והנה בעת לומדו בפיעטרקוב אירע דבר פלא, בהיותו כבן י"ד שנים... פעם אחת בלילה, למד אדוני אבי זקני בבית המדרש העליון, שם בפיעטרקוב, אשר החלונות של בית המדרש הולכים [=משקיפים] אל בית החיים הישן.
והנה אדוני אבי זקני בעת לומדו שם בלילה יצאו כל האנשים, והוא נשאר לבדו יושב ולומד, ונתלהב בחשק התורה ולמד בקול התלהבות גדולה. פתאום בעת לומדו נפל עליו פחד בלילות ורצה להפיג פחדו, וחשב במה יפיג פחדו, והתחיל לשורר ולזמר קצת בקולו הערב והמצלצל, אבל לא הועיל כלל, כי הפחד היה הולך וגדול עליו עד מאוד. ונפל בדעתו, בטל ילדותו, ולקח את השופר שהיה מונח שם בעמוד והתחיל לתקוע תשר"ת תר"ת וכדומה, אבל מה איום ונורא הדבר, כי בעת הביטו אל החלונות ההולכים לבית החיים ראה, בהקיץ ממש, איך שבאו נפטרים במלבושים [ו]תכריכים לבנים אל החלונות ממש, והתחילו לצעוק בלשון תימא ושאלה: מה זאת? מה זאת? האם באמת הוא זה לנכון שופרו של משיח?! באמת באמת שופר של משיח?!
אדוני אבי זקני כשראה זאת, נתבהל וחיל ורעדה יאחזון, ואימה גדולה נפלה עליו, ובאימתו זרק את השופר בחפזון גדול מידו ויברח בהחבא באחת הזוויות, אבל לא עצר כח ויברח לחוץ, וברח לנפשו בבהלה אל בית קרובו ר' ליבוש ר' טעבעלעס, ודפק על הפתח בדפיקה רבה וצעקה גדולה ומרה: פתחו לי, פתחו לי מהרה! ר' ליבוש פתח לו, ונכנס וישב על כסא, וברוב פחד אזיל סומקא ואתא חיוורא וישב מרעיד. וצעק ר' ליבוש: מה זאת לך? אמור נא מהר! ספר נא לי מה אירע לך! ולא רצה לגלות. אבל ר' ליבוש דחק ולחץ עליו עד שהציק אותו איזו ימים והיה מוכרח לגלות ולספר, משיח לפי תומו וטל ילדותו, כי בעת תוקעו בשופר בבית המדרש בלילה באו נפטרים ועשו לו פחד, ושאלו אם הוא באמת שופר של משיח, ונפחד ונרעש, לכן ברח. והוא פלא ומפורסם אצלנו בכל גלילותינו
(נפלאות התפארת שלמה, ב, אות טו, פיעטרקוב תרפג, דף ו ע"א).
מישהו מכיר סיפור דומה? (לא משנה על מי זה סופר).
