתוך: הקנון הסמוי מן העין: חקרי קנון וגניזה, בעריכת מ' בן ששון ואחרים, ירושלים תשע"א, עמ' 133 ואילך.