פורום אוצר החכמה

אשו משום חציו. כאילו בידיו הבעירו כדאמרן. ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוון להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוה לן למפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידיה דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב

ברזילי כתב:הקושיה אינה חדשה - זו אחת הקושיות המפורסמות של הקראים על הדלקת נרות שבת, ראה רס"ג ריש ויקהל מה שכתב ליישב...

עושה חדשות כתב: אפשר בבקשה להעלות את דברי רס"ג שם?

השואל מרבו כתב:לא מזמן ראיתי בנמוקי ב"ק מ' א' מדהרי"ף "אמר המחבר". מעניין אם זה ראיה שכל מקום שלא כתוב "אמר המחבר" - אין זה דברי עצמו.

ברזילי כתב:

עושה חדשות כתב: אפשר בבקשה להעלות את דברי רס"ג שם?

אין האוצר זמין לי כעת, הנה הפניה לתו״ש המעתיק דברי רס״ג (ותורף תירוצו נראה שאינו אלא למ״ד אשו משום ממונו, ואכן חזרו הקראים והקשו עליו מראיות שאשו משום חציו, ראה למשל המאמר בסיני שצויין שם)
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=133

עושה חדשות כתב:בנמוק"י ב"מ פרק אלו מציאות כ'
"ובנמוקי ה"ר יהוסף בלשון גרונדי זצ"ל ראיתי שהסכים עמו",
"אבל הרב רבי יהוסף ז"ל כתב בלשונו בנמוקיו..."
מה הפשט בזה, זה עוד נמוקי יוסף?