מהו המקור מהתורה לדין "כל הפסול להעיד פסול לדון"?

[גנזך]

בטור ושו"ע חו"מ סי' ז'
כל הפסולים להעיד מחמת קורבה ומחמת עבירה פסולין לדון .
ובב"י שם כתב
כן משמע מדתנן בפרק בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון

מהיכן המקור לדין זה בכתוב ובדרשות חז"ל?
האם הוא מסברא?

[עזריאל ברגר]

לא שמעתי בזה, אבל אנסה מסברא:
קרוב - במכ"ש מאוהב ושונא, שלבו מטה אותו להפך בזכות קרובו.
רשע - דיינים צריכים להיות "יראי אלוקים" ואיך נשים רשע לדיין?!

[אפשר]

בטור ושו"ע חו"מ סי' ז'
כל הפסולים להעיד מחמת קורבה ומחמת עבירה פסולין לדון .
ובב"י שם כתב
כן משמע מדתנן בפרק בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון

מהיכן המקור לדין זה בכתוב ובדרשות חז"ל?
האם הוא מסברא?

מה דתנן בנדה הוא לסימנא בעלמא, וכמו כל הפרק שם, אבל הפסול של הפסולים ילפינן בפ"ד דסנהדרין, עיי"ש כמה דרשות. [אולם בפוסקים בסי' הנ"ל דנו דיש דין אל תשת ידך גם בדיין עיי"ש].

[הוה אמינא]

זכורני לכאורה שהגמ' בראש השנה כבר כתבה זאת על סומא, שלעדות פסול מסברא ומדין כל הפסול להעיד יהיה סומא פסול להיות דיין.

[אפשר]

זכורני לכאורה שהגמ' בראש השנה כבר כתבה זאת על סומא, שלעדות פסול מסברא ומדין כל הפסול להעיד יהיה סומא פסול להיות דיין.

סומא פסול לדון מהיקש לנגעים. ועי' סמ"ע סי' ז סק"ז.

[גנזך]

לא שמעתי בזה, אבל אנסה מסברא:
קרוב - במכ"ש מאוהב ושונא, שלבו מטה אותו להפך בזכות קרובו.
רשע - דיינים צריכים להיות "יראי אלוקים" ואיך נשים רשע לדיין?!

קרוב - מבואר בגמ' בב"ב קנט א' שאין זה משום חשש משקר אלא גזירת הכתוב שהרי אפילו משה ואהרן פסולים
יראי אלוקים נאמר על סנהדרין, אבל בדיינים לא מצינו ענין זה

[גנזך]

בטור ושו"ע חו"מ סי' ז'
כל הפסולים להעיד מחמת קורבה ומחמת עבירה פסולין לדון .
ובב"י שם כתב
כן משמע מדתנן בפרק בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון

מהיכן המקור לדין זה בכתוב ובדרשות חז"ל?
האם הוא מסברא?

מה דתנן בנדה הוא לסימנא בעלמא, וכמו כל הפרק שם, אבל הפסול של הפסולים ילפינן בפ"ד דסנהדרין, עיי"ש כמה דרשות. [אולם בפוסקים בסי' הנ"ל דנו דיש דין אל תשת ידך גם בדיין עיי"ש].

חיפשתי בפ"ד דסנהדרין ולא מצאתי. תוכל בבקשה לציין את הדף ?

[אפשר]

בטור ושו"ע חו"מ סי' ז'
כל הפסולים להעיד מחמת קורבה ומחמת עבירה פסולין לדון .
ובב"י שם כתב
כן משמע מדתנן בפרק בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון

מהיכן המקור לדין זה בכתוב ובדרשות חז"ל?
האם הוא מסברא?

מה דתנן בנדה הוא לסימנא בעלמא, וכמו כל הפרק שם, אבל הפסול של הפסולים ילפינן בפ"ד דסנהדרין, עיי"ש כמה דרשות. [אולם בפוסקים בסי' הנ"ל דנו דיש דין אל תשת ידך גם בדיין עיי"ש].

חיפשתי בפ"ד דסנהדרין ולא מצאתי. תוכל בבקשה לציין את הדף ?

פסול סומא דף לד עמוד ב, פסול שיכור דף מב, פסול קרובים ירושלמי סנהדרין היקש לעדות, ופסול גר משום תשים עליך מלך. פסול רשעות איני יודע.

[גנזך]

ייש"כ על ההפניה לירושלמי
אבל קצת מוזר שהבבלי לא טרח לבאר את זה

[גנזך]

עוד יש להעיר שברמב"ם לא נמצא ענין פסול קרוב ורשע לדיינות ורק בפכ"ב ה"י כתב
דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק
ומקורו מהגמ' בשבועות ל ב

[עזריאל ברגר]

עוד יש להעיר שברמב"ם לא נמצא ענין פסול קרוב ורשע לדיינות ורק בפכ"ב ה"י כתב
דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק
ומקורו מהגמ' בשבועות ל ב

מפורשים הפסולים בסופט"ז מהלכות עדות.

[גנזך]

עוד יש להעיר שברמב"ם לא נמצא ענין פסול קרוב ורשע לדיינות ורק בפכ"ב ה"י כתב
דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק
ומקורו מהגמ' בשבועות ל ב

מפורשים הפסולים בסופט"ז מהלכות עדות.

ייש"כ