פורום אוצר החכמה

בספר "דברי ישעיהו" מהג' ר' ישעיהו חשין, אשר י"ל בשנת תשט"ז, בסופו, ברשומת זכרונות עמ' ד, מובא מעשה בהג"ר שמואל סלנט זצ"ל וז"ל: ר' יעקב סופר ז"ל היה ת"ח מופלג ומקצועו סופר סת"ם, והיה סופר הגיטין אצל רבה של ירושלים הגאון רש"ס זצ"ל, אפיזודה מענינת מסופרת בקשר עם עבודתו בכתיבת סת"ם: ארעה פעם שאלה בנוגע 'לשם' בס"ת שהיה טעון תיקון אלא שהיה חשש של מחיקה, אפשר היה להתיר, רק מחשש מורא השם הנכבד והנורא קשה היה להוציא פסק. וכשהובאה השאלה לפני הגרש"ס, ציוה להביא לפניו את השאלה בפורים ויתירה, כי מחמת בסומי אפשר למצוא צד היתר בדבר". ע"כ.
האמנם? לפסוק הלכה בשעה כזו? להתיר למחוק ולתקן שם בשעת בסומי?
היש מי המכיר מקור נוסף למעשה זה.

תמוה ביותר הלכה פסוקה דשיכור אל יורה ואפשר דכוונתו דימצא היתר בשעת בסומי ויפסוק הדין לכשיתפכח

לענ"ד:

פשוט וברור שלגרש"ס היה נהיר סעיף ההיתר מדינא דשו"ע למחוק את השם. רק מה, ביום יום, קיימת יראה אינסטינקטיבית לפסוק על מחיקת שם, מצד הרגש כזה או אחר - אך לא מדינא. באוירת סעודת הפורים, איפוא, סביר להניח שעקב האוירה השמחה והעולצת יתעמעמו ההרגשים הנ"ל, וממילא שוב ניתן לפסוק את הפסק האמיתי מדינא דשו"ע.

ןכמו"כ די ברור, שהגרש"ס מעולם לא שתה לשוכרה עד הגיעו למצב של איסור הוראה, רק כאמור, ביקש הוא להביא את השאלה בזמן סעודת הפורים, או אז, בהתאם לאוירה העולצת - וכנ"ל, יוכל הוא לפסוק את הפסק הנכון, בלא שיחפו עליו הרגשים - אשר אף כי במקור חיוביים המה, ואשרי מי שמנת חלקו המה - אשר לעתים סותרים הם להלכה הפסוקה.

פשוט וברור שהצדק עמך מור, וכך מובן בלשון האמורה. אכן דא עקא דשיכור אל יורה אין הכוונה לשכור הפטור מן המצוות, אלא אפילו למבוסם מעט, שכבר אז גם אם במצוות מצווה הוא, הרי שלהורות לא יורה. וא"כ הדרא קושיין לדוכתא, ושמא עיקר הכוונה כדבריך לשמחת הלב בקבלת התורה מאהבה ולא לבסומי בשתית יין בפועל. ואכתי תמה תמה אקרא לשמוע מה יבארו יושבי שער ובעלי אסופות.

אשוב ואשנה: נהירין היו לגרש"ס שיעורי שכרות הפוסלים להוראה, ולדעתי, מתוקף תפקידו ידע הוא לכוון את שתייתו שלא תביאנו לידי שכרות כזו שתפסלנו מלהורות.
כל זאת לצד עיקר דברי, שכוונתו היתה לאוירה השמחה והעולצת, ולאו דוקא לשתיה, ויתכן שלא הריק לגרונו ולו טיפת יי"ש.

שיעור שכרות לאיסור הוראה ברביעית יין