פורום אוצר החכמה

באשכול זה יובאו הגהות ותיקונים למהדורת עוז והדר. [לבסוף גם לדפוסים שקדמו לעוז והדר]
כמדומה שרוב הצעירים דהיום לומדים מתוכה, ולכן הגהת גמ' זו נצרכת למען הדורות הבאים ...
אני מתנדב לכתוב את ההגה הראשונה, והיא כפי הסדר הראוי - בתחילת מסכת ברכות (עד לשם הגעתי ...).
בספר המאור ריש ברכות נכתב בדפוסים הישנים (ה ע"ב):

מאי מברך, אמר רב יהודה אמר שמואל על דברי תורה, ור' יוחנן אמר הערב נא ... ורב המנונא אמר אשר בחר בנו. אמר רב פפא הלכך נימריהו לכולהו. פי', ג' ברכות דרבי יהודה ורבי יוחנן ורב המנונא, כנגד תורה ומשנה ומדרש רבי ישמעאל בי"ג מדות. אבל בספר תורה אנו תופסין כדרב המנונא שהיא מעולה שבברכות.

התיבות "רבי ישמעאל בי"ג מדות" אינן מובנות בהקשרם כאן. ואכן משיטת ריב"ב על הדף, שנוהג להעתיק את לשון דודו הרז"ה, אנו לומדים שנשמטה כאן שורה בטעות הדומות, וכך צ"ל:

כנגד תורה ומשנה ומדרש, וזה שאנו מברכים אותם בכל שחרית על פרשת תמיד ופרק איזהו מקומן של זבחים ומדרש רבי ישמעאל בי"ג מדות.

הבעל המאור מפרש, שאכן ג' סוגי הלימוד לאחר ברכות התורה הם מכוונים כנגד שלשת הברכות, לימוד א' לכל ברכה. ובאמת בספר רבי זרחיה הלוי (ר"י תא שמע, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 28 בהערה) מביא בנוסח זה מכת"י ותיקן של ספר המאור.
גם במהדורת עוז והדר, חיפשו לתקן, אלא שלמרבה הצער, גם קילקלו, וכך כתבו (עמוד יד):

כנגד תורה ומשנה ומדרש רבי ישמעאל בי"ג מדות, [וזה שאנו מברכים אותם בכל שחרית על פרשת תמיד ופרק איזהו מקומן של זבחים ומדרש רבי ישמעאל בשלש עשרה מדות].

רי"ף ציצית עמ' מ"ב: ואיתלו להו בהא דאמרינן סלקא דעתך כדרבא". לא צויין איפה "אמרינן". ויתכן שסברו שהכוונה למנחות ל"ט ב', וממילא אין צורך לציין. אבל זה טעות, אמנם עיקר המימרא של רבא איתא שם, אבל לא הלשון "סלקא דעתך כדרבא" וכו'. אלא המקור הוא יבמות ד' ב'. וכן ציין המעדני יו"ט על הרא"ש סי' י"ז אות ת'.

באמת אני קצת מתפלא שאשכול זה לא קיבל עוד תגובות. וצ"ע.

אפשר לשלוח תיקונים ישירות לעוז והדר
הרב יוסף סמט
5377225@gmail.com

יש כמה סיבות לפרסם את התיקונים בפורום ולא [רק] לשלוח ישירות לעוז והדר
א. למה יגרעו כל אלו שקנו את המהדורות הקודמות שלהם ולא יזכו לדעת את התיקון? [מעודי לא זכיתי להבין את כל אלו שמדפיסים ספר ואח"כ מפרסמים שהוציאו מהדורה חדשה עם הרבה תיקונים וכו', ולא מעלים על דעתם לתת רשימת התיקונים לכל אלו שקנו המהדורה הראשונה ממיטב כספם. העד כדי כך עדיף כבוד ההוצאה על פני טובת הלקוחות והאחריות להוצאה מתוקנת?]
ב. ע"י כך ההוצאות למיניהם יתאמצו יותר להשתפר.
ג. לפעמים המו"ל מתעקש ועומד על שלו, למה לתת לו את זכות ההכרעה הבלעדית?

ב"מ רא"ש פ"א סי' כ"ו:
הגהה מכת"י "אני רוצה לזכות בה דמדחזר לא כזכי דמי", צ"ל דמדתנה לא כזכי דמי.

האם אפשר לראות רא"ש כת"י ברשת ?

אינני יודע. גם אם הטעות היא בכת"י יש לתקנה, משום שברור שזו הכוונה, והמעתיק או הזעצער טעו. פשוט גם שהמילה מדתנה מתחלפת בנקל בכת"י במילה השגויה מדחזר.

במסכת פסחים, על דף הרי"ף עמ' כו-כז, מובא ענין ארוך תחת הכותרת: השגות הראב"ד על הרי"ף. וכן בעמ' לט מובא ענין ארוך תחת הכותרת: ביאור הסוגיא לראב"ד.
אולי מי מהקוראים יודע להשיב - מה מקורם של "ענינים" אלו, האם הם נדפסו מקודם באיזה מקום, או שלפחות פורסם מקודם על גילויים ?

עירובין כד:
בציורים שבסוף מסכת עירובין על שמעתתא דרחבה כ"ד ב' ציירו "שביל של כרמים" שכתב רש"י שיש בו דיורין, כאילו שמספיק בית אחד, בעוד דבעי בתים וחצירות פתוחים לתוכו ועי' תוס' ורשב"א.

שם בדף כ"ה א' עין משפט אות ו' ז', טעות הרמב"ם לא בפרק י"ז אלא בט"ז, ואות ז' בכלל טעות כיון והרמב"ם לא העתיק שם מה שנמצא בג' הגמ' שלפנינו ועי' שם במ"מ, [הטעות הזו כבר בדפוסים הישנים.

א. חיים כתב:במסכת פסחים, על דף הרי"ף עמ' כו-כז, מובא ענין ארוך תחת הכותרת: השגות הראב"ד על הרי"ף. וכן בעמ' לט מובא ענין ארוך תחת הכותרת: ביאור הסוגיא לראב"ד.
אולי מי מהקוראים יודע להשיב - מה מקורם של "ענינים" אלו, האם הם נדפסו מקודם באיזה מקום, או שלפחות פורסם מקודם על גילויים ?

נדפסו בכל מהדורות "כתוב שם" השלם.

עדין יש השמטות מהספר "כתוב שם" שנתקלתי בפ' בכל מערבין על מתני דנתנו באילן.

עין משפט לא תוקן גם שם בסוגי' עירובין ל"ב ב' אות ג' ציינו לרמב"ם שלא קיים.

האם יש הסבר לתופעת ההשמטה של חלק מהגהות רבי אלעזר משה הורביץ זצ"ל [המכונה אצלם ע"ש ספרו "אהל משה"], זכורני כי כמה פעמים נתקלתי בזה, בפרט בריש מס' פסחים, אך כעת אין הגמרות שלהם תח"י, ואין לי רשימה מסודרת ומדויקת בעניין.

(נערך - תוקן כבר במהדורה שאח"כ)

מכות י:
אמר מר בשגגה בא לידו. פשיטא דאי במזיד בר גלות הוא. אין והא תניא ר' יוסי בר יהודה אומר בתחלה א' שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט כו'.
והעיר לי ידיד שי' דכיון דפי' והא תניא כאן הוא בניחותא, הו"ל לרש"י לפרש זאת כדרכו, (וכדרך שהקשה במהרש"א סוף פ"ב דיבמות, ע"ש 'וזה הביאני שבדקתי בתוספתא').
ובדק"ס מביא גי' כתי"מ והאי תנא הוא דתניא (וכ"ה בילקוט ובד' ווינציא, והגיהו המהרש"ל).
גם בתוס' לפנינו אי' והא תניא רבי יוסי בר יהודה, אך בדפוס ווינציא איתא וכדתניא.

והתניא - קושיא
והא תניא בניחותא

עי' מגדים חדשים חגיגה כ, א מה שתמה על הכלל הזה.

שמואל דוד כתב:והתניא - קושיא
והא תניא בניחותא

מזכיר לי אמירה שכשיש וכו'/וגו' אז עיקר העניין נמצא במה שלא הובא (אולי האמירה היא שבאחד מהם זה כך ובשני זה לא כך).
בכה"י יש כ"כ הרבה הבדלים בנושאים הללו וכ"כ הרבה חוסר אחידות, שברור שאי אפשר לומר כללים שכאלה.

גם לא שייך כל כך לזלזל בכלל הזה שמקורו בשטמ"ק.

מקיצור דברי הרב שמואל דוד הוה משמע לי' להרב עדיאל, שרש''ד הוא זה שהמציא את הכלל, וזלזול אין כאן.

בכל אופן, משתיקת רש''י בכל מקום מבואר דליה לא סבירא ליה להכלל הזה.

''מקורו בשטמ''ק''
א. האם הכוונה לשטמ''ק עמ''ס ביצה אשר יחוסו לרב''א אינו ברור?
ב. האם הביאו בעל השטמ''ק בכללי התלמוד דיליה?

א. לא התכונתי חס ושלום להתרעם על הרב עדיאל, כי אכן שיערתי שאינו יודע מהשטמ"ק. התכונתי להביא לידיעתו שלא שייך כ"כ לזלזל לגמרי בכלל זה כי מקורו טהור.
ב. אמת שלא משמע כן מרש"י, ולא זו בלבד - אלא מזה שרש"י מציין בכל פעם 'בניחותא', משמע לכאו' שלא היה לו הבדל באיות.
ג. אכן ראיתי את זה בשטמ"ק על מס' ביצה (כמדומני בדף כא), ואשמח לראות הרחבה בענין הפקפוק על יחוסו למהרב"א.

איש גלילי כתב:ג. אכן ראיתי את זה בשטמ"ק על מס' ביצה (כמדומני בדף כא), ואשמח לראות הרחבה בענין הפקפוק על יחוסו למהרב"א.

ראה לדוגמא בישורון חלק כו עמ' יז.

איש גלילי כתב:ג. אכן ראיתי את זה בשטמ"ק על מס' ביצה (כמדומני בדף כא)

דף כה ע"א
והא תניא בניחותא דחיה שקיננה בפרדס צריכה זימון. והא תניא גרסינן וכן הוא בספרים ולא גרסינן והתניא משום דאין קושיא אלא סיוע הוא שמביא רב נחמן לדבריו מן הברייתא

אם לא הביאו בעל השטמ''ק בכללי הש''ס דיליה [אני הק' לא מצאתיו], לכאו' מכאן עוד פקפוק ביחוס החידושים עמ''ס ביצה אליו.
אולי מן הראוי לפתוח אשכול על כללי התלמוד?

אפשר לומר, שבאמת רבינא ורב אשי כתבו "והא תניא" אצל סיועא "והתניא" אצל קושיא.
אולם נשתבשו הגרסאות; ולכן בכל מקום שהגירסא הוא "והתניא" והכוונה הוא בניחותא צריך רש"י לפרש כן.
ואצל "והא תניא" לא צריך לפרש כלום שמובן מאיליו. וראיה לזה ממכות דף י. ועיין ילקוט המאירי יבמות מב:
וצריך לבדוק אם יש פעמים שכתב והא תניא בניחותא. וצ"ע בכל זה.
וגם צריך לבדוק בשנו"ס וכת"י.
אולם כלל הנ"ל הובא בכל ספרי הכללים.

שמואל דוד כתב:וצריך לבדוק אם יש פעמים שכתב והא תניא בניחותא.

זבחים קז.
והא תניא - בניחותא:
[וכן במיוחס לרש"י נדרים מט.]

י. אברהם כתב:מכות י' ע''ב
אמר מר בשגגה בא לידו. פשיטא דאי במזיד בר גלות הוא. אין והא תניא ר' יוסי בר יהודה אומר בתחלה א' שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט כו'.
והעיר לי ידיד שי' דכיון דפי' והא תניא כאן הוא בניחותא, הו"ל לרש"י לפרש זאת כדרכו, (וכדרך שהקשה במהרש"א סוף פ"ב דיבמות, ע"ש 'וזה הביאני שבדקתי בתוספתא').
ובדק"ס מביא גי' כתי"מ והאי תנא הוא דתניא (וכ"ה בילקוט ובד' ווינציא, והגיהו המהרש"ל).
גם בתוס' לפנינו אי' והא תניא רבי יוסי בר יהודה, אך בדפוס ווינציא איתא וכדתניא.

עיין גאון צבי (ביבמות) שציין לרש"י שבת עט:
ובאמת היה לו להביא ראיה מיבמות דף מא. ודף פו. אולם שם שם איתא "אין והתניא" וא"כ ל"צ רש"י לפרש בניחותא, וכמו שכתב הילקוט המאירי ודברי סופרים עיין שם ודו"ק

שמואל דוד כתב:אולם כלל הנ"ל הובא בכל ספרי הכללים.

גם בכללי התלמוד לר' בצלאל אשכנזי?

לא עיינתי שם.
הובא בהליכות עולם, ספר הכריתות, של"ה הקדוש, כו'

כאמור רש''י לא סבירא לי' כן.
אף אם לא כתב ספר כללים

כללי התלמוד של רב"א (הן מה שבאוצר, והן מה שפרסם א' שוחטמן בשנתון המשפט העברי ח') אינם נמצאים בידינו בשלמותם, כך שאין מזה ראיה לענין יחוס השטמ"ק ביצה.

הכלל הנ"ל נמצא כבר במבוא התלמוד של ר' יוסף ן' עקנין.

י. אברהם כתב:כאמור רש''י לא סבירא לי' כן.
אף אם לא כתב ספר כללים

אין הכרח

שמואל דוד כתב:אפשר לומר, שבאמת רבינא ורב אשי כתבו "והא תניא" אצל סיועא "והתניא" אצל קושיא.
אולם נשתבשו הגרסאות; ולכן בכל מקום שהגירסא הוא "והתניא" והכוונה הוא בניחותא צריך רש"י לפרש כן.
ואצל "והא תניא" לא צריך לפרש כלום שמובן מאיליו. וראיה לזה ממכות דף י. ועיין ילקוט המאירי יבמות מב:
וצריך לבדוק אם יש פעמים שכתב והא תניא בניחותא. וצ"ע בכל זה.
וגם צריך לבדוק בשנו"ס וכת"י.
אולם כלל הנ"ל הובא בכל ספרי הכללים.

IMG_20170502_004500.jpg

לפי רש"י הק' רבינא ואב אשי לאו דוקא כתבו אלא ניסחו ע"פ, ואז לכאורה קשה לומר כן

א. השיטמ"ק לביצה אינה לרב"צ אשכנזי. יתכן שהיא למחבר המיוחסים לר"ן על שבת שאולי הוא גם המחבר של שיטה על מגילה הוצ' מכון אופק, יעוי' בדבריהם שם לקראת סוף המבוא (בקצרה).
ב. לא התכוונתי לזלזל באומר, אבל גם אם הכלל הזה היה נכון מעיקרא, הוא חסר משמעות היום כי אין דרך לדעת מהי הצורה המקורית של הדבר לפנינו (די דומה לכלל תנן/תניא המופיע בגאונים, וכאן זה עוד יותר קיצוני).
ג. בכל כלל כזה השאלה שצריכה להישאל תמיד - האם מקורו במסורת או בסברה. אם מקורו בסברה, אז גם אם הוא נאמר ע"י גדול ועצום, אין תוקפו אלא מחמת ההיגיון שבו (ואמירה זו נכונה לרוב "כללי הפוסקים" שנמצאים היום בספרים ומקורם ברבותינו האחרונים).

בבא קמא פא.
עשרה תנאים התנה יהושע כו' ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה, וברש"י

ובתורת חיים הקשה דאם ברשות בעלים עושין, תקנת יהושע למה לי.
וברש"י כת"י בד"ה עד שתרד, זמנה בי"ז וכו', נוסף וי"ו וזמנה בי"ז. ומשמע קצת דהכל דיבור א', והכי פירושא, דסתם בני אדם נותנין רשות עד זמן הזריעה, ואתא יהושע ותיקן שלא יקפידו עד שתרד רביעה שניה. ומיושב קו' התורת חיים.
וכ"כ להדיא בפי' רבינו יהונתן: וסתם בני אדם כו' עד שעת זריעה וכו' והתנה יהושע שלא יקפידו על כך אף לאחר זריעה עד שתרד רביעה שניה, וזמנה י"ז במרחשון כו'.

מעניין שבילקוט שינו"ס בספר רזא דשבתי לא הובאה גירסא נפלאה זו, האם המשמעות היא שגם העבודה שלהם אינה מושלמת ?

עבודתם היא מעולה, טוב יותר משל רבים אחרים, ומכל מקום פספוס כזה אינה פוסלת עבודתם, כי בשטח זה לעולם יש מה להוסיף, לענ"ד.

מכות טז, א
וברש"י ד"ה משכון, משכחת לה ביטלו ששרפו.

ובנתן פריו כתב דיש לדקדק אמאי לא פירש רש"י כן על גזל דקדים למשכון, שביטלו ע"י ששרף את גזילתו, (וכן הקשו בעוד ספרים).
אך לפי גי' הכתב יד שהביא בדקדוקי סופרים מקשה ממשכון לפני גזל, ואתי שפיר דאחרי שפירש"י במשכון לא הוצרך לפרש שוב בגזל.

רשב"ם ב"ב קו:

אמר רב אשי לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל ודקשיא לך אי מה להלן כו' היינו טעמא דלא צריך כולי האי משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם עם הגורל "באורים" ותומים דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו דאינן חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר וגמרו ומקנו אהדדי כן זקוק אני לפרש שהרי אין כתוב בספרים אלא אמר רב אשי הלכך לא בא לסתור טעמו של ר' אלעזר אלא לתרצו

לכאורה צ"ל כאורים ותומים בכ"ף וכ"ה במקצת גמרות. אולם עיין מהרש"ל וצע"ק

מכות ב: רד"ה ותיפוק ליה מלא תענה - כל עונשי לאוין מלקות אלא במקום שפירש לך בו עונש וכאן שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב בהן ילקו

לכאורה נדצ"ל אי לא.