פורום אוצר החכמה

נתבקשתי לשאול: האם יש מקור למנהג שהמוהל יתלה את עור הערלה על שרשרת?

את זה צריך לדעת הרב פלגינן.

בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי לשאול: האם יש מקור למנהג שהמוהל יתלה את עור הערלה על שרשרת?

כנראה הוא מתכוון לדברים דלהלן. מקווה שבקרוב הדברים יתפרסמו בפרוטרוט, ולפי שעה ראה בכמה ספרים שכותבים בסגנון ר' דוד זכות מודינא (זכר דוד, מאמר א, פרק סה, ליוורנו תקצ"ז, עמ' קעא) בשם כת"י אנונימי (כפה"נ מדובר בכת"י ירושלים – הספה"ל 28°8097):

ספור מעשים שהגיד לי על המילה ח' אחד ורופא ושמו ר' יונה מעיר פולין... ושוב אמר לי סוד א' שהיודע ספר שבמקומותם שעושים המוהלים מצנעים כל הערלות של תינוקות שהם מלים וגוזרים לבניהם או לבני ביתם שילבשום עליהם אחר מיתתם על התכריכין שלהם כמו מלבוש במקום <ראות> ושזה הוא סגולה גדולה להבריח ממנו כל מזיק ומחבל, והטעם, שכשרואים המחבלים שזה האדם הכניס תחת בריתו של א"א ע"ה כמה וכמה ישראל, אפילו המלאך דומה אין לו רשות לקרב אליו להזיקו וכ"ש שום משחית אחר, ואדרבה הם בורחים. וכיצד עושים לשמור הערלות שלא ירקיבו – נוטלים אותם ופושטים אותם על עץ עגול, והוא שתוחבים העץ במקום הנקב של הערלה ומותחים אותן עד שמתפשט כמו עור דק דק, ואח"כ תולין באויר במקום חם או נגד השמש עד שתתיבש, ובזה ניצול שאינה מסרחת, ואח"כ גונזין אותן במקום מוצנע ועושים מהם מה שאמרנו למעלה.

עדויות על קיום עצם המנהג קיימות ממרוקו, תוניס, אמשטרדם, ובדורנו נשמע כדבר הזה על הגר"מ ברנדסדורפר שנקבר עם כרבבת ערלות(!) "מעשי ידיו".
ישנם עוד מספר מקורות על כך ששמרו את הערלה כמטרה לשמה, כקמע וכדו', אך מן הסתם אין השואל מתכוון למנהגים נידחים אלו.

[אמור לשואל הצדיק, שהוא יכול לקבל ממני פירוט יתר בפעם הבא שנשוחח...]

מה שנכון נכון כתב:היו שתלו את הסכין בשרשרת, שלא יפול לארץ או לחול עם הערלה.

מן הסתם כוונתך למנהג המונקאטשער; כמובן אין קשר לנ"ל.

תודה רבה לרב פלגינן שליט"א
(ובעז"ה אמסור לשואל הצדיק שליט"א את דבריכם...)

היה גביר שרצה לשמור את הקבלות מתרומותיו ולהקבר בהם לאחר איו"ש, ויש תשובה בכת"י רשז"א לומר לו שזה שטויות (ככל הזכור לי ההדגשה במקור), ואין לה' צורך בקבלות בלות. האם יש לחלק בין הענינים (לכה"פ יהיה כנגד המלאכים המשחיתים)?

ויש להעיר עוד ממש"כ בספרים על העקרות שבלעו הערלה כסגולה לזש"ק, שמלבד הענין ההלכתי, ברור מסברא שלא תתכן תועלת מהערלה ששורה עליה רוח טומאה, וא"כ האם ראוי לשמרם במחיצתו או להקבר בהם?

מה שנכון נכון כתב:היה גביר שרצה לשמור את הקבלות מתרומותיו ולהקבר בהם לאחר איו"ש, ויש תשובה בכת"י רשז"א לומר לו שזה שטויות (ככל הזכור לי ההדגשה במקור), ואין לה' צורך בקבלות בלות. האם יש לחלק בין הענינים (לכה"פ יהיה כנגד המלאכים המשחיתים)?

אכן, יש שהסתייגו מהמנהג, בעיקר משום שהערלה חלק הסט"א כידוע, והעדיפו מנהג אחר לפיו המוהל נקבר עם ה'פנקס-מוהל' שלו או עם הסכין, אך יש שבכלל תמהו על הרעיון ("וכי נעלם מן השמים כמה מצות עשה?! ואדרבה נראה לי שלא טוב לקוברם עמו, שזה חלק הטומאה של הנחש כידוע ליודעי חן" - נוהג בחכמה, מילה).
אשמח לראות את תשובת רשז"א.

מה שנכון נכון כתב:ויש להעיר עוד ממש"כ בספרים על העקרות שבלעו הערלה כסגולה לזש"ק, שמלבד הענין ההלכתי, ברור מסברא שלא תתכן תועלת מהערלה ששורה עליה רוח טומאה, וא"כ האם ראוי לשמרם במחיצתו או להקבר בהם?

כנ"ל. האם ידוע לך על ספר שכתב את הסברא הזו? [מלבד בשו"תים: קרית חנה דוד, דרכי דוד, ויצבור יוסף בר]
ועל עצם המנהג עי' עוד כאן viewtopic.php?f=17&t=24894

אודה מאוד לכל מי שיוסיף מידע בנושא.

אם זכרוני אינו מכזב דומני שהרב ר' מאיר ברנדסדורפר זצ"ל אסף את הערלות בבריתות ששימש כמוהל בעציץ גדול שהיה וצוה שיניחוהו בקברו

אולי נקברו עם הערלות בכדי להראות חביבות המצוה, שעושים עסק מזה. [כל עוד שאין בזה איסור]

על שימוש בחפצים המזכירים את זכויות הנפטר בזמן ההלוויה, עי' מאמר מצ"ב.

- - -
אנצל אשכול זה לשאול: אולי תדעו מהו הציון אליו הוא מפנה בסוף דבריו (בר"ב פר' תרומה)? במאמר הנ"ל פתח 'רבינו בחיי', ולא ידעתי מה כוונתו.

פלגינן כתב:אנצל אשכול זה לשאול: אולי תדעו מהו הציון אליו הוא מפנה בסוף דבריו (בר"ב פר' תרומה)? במאמר הנ"ל פתח 'רבינו בחיי', ולא ידעתי מה כוונתו.

הכוונה להביא ראיה לעיקר הענין ממש"כ רבנו בחיי שמנהג חסידים בצרפת לעשות ארונם מהשלחן שהאכילו עליו עניים. הובא לעיל במאמר עמ' קב.

מה שנכון נכון כתב:

פלגינן כתב:אנצל אשכול זה לשאול: אולי תדעו מהו הציון אליו הוא מפנה בסוף דבריו (בר"ב פר' תרומה)? במאמר הנ"ל פתח 'רבינו בחיי', ולא ידעתי מה כוונתו.

הכוונה להביא ראיה לעיקר הענין ממש"כ רבנו בחיי שמנהג חסידים בצרפת לעשות ארונם מהשלחן שהאכילו עליו עניים. הובא לעיל במאמר עמ' קב.

יישר כח גדול!

בנוגע למנהג לעשות את הארון הנפטר משולחנו של חייו, שיעיד על כשרותו, האריך ר"ש אשכנזי באחד מכרכי ה'אלפא ביתא' שלו.
וראוי להשוות לכך את דברי הגמ' בתענית: קורות ביתו של אדם מעידין בו. ומשמע שאפילו שהקב"ה לא צריך ראיות, יש איזה עניין בכך.

אולי הענין לא היה נגד הקב"ה -שאין צריך לראיות- כי אם שיהא כנגד המשחיתים ומלאכי החבלה המלוים את האדם, או להנצל בפני מלאך חיבוט הקבר שירתע לאחוריו בראותו את גודל זכות הנפטר.

הרוצה להחכים כתב:אולי הענין לא היה נגד הקב"ה -שאין צריך לראיות- כי אם שיהא כנגד המשחיתים ומלאכי החבלה המלוים את האדם, או להנצל בפני מלאך חיבוט הקבר שירתע לאחוריו בראותו את גודל זכות הנפטר.

ועדיין צ"ב, וממנ"פ, שאם זכאי הוא מאין מלאכי החבלה ועכ"פ מאין להם הזכות לפגוע בו, שהרי שלוחי נינהו ואינם פועלים על דעת עצמם. שמא תאמר אינו זכאי, וכי ירתיעו הערלות לדוגמא את מלאכי החבלה?!

היום הראה לי מע"כ ידידי הרה"צ סודי נמיר שליט"א את הדברים הבאים בספר אוצר המכתבים ח"ב

בברכה המשולשת כתב:היום הראה לי מע"כ ידידי הרה"צ סודי נמיר שליט"א את הדברים הבאים בספר אוצר המכתבים ח"ב

בדבריי הנ"ל:

פלגינן כתב:עדויות על קיום עצם המנהג קיימות ממרוקו, תוניס, אמשטרדם...

הייתה כוונתי אכן למקור זה.