פורום אוצר החכמה

ידוע מכבר בשם גדולים מדורות קדומים כי ישנו מושג של 'שו"ע החמישי', והיינו סיטואציות מסוימות שאין עליהם סעיף מפורש בשולחן ערוך לדעה מה יעשה בהם, והרב בדעת תורה ובדעת נוטה דיליה, בצירוף עם פיקחות ובינת נבונים יחד עם שימוש חכמים שם לו דרך בישע אלקים. המושג מפורסם מאוד בשם החת"ס, ואשמח לדעת מקורו. (כמדומני כך שמעתיו מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל). מעניין אם ישנם בכתובים ובדברי הימים מקרים ובעיות שגדולי הדורות ענו בהם מפיהם ומפי כתבם כי הינם שייכים למחלקה הזו.

מצו"ב דוגמא אחת מפי כתבו של הגרח"ע מוילנא בעל האחיעזר, על פולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה. יצויין שעל נידון דומה ששורשו בגולת אשכנז באותם ימים, 'שיטת תורה עם דרך ארץ' ישנו מאמר של הגרא"י בלוך זצ"ל הי"ד מטעלז שג"כ כותב ברוח זה.

הנה דברי הגרח"ע מתוך ספר הזכרון להרב וינברג בעל 'שרידי אש' ז"ל.

פליאני איך בפורום הנכבד לא נסקר כראוי ספר 'הזוי' למעליותא שבעצם קורא לעצמו "שו"ע החמישי" הבעיה ששחכתי את שם מחברו ואת שמו כמדומה היה בעיתון של ש"ס כתבה עליו וספרו ראיתי את הספרמקופיא ונראה כי נעשתה שם עבודה אם כי ה'כללים' שם לא הכי ברורים ודי מטושטשים.

[הספר הנקרא שלחן ערוך המוסר ב' כרכים זה בכלל רק בשם המושאל, משא"כ הספר הנ,ל הוא ממש עוסק בפסיקות הלכתיות של רבני דורנו ולפניהם שפסקו יותר על סמך 'אינטואיציה תורנית' או בלשון העם 'דעת תורה'.

מי זוכר את שם הספר ומי יעלה תוכנו

כתב לי באישי א' מחו"ר דאתרא הדין

זמן ועידן מזה ששמעתי מפי רב, בשם אחד מגדולי הדור הקודם, ושכחתי שמם.

כשבא גדול פלוני לקבל סמיכה מגדול פלוני שלפניו ובחן אותו על ד' חלקי שו"ע, הוסיף עוד שאלה שאין לה מקור, וע"ז הסביר לו שיש "שו"ע החמישי" והוא איך להתנהג עם בני אדם...

וכשבא הנבחן לבחון את תלמידיו לימדם שרבו לימדו שיש שו"ע החמישי כנ"ל, והוא מוסיף להם שבדור הזה יש גם "שו"ע השישי" איך לנהוג עם בהמות... (כי הגבאים והקצבים והחזנין וכו' כבר השתנו לגריעותא וא"א לנהוג עמהם כבני אדם).

והרב שסיפר לי, ת"ח אמיתי, הוסיף והשלים לי שלדעתו בדורינו יש גם "שו"ע השביעי", איך לנהוג מול רבנים. ודו"ק וד"ל.

הסיפור הנ"ל [בלי התוספת] מובא בהספד של הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל על אחיו הג"ר שמואל זצ"ל רבה של קרית אתא, שם מופיע על תלמיד החת"ס ששב אצל רבו אחר שהודח מרבנותו וכו', וטען בפניו שאת השו"ע השישי לא לימדו...

נוטר הכרמים כתב:המושג מפורסם מאוד בשם החת"ס, ואשמח לדעת מקורו.

בחוט המשולש עמ' רנ"ה נדפס כן בשם הכת"ס

בזכרוני שהדברים נדפסו ג"כ בהקדמת בני המחבר לספר כתב סופר (חיודישם או שו"ת, אינני זוכר כעת במדויק).

בחוט המשולש (מהדו"ח) הובאו ג"כ דברי רבי הלל ליכנטשטיין מקאלאמייא בשם החת"ס

ובודאי שאין כוונת רבותינו שיכול לבוא כל זאטוט ולנופף בשם שו"ע החמישי שהמציא מסברת כריסו, אלא כוונתם שמי שכבר מילא כריסו בש"ס ופוסקים ובקי בד' חלקי שו"ע יכול לפעמים להכריע כפי צורך השעה והזמן, וכמו שמצינו בשו"ע (חו"מ סי' ג') שבית דין מכין ועונשין לצורך שעה.

ולאידך גיסא יש ש"ס של יצר הרע.
קרבן נתנאל ביצה פ"ב סימן כ"ב אות י', אודות עישון טבאק ביום טוב, אשר נתפשט גם בין הלומדים אשר טוענים בזה כמה סברות להתיר, "וטוב להם לעיני העדה שימנעו יום או יומיים לכבוד השם ותורתו, אף שיש להם קצת היתר על פי ש"ס היצר הרע".

שמעתי פעם מעשה מאחד מצדיקי הדור שליט"א שחסיד אחד התייעץ עמו בענין מסוים ורצה בדבריו להשתמש עם השו"ע החמישי. אמר לו הרבי בטו"ט ובחכמה: מחיי לא פגשתי בשו"ע החמישי אותו אתה מצטט, אבל גם לו יהי כדברך שישנו כזה שו"ע, חייב הוא להתאים עם כל הנפסק בארבעת חלקיו הראשונים........