'ואין לומר' בתוס', בא לדחות דעה מסויימת ?

[י. אברהם]

האם כל מקום שתוס' (ושא"ר) כותבים ואין לומר/ואין סברא, כוונתם לדחות דעת שכבר נאמר ע"י א' מן הראשונים ?
האם ספרי הכללים דברו מזה ?

[קו ירוק]

לפני ספרי הכללים... הם באים לומר שלא לפרש באופן שיש ס"ד לפרש הכי

[י. אברהם]

כמובן שכך הוא הפי' הפשוט.
מכיון שמצינו כה"ג, שכותבים ואין לומר, ובאמת יש כזה דעה במקום אחר, לכן אני שואל האם כוונתם בכל מקום, לא לדחות ס"ד שלהם עצמם, אלא דעת אחרים.

לדוגמא
בתוס' ב"ק נח. ד"ה א"נ, כתבו ואין לומר דבכל הנהו אע"ג דמן הדין הי' פטור וכו'. ובתוס' כתובות קח. כתבו כפי ה"ואין לומר".

בפי' הר"ש למקואות פ"י מ"ה כתב ואין לומר דאיירי בידות של חוליות, ובתוס' חולין עב, ב אכן פי' בידות של חוליות.

[הפשוט בפשטותו]

שמעתי בעבר אומרים שתמיד כשכתוב בתוס' 'ואין לומר' הרי שיש ראשונים האומרים כן.
מישהו יודע לאשר או להכחיש?