פורום אוצר החכמה

ראיתי בספר אחד (טמוני חול) שמציין בדרך אגב, כי מציאות הסירכות בריאת הבהמה תלויה מאד באקלים המקומי, ולדוגמא באמריקה ככל שנלך יותר דרומה אחוז הסירכות יילך ויפחת, עד שאם בצפון אמריקה יש 60/70 אחוזים עם סירכות, בברזיל וארגטינה והלאה זה יכול לעמוד על פחות מ-10 אחוז.
ידוע לכם עוד מידע עדכני בנושא?

ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.

שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.

מנסיוני בפולין ממש בלי סירכות, כלומר בית יוסף, יש לא יותר מ20 למאה.
מדובר על בקר בן שנה בערך, כמובן שבבהמות מבוגרות, הרבה פחות בית יוסף.
ומענין לשמוע האם כדברי יודעי דבר שהובאו מעליי אכן ישנם מקומות שמעל 90% יוצא כשר חלק בית יוסף.

ידידיה כתב:

שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.

מנסיוני בפולין ממש בלי סירכות, כלומר בית יוסף, יש לא יותר מ20 למאה.
מדובר על בקר בן שנה בערך, כמובן שבבהמות מבוגרות, הרבה פחות בית יוסף.
ומענין לשמוע האם כדברי יודעי דבר שהובאו מעליי אכן ישנם מקומות שמעל 90% יוצא כשר חלק בית יוסף.

זה מה שכתבתי שבפולין יש הכי פחות סירכות, בדרום אמריקה יש יותר סירכות מבפולין. ואלו הם המקומות ששוחטים בהם שחיטות מהארץ. על איפה אתה שואל עוד על אוסטרליה?

ציטוט מדברי א. הבלין נציג הרבנות, בדיון בועדת הכלכלה של הכנסת, 20/7/15
מדבריו משמע שפחות מ10% טרף זה לא נורמלי.
ונא לזכור שבכלל הכשרים, גם סיכרות שמתקלפות.

"היום הכול ממוחשב ויש טבלאות ממוחשבות. התחילו להגיע טבלאות ודיווחים על השחיטות בחוץ לארץ והרבנות הראשית שמה לב שיש יבואנים שעובדים עם צוותים קבועים במשך עשרות שנים ובאורח פלא אחוזי הטרפות שלהם מאוד-מאוד נמוכים, ברמות שלא ייאמנו, לפעמים פחות מ-10%, ולא פעם אחת אלא לאורך זמן, במשך 3-4 שנים. המסקנה הפשוטה של הרבנות הראשית היתה שיש פה קשר לא כשר, קשר לא בריא בין יבואן בשר לצוות שחיטה קבוע שלו, שעובד אתו במשך שנים ושזה לא ייתכן. אנחנו יכולים "לעבוד" על כולם ולומר: "כשר, כשר, הרבנות שמה חותמת" אבל אנחנו רוצים לדעת מה האמת. אם אנחנו רואים שאצל יבואנים מסוימים אחוזי הטרפות נמוכים לפי כל קנה מידה בעולם, שאין דברים כאלה, אנחנו מבינים שצריך לעשות איזה שינוי. "

שלמה בן חיים כתב:

ידידיה כתב:

שלמה בן חיים כתב:ודאי שתלוי באקלים, כידוע לי על ידי אחד מן המתעסקים בענין, בארץ ממש קשה למצוא בלי סירכות לעומת דרום מריקה. ובפולין למשל פחות מבאמריקה הדרומית.

מנסיוני בפולין ממש בלי סירכות, כלומר בית יוסף, יש לא יותר מ20 למאה.
מדובר על בקר בן שנה בערך, כמובן שבבהמות מבוגרות, הרבה פחות בית יוסף.
ומענין לשמוע האם כדברי יודעי דבר שהובאו מעליי אכן ישנם מקומות שמעל 90% יוצא כשר חלק בית יוסף.

זה מה שכתבתי שבפולין יש הכי פחות סירכות, בדרום אמריקה יש יותר סירכות מבפולין. ואלו הם המקומות ששוחטים בהם שחיטות מהארץ. על איפה אתה שואל עוד על אוסטרליה?

כנראה לא הובנתי.
"בית יוסף" היינו בלי סירכות, ויוצא לא יותר מ20 למאה, כלומר ב80 יש סירכות.
אולי כוונתך "בלי סירכות" לכשר, ואז כל דברי נמחקים.

שוב בפולין זה המקום שהכי טוב מכל המקומות וגם שם יש רק 20 מתוך 100 בית יוסף. אין מקום שיש יותר מזה. כל הסיפורים על חלק בית יוסף בלי סירכות כלל לא היו ולא נבראו. בארגנטינה או בשאר מקומות בדרום אמריקה נושא הסירכות יותר בעייתי מבפולין. בארץ לדוגמא כמעט ולא שייך למצוא חלק בית יוסף.

שלמה בן חיים כתב:שוב בפולין זה המקום שהכי טוב מכל המקומות וגם שם יש רק 20 מתוך 100 בית יוסף. אין מקום שיש יותר מזה. כל הסיפורים על חלק בית יוסף בלי סירכות כלל לא היו ולא נבראו. בארגנטינה או בשאר מקומות בדרום אמריקה נושא הסירכות יותר בעייתי מבפולין. בארץ לדוגמא כמעט ולא שייך למצוא חלק בית יוסף.

מה שידוע בעולם להיפך, בפולין יש הכי הרבה סירכות, ואילו בדר"א הבהמות הרבה יותר חלקות אבל יש בעיה עם הזריקות וניתוחים,
והעדה ולנדא שהם יותר "מסורתיים" וחומרות "חדשות" של חלק בית יוסף לאשכנזים פחות חשובות להם מעניין הטריפות הולכים לפולין,
ושאר שחיטות שרוצים "חלק" הולכים לדר"א.

בזבו יש הרבה פחות סירכות.
ושחיטות שלוקחות מזבו אכן מצוי בדרום אמריקה פחות.
כפי ששמעתי לנדא דוקא מקפיד על חומרא של אביו שלא מקובל על שום גוף כשרות, ולכן יוצא לו הכי פחות, וזה הסיבה שהוא לוקח זבו, שם לא מצוי החומרא של אביו.
אשמח אם מישהו יבאר שמועה זו במה דברים אמורים.

עט סופר כתב:בזבו יש הרבה פחות סירכות.
ושחיטות שלוקחות מזבו אכן מצוי בדרום אמריקה פחות.
כפי ששמעתי לנדא דוקא מקפיד על חומרא של אביו שלא מקובל על שום גוף כשרות, ולכן יוצא לו הכי פחות, וזה הסיבה שהוא לוקח זבו, שם לא מצוי החומרא של אביו.
אשמח אם מישהו יבאר שמועה זו במה דברים אמורים.

ז'בו בפולין??!?

אולי יש לזה הסבר גם ע"פ ה'ענינים'...
ומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן [עי' חולין יא א], והנה אנחנו רואים בזמן הזה ותהי להיפך, אך הוא לדעתי, בדורות הקודמים היו ברוב הנצוה"ק הוא בחינת הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים, והן היום שכבר נתברר הטוב ולא נשאר רק מעט, כי הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי [סוטה מט ב] היינו הרע הוא ביותר, על כן על פי הרוב הבהמות הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלום בני ישראל, הבן היטב. (בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש, דרוש ז).

ומה ענין הזריקות שם בדר"א, האם אלו ששוחטים שם לוקחים בבירור רק כאלו שלא קיבלו זריקות בכרס, או שיש איזה צורה של בדיקה פנימית אחרי השחיטה לוודא את זה, או שאוחזים שזה לא מטריף.

עושה חדשות כתב:אולי יש לזה הסבר גם ע"פ ה'ענינים'...
ומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן [עי' חולין יא א], והנה אנחנו רואים בזמן הזה ותהי להיפך, אך הוא לדעתי, בדורות הקודמים היו ברוב הנצוה"ק הוא בחינת הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים, והן היום שכבר נתברר הטוב ולא נשאר רק מעט, כי הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי [סוטה מט ב] היינו הרע הוא ביותר, על כן על פי הרוב הבהמות הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלום בני ישראל, הבן היטב. (בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש, דרוש ז).

לפי דבריו אסור לשתות חלב. (כל התירוצים שאומרים על זה ל"ש לדידיה)

עושה חדשות כתב:ומה ענין הזריקות שם בדר"א, האם אלו ששוחטים שם לוקחים בבירור רק כאלו שלא קיבלו זריקות בכרס, או שיש איזה צורה של בדיקה פנימית אחרי השחיטה לוודא את זה, או שאוחזים שזה לא מטריף.

בדרום אמריקה בעי' של נקובת הכרסות, ועדות הכשרות טוענות שיודעות להבחין בבדיקה אם ניקב הכרס, שאז ודאי טרף. היחידה שאינה סומכת על הבדיקה היא העדה"ח, ע"פ חומרת הגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל, ועל כן שוחטים בפולין למרות ריבוי הסירכות שם לעומת דרום אמריקה.

יש באוצר קונטרס של ר' חיים רוטר, שמסביר איך בדיוק בודקים (או לא בודקים, לדבריו) את הסירכות.
ממש ממש פחד פחדים.
מספיק לקבל עשירית מדבריו כדי להפסיק לאכול לגמרי בשר.

לענין כתב:יש באוצר קונטרס של ר' חיים רוטר, שמסביר איך בדיוק בודקים (או לא בודקים, לדבריו) את הסירכות.
ממש ממש פחד פחדים.
מספיק לקבל עשירית מדבריו כדי להפסיק לאכול לגמרי בשר.

סירכות או נקיבת הכרס מהזריקות?
אם הראשון, אז קי"ל שבהמה שלא נבדקה כלל מותרת ג"כ.
וכמו ששותים חלב בלי לבדוק סירכות, ה"ה אם אבדה אפשרות הבדיקה.
ומה שעמד יהודי וראה שם סירכא, לכאו' לא משנה את התמונה.
אז אפשר להמשיך לאכול.

א. התכוונתי למה שכתבתי. לדעתו הבדיקות נעשות באופן מזולזל ומזורז, הוא מפרט שם בפירוט גדול את המכשולות, ומביא עדויות מדויקות [ואיני מרחיב כדי לא לפגום ברושם העצום שהשרה עלי הקונטרס. אין לי מושג בדבר סמכותו ונאמנותו של הנ"ל, אך גם אם הוא צודק רק במקצת זה כבר סיבה לאסור. אני מכיר ת"ח ויר"ש שמאז שקרא את זה לא בא בשר אל פיו].
ב. גם כאשר מזריקים בודאי לכל הבהמות, גם אז יש להתיר? כת"ר בודאי זוכר מספרי השו"ת את ענין האווזות הפטומות.
ג. הקונטרס הנ"ל 'כיצד בודקין' נעלם לי מהמקוון. זה רק אצלי? זה בכוונה?

לענין כתב:א. התכוונתי למה שכתבתי. לדעתו הבדיקות נעשות באופן מזולזל ומזורז, הוא מפרט שם בפירוט גדול את המכשולות, ומביא עדויות מדויקות [ואיני מרחיב כדי לא לפגום ברושם העצום שהשרה עלי הקונטרס. אין לי מושג בדבר סמכותו ונאמנותו של הנ"ל, אך גם אם הוא צודק רק במקצת זה כבר סיבה לאסור. אני מכיר ת"ח ויר"ש שמאז שקרא את זה לא בא בשר אל פיו].
ב. גם כאשר מזריקים בודאי לכל הבהמות, גם אז יש להתיר? כת"ר בודאי זוכר מספרי השו"ת את ענין האווזות הפטומות.
ג. הקונטרס הנ"ל 'כיצד בודקין' נעלם לי מהמקוון. זה רק אצלי? זה בכוונה?

איך ענית לו? הוא אמר שגם אם בדקו את הסירכא באופן לא נכון אפשר לאכל כי יש לסמוך על הרוב

הרב לענין, לא מבורר מדבריך האם כוונתך לבדיקת סירכות בריאה או לבדיקת הכרסים מחשש נקבים של זריקות.
על החשש הראשון כתבתי את דברי הנ"ל. על השני שאלתי לעיל.

הקונטרס של הרב רוטר נמצא כאן.

רובו מוקדש לענין החשש הראשון, ובסימן ה' דן על החשש השני.
הקונטרס בא לעורר על ענינים חשובים ביותר, ולואי יצליח.

אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.

ובסימן ה', בנוגע לחשש השני, עדיין לא עיינתי כראוי.

הרב לנדא שוחט ז'בו?
אני שואל מחוסר ידיעה.

יש קשר בין הרב רוטר לרב אמנון יצחק? הוא מו"צ של שופר?

הרב לענין, אני מצפה לתשובתך.
(ובכל אופן, רש"י בחולין יב. כותב על ההיתר של נאבדה הריאה "אין מפרסמין הדבר", וצ"ע אם עברתי על זה).
האם יש מקום לומר דאם נאבדה הריאה במזיד יהיה אסור לכו"ע לאכול? או מידת חסידות?
האם כאשר גוף כשרות אחד בודק יותר טוב מהשני, שייך בזה החומרא של 'אפשר לברר' לחייב לקנות מהמחמיר?

לענין כתב:א. התכוונתי למה שכתבתי. לדעתו הבדיקות נעשות באופן מזולזל ומזורז, הוא מפרט שם בפירוט גדול את המכשולות, ומביא עדויות מדויקות [ואיני מרחיב כדי לא לפגום ברושם העצום שהשרה עלי הקונטרס. אין לי מושג בדבר סמכותו ונאמנותו של הנ"ל, אך גם אם הוא צודק רק במקצת זה כבר סיבה לאסור. אני מכיר ת"ח ויר"ש שמאז שקרא את זה לא בא בשר אל פיו].
ב. גם כאשר מזריקים בודאי לכל הבהמות, גם אז יש להתיר? כת"ר בודאי זוכר מספרי השו"ת את ענין האווזות הפטומות.
ג. הקונטרס הנ"ל 'כיצד בודקין' נעלם לי מהמקוון. זה רק אצלי? זה בכוונה?

מה ראיה מצא כ"ת מעניין האווזות הפטומות?
הרי גם עליהם כתב הרמ"א שבמצב מסוים "יותר טוב שלא לבדוק, ולסמוך על רוב"

אני מצטער שנעלמתי (כתבתם בלי ציטוט, ואז אין התראה, ואשתמיטתיה מינאי)
מתחילה סברתי לסכם את הנקודות הבעייתיות והאיומות מתוך קונטרסו של הרב רוטר [ושוב, איני יודע אם הדברים נכונים, ואיני אלא כמראה מקום. אבל מספיק שהוא צודק באחוז קטן...]
שוב ראיתי שהקונטרס שלו נמצא באוצר החכמה בשם 'סידור זבח כהלכתו', באר היטב, עם הרבה ידע מתוך המשחטות. בעמ' ע' יש 'פירות הנושרין', שזה סיכום של כל הקונטרס. מי שיראת ה' נגעה בלבו, יקרא במתינות.
כמו כן ראיתי גם בקובץ עץ חיים באבוב חלק כ"ג עמ' קמ"ז, מאמר מבהיל מהרב ברינגר, ממש מבהיל.

[עיקר הנקודה שם היא, שהבודקים (חוץ ופנים) הוכשרו לעבודתם על ידי שימוש אצל בודקים אחרים, ואינם ת"ח בסדרי גודל של פסקים שהם מנפיקים בכל רגע (ארבעים, חמשים, וששים!!! ריאות בשעה אחת. כאשר פוסקי הדורות שלפנינו היו יכולים להתלבט גם כמה שעות על ריאה אחת. כאשר מגיעים למקום הרבנים, ולפעמים הם נחרדים, אז אחד מהשתים, או שבשעת מעשה מכבדים אותם הבודקים, וכאשר הרב יוצא הכל חוזר למה שהיה, או יותר גרוע וד"ל. הבעיה שבגלל שבאמת הרבנים אינם חיים את הבדיקות יום יום לכן הידיעה הפרקטית שלהם היא לא תמיד מהמושלמות, ולא תמיד מכבדת אותם. והא קא גרים, שבאמת הבודקים לא ישמעו להם. ומה יצא? ששאלות שתלויות בדקויות של פסק, והמדובר הוא על טריפות ממש ממש, יוצאים חפשי מתחת ידי הבודקים לפי שיקול דעתם. ועל כולנה שבעל הבית הערבי מסתובב בשטח נון סטופ...
לי אישית סיפר אחד העובדים בתעשיית הקלף, שהמשגיחים (של ההכשר החשוב והמפורסם ביותר) שאמורים לבדוק אם יש ליצה על הקלף, אינם יודעים להבחין בה כלל, 'ואז אני אומר לו למשגיח, מה אתה לא רואה? זה ליצה! הכי ליצה שיש! עכ"ל, וניכרים דברי אמת (בלי להכנס לעצם הסוגיא אם זה נצרך או לא. העובדה היא שהעובדים בשטח יודעים פי כמה מהמשגיחים).
תכל'ס, המדובר הוא על טריפות ממש. כל מיני סירכות שמותר לקלף בדיעבד, או שהפוסקים קראום 'קורי עכביש' וכיו"ב, אינם תלויים בשיקול דעתם של הרבנים, שאינם עוברים על ריאה ריאה, וגם אינם מסוגלים לכך, אלא בשיקול דעת של בודקים [שבלי לזלזל ביראת שמים שלהם בודאי. בהכשרים הטובים מקפידים שלא יהיה להם אייפון, ולא תמיד מצליחים. פוק חזי במאפיית מצות כמה עובדים נושאים עליהם כפל מכשירים ואכמ"ל], ודי בזה.
אני לא מבין בזה, ולא מדבר מידיעה כלל. רק מסכם לפניכם נקודה אחת חמורה מתוך הנ"ל (מה צריך יותר מזה שהרבנים בעצמם שאחראים על המשחטה, לוקחים לעצמם מאותם ליינים שבאמת היו חלקים, שזה 4 אחוז, ולא משאר הארבעים אחוז שכתוב עליהם חלק...).
עיינו בכל הנ"ל, ב'סידור זבח כהלכתו', ובמאמר הנ"ל בעץ חיים באבוב, ומי שיש לו מה להוסיף אל ימנע טוב מההולכים בתמים.

לענין כתב:אני מצטער שנעלמתי (כתבתם בלי ציטוט, ואז אין התראה, ואשתמיטתיה מינאי)
מתחילה סברתי לסכם את הנקודות הבעייתיות והאיומות מתוך קונטרסו של הרב רוטר [ושוב, איני יודע אם הדברים נכונים, ואיני אלא כמראה מקום. אבל מספיק שהוא צודק באחוז קטן...]
שוב ראיתי שהקונטרס שלו נמצא באוצר החכמה בשם 'סידור זבח כהלכתו', באר היטב, עם הרבה ידע מתוך המשחטות. בעמ' ע' יש 'פירות הנושרין', שזה סיכום של כל הקונטרס. מי שיראת ה' נגעה בלבו, יקרא במתינות.
כמו כן ראיתי גם בקובץ עץ חיים באבוב חלק כ"ג עמ' קמ"ז, מאמר מבהיל מהרב ברינגר, ממש מבהיל.

[עיקר הנקודה שם היא, שהבודקים (חוץ ופנים) הוכשרו לעבודתם על ידי שימוש אצל בודקים אחרים, ואינם ת"ח בסדרי גודל של פסקים שהם מנפיקים בכל רגע (ארבעים, חמשים, וששים!!! ריאות בשעה אחת. כאשר פוסקי הדורות שלפנינו היו יכולים להתלבט גם כמה שעות על ריאה אחת. כאשר מגיעים למקום הרבנים, ולפעמים הם נחרדים, אז אחד מהשתים, או שבשעת מעשה מכבדים אותם הבודקים, וכאשר הרב יוצא הכל חוזר למה שהיה, או יותר גרוע וד"ל. הבעיה שבגלל שבאמת הרבנים אינם חיים את הבדיקות יום יום לכן הידיעה הפרקטית שלהם היא לא תמיד מהמושלמות, ולא תמיד מכבדת אותם. והא קא גרים, שבאמת הבודקים לא ישמעו להם. ומה יצא? ששאלות שתלויות בדקויות של פסק, והמדובר הוא על טריפות ממש ממש, יוצאים חפשי מתחת ידי הבודקים לפי שיקול דעתם. ועל כולנה שבעל הבית הערבי מסתובב בשטח נון סטופ...
לי אישית סיפר אחד העובדים בתעשיית הקלף, שהמשגיחים (של ההכשר החשוב והמפורסם ביותר) שאמורים לבדוק אם יש ליצה על הקלף, אינם יודעים להבחין בה כלל, 'ואז אני אומר לו למשגיח, מה אתה לא רואה? זה ליצה! הכי ליצה שיש! עכ"ל, וניכרים דברי אמת (בלי להכנס לעצם הסוגיא אם זה נצרך או לא. העובדה היא שהעובדים בשטח יודעים פי כמה מהמשגיחים).
תכל'ס, המדובר הוא על טריפות ממש. כל מיני סירכות שמותר לקלף בדיעבד, או שהפוסקים קראום 'קורי עכביש' וכיו"ב, אינם תלויים בשיקול דעתם של הרבנים, שאינם עוברים על ריאה ריאה, וגם אינם מסוגלים לכך, אלא בשיקול דעת של בודקים [שבלי לזלזל ביראת שמים שלהם בודאי. בהכשרים הטובים מקפידים שלא יהיה להם אייפון, ולא תמיד מצליחים. פוק חזי במאפיית מצות כמה עובדים נושאים עליהם כפל מכשירים ואכמ"ל], ודי בזה.
אני לא מבין בזה, ולא מדבר מידיעה כלל. רק מסכם לפניכם נקודה אחת חמורה מתוך הנ"ל (מה צריך יותר מזה שהרבנים בעצמם שאחראים על המשחטה, לוקחים לעצמם מאותם ליינים שבאמת היו חלקים, שזה 4 אחוז, ולא משאר הארבעים אחוז שכתוב עליהם חלק...).
עיינו בכל הנ"ל, ב'סידור זבח כהלכתו', ובמאמר הנ"ל בעץ חיים באבוב, ומי שיש לו מה להוסיף אל ימנע טוב מההולכים בתמים.

אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

הרב לענין, אני חוזר ואומר:
גם אם כל העובדות נכונות כדבריך, אם מישהו יאמר לפרוש משו"ה מאכילת בשר, עליו לפרוש גם משתיית חלב.

וכאשר כתבתי:

עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.

עושה חדשות כתב:הרב לענין, אני חוזר ואומר:
גם אם כל העובדות נכונות כדבריך, אם מישהו יאמר לפרוש משו"ה מאכילת בשר, עליו לפרוש גם משתיית חלב.

וכאשר כתבתי:

עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.

אינני מבין גדול באחוזי הסירכות בבהמות. אבל בדרך כלל לא שוחטים פרה חולבת. יש עגלים שמגדלים במיוחד לשחיטה ויש פרות שמגדלים במיוחד לחלב. אותם שוחטים אולי לעיתים רחוקות גם משום שבשרם הופך לקשה יותר כמו בשר תרנגולת מטילה אחרי שתם כח ההולדה שלה ומחליפים להקת עופות לוקחים את בשרה להכנת דוגלי/בונזו וכדומה.

עושה חדשות כתב:הרב לענין, אני חוזר ואומר:
גם אם כל העובדות נכונות כדבריך, אם מישהו יאמר לפרוש משו"ה מאכילת בשר, עליו לפרוש גם משתיית חלב.

וכאשר כתבתי:

עושה חדשות כתב:אבל מחמת זה (החשש הראשון) להפסיק לאכול בשר? זו לא שמענו.
ואיך זה יגרע מבהמה שנאבדה ריאתה שהיא מותרת,
וכפי שאמר רש"י לרבותיו, "אתמול אכלנו חלבה ועכשיו נאסור את בשרה"?
ונתקבלו דבריו וכך קי"ל.

בודאי שגרע מאבדה ריאה.
אצלנו הריאה קיימת ונמצאה בה ריעותא, ולפי החוששים שאף על פי כן מכשירים, אכן עדיף היה שלא לבדוק.

אמנם כל זה לשיטתם המוטעית לענ"ד, וכבר כתבתי שבעיני חזיתי שבודקים ע"י הראויים לכך, ומטריפים בכל מקום שאי אפשר או אין זמן לוודא שכשר.

הרב אישצפת,
פשיטא שאחוזי הטריפות והסירכות בחולבות הוא לא פחות מאשר הבהמות המיועדות לשחיטה, אם כבר להיפך.

הרב ידידיה,
גרע מאבדה הריאה? בשביל הבודק עצמו אכן כך, (ואם הוא לא יודע כיצד בודקים אז גם בשבילו זה 'אבוד'). בשביל מי שקיבל עכשיו בשר בחנות או בצלחת, ללא כל אפשרות מעשית לבדוק את הריאה, ה'רוב' מכריע שהבהמה כשירה ואינה טריפה, וזה לא משנה אם עמד שם בודק וראה את המצב או לא, ה'רוב' מכריע שהמצב בסדר. (אא"כ נחדש אחרת, וצ"ע, וכמו שרמזתי לעיל 'ללמד זכות' על המקטרגים).

עושה חדשות כתב:הרב אישצפת,
פשיטא שאחוזי הטריפות והסירכות בחולבות הוא לא פחות מאשר הבהמות המיועדות לשחיטה, אם כבר להיפך.

הרב ידידיה,
גרע מאבדה הריאה? בשביל הבודק עצמו אכן כך, (ואם הוא לא יודע כיצד בודקים אז גם בשבילו זה 'אבוד'). בשביל מי שקיבל עכשיו בשר בחנות או בצלחת, ללא כל אפשרות מעשית לבדוק את הריאה, ה'רוב' מכריע שהבהמה כשירה ואינה טריפה, וזה לא משנה אם עמד שם בודק וראה את המצב או לא, ה'רוב' מכריע שהמצב בסדר. (אא"כ נחדש אחרת, וצ"ע, וכמו שרמזתי לעיל 'ללמד זכות' על המקטרגים).

הרי זו סברתו הידועה של הגרש"ש שבהמה שנמצאה בה רעותא, שוב אינה בכלל הרוב שהיתה מקודם.
וזה ההבדל בין חלב לאכילת בשר.

נו, אבל ה'רוב' קובע שלא נמצא בה ריעותא. מה עוד לא מובן?

ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?

ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?

חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.

עושה חדשות כתב:נו, אבל ה'רוב' קובע שלא נמצא בה ריעותא. מה עוד לא מובן?

דהיינו, כבודו בא לומר, שהוא אוכל בשר על סמך זה שאע"פ שחלק מהריאות בודאי טריפות, מ"מ הוא סומך על כך שהבהמות הטריפות התבטלו ברוב?
בלי להכנס לשאלות של קבוע, אני ממליץ לחסוך כסף, ולקנות ישר רבנות. בתאבון.
(חלילה לא באתי להקניט, רק לחדד הנקודה)

רבוש"ע, מה הולך פה. לא דיברתי על ביטול ברוב, דיברתי על ההלכה הכי פשוטה בעולם, שבהסתמך עליה אתה שותה חלב כל יום, ובהתאם לזה אתה יכול לאכול בשר בהמה גם אם אתה חושש שהיא לא נבדקה כראוי או לא נבדקה בכלל, כדין הפסוק בשו"ע שאם אבדה הריאה הבהמה מותרת באכילה. זה הכל בסך הכל.
כמובן ראוי לזרז את הבודקים לעשות מלאכתם כראוי ולשפר כמה שאפשר, וזה חובה גמורה עליהם, וההתרשלות בזה (אם אכן יש) היא פשע, ואם הוציאו טריפה גמורה מתח"י זהו איסור גמור. אבל מי שאומר שבגלל החששות האלו הוא לא אוכל בשר, אז קודם כל שיפסיק מיד לשתות חלב. זה אותם אחוזים בדיוק אם לא יותר. מה יש כאן להאריך?
ומכאן אתה למד, שאם באת למקום שיש שם הכשר שאינו מקובל עליך, לעולם אל תגיד שאינך אוכל כי יש לך חשש טריפות שלא בדקו כראוי, כי זה ממש עמרצע'ס, אלא אמור שבהכשר חלש יש חשש של נבילות משום פגימות בסכין או שאר פסולי שחיטה, וזאת אכן בעיה, (כמובן שגם כאן תצטרך לנפק הסבר למה לא תסמוך על "רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם" כדין המבואר בגמ' ושו"ע, אבל כאן קל יותר למצוא את המקום להחמיר).
והכלל הוא אחד, כמבואר בדברי רב הונא הידועים: בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה, נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה.

לענין כתב:

ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?

ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?

חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.

א. מאד מתסכל אותי כמה הגיוניים דבריך, וכמה הם מופרכים במציאות.
וזאת משום שקשה למי שלא מכיר להבין שלבדוק ריאות זה מקצוע ענק ורב פיתולים אפשרויות ומקרים. לוקח זמן רב ללמוד אותו, ועוד זמן להתמחות בו.

אם אנו מזקיקים ש"יקבל מגדול" היינו שאותו גדול יהיה בודק בעל נסיון יום יומי של שנים רבות, ומימילא שוב אין הוא "גדול" בעינינו אלא בעלבת בודק ריאות...

כדי להסביר אולי הייתי מדמה זאת להוראה במראות, הרב המורה ככל שעובר הזמן מתמקצע יותר ויותר, אני זוכר את מרן הרב וואזנר זצ"ל יושב בחדר פנימי, והגרמש"ק יבל"חא אומר לשואל, אני לא יכול להכריע, אכנס לשאול את הרבה.

מה לעשות, בדיקת ריאות יש בה הרבה יותר משתנים מאשר הנ"ל, ואין לנו בנמצא "גדול" שעובד בזה יום יום כל היום.

לענין כתב:

ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?

ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?

חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.

ב. בודאי שישמעו לרב, וכי מדוע לא.
אני בפועל בגלל שאין לי שום ידיעה במקצוע בדיקת ריאות לא יכול לדעת אם שינו משהו או לאו, אבל בסדרי הכשרות בכלל, נתקלתי לא פעם בשינויים לפי בקשת הרב או הרבנים.

לענין כתב:

ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?

ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?

חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.

ג. התקנה הנ"ל לא ידעתיה עד היום. מ"מ לא ראיתי מי שמזהיר ממנה, ולהיפך, אני התרשמתי שהרבנים משדרים שזו זכותו של בעה"ב
מ"מ הכח להתעלם הוא בהחלט מיסוד המקצוע.

לענין כתב:

ידידיה כתב:אין את נפשי להכנס לכל העניין, אך אני חייב למחות על הכתמת הבודקים בקלות דעת כזו.

בעבודתי בהשגחה יצא לי כמה וכמה פעמים לעמוד שעות רבות ליד בודקי ריאות בקר., וכמה וכמה פעמים עמד בעל הבית גם כן איתנו, ולא שינו מאומה מעבודתם. זה א ב של המקצוע, ומי שמתרגש ונלחץ, לא מתאים נקודה.
קרה שבעל הבית עשה שערורייה על האחוזים הנמוכים, ולאחר טלפונים לארץ לרב המכשיר (לא רבנות), נאמר לבעה"ב שבקצב שעובדים באותו המפעל, אין ברירה אלא להטריף יותר מהרגיל במקום ש"יש עבודה", והוחלט שמביאים מיד מהארץ בודק נוסף שהרב הנל סומך עליו, וכך הוא סדר העבודה הפשוט.

דעו נא רבותי, כי בכל ההכשרים ה"בדצי"ם" יש הקפדה רבה על אשיותם ומקצועיותם של הבודקים, ולכל רב של כשרות ישנם כמה שמות ולפעמים ממש בודדים שרק איתם הוא מוכן לעבוד. האנשים מוכרים בשמותם היטב היטב בכל השוק הרלוונטי, ויודעים לאפיין כל אחד מהם מכל צדדיו.

ההשוואה שלהם לעובדי מאפיית מצות, ועצם הכתיבה המתייחסת אליהם כמין אלמונים ש"אינם רבנים", פשוט עושה עוול גדול להם ולציבור יראי ה שרוצה להאכיל את משפחתו בבשר מהודר כדת התורה.

כתבתי באיפוק רק מה שלעניות דעתי נתחייבתי לצאת מכלל שותק.

טוב שיש פה מישהו 'מבין' שאפשר לדבר אתו.
יובהר היטב, אף אחד לא בא חלילה להכתים את הבודקים, שודאי הם יראי חטא ועושים מלאכתם נאמנה, כפי שקיבלו מהבודקים הקודמים שלימדו אותם.
הנדון, שעליו לא ערערת כלל וכלל, הוא על עצם התפיסה 'לכל רב יש בודקים שמקובלים עליו'. הבודק לא אמור להיות מקובל על הרב, אלא להיות תלמיד שלו, ללכת לפי פסקיו, ולקבל את הוראותיו.
קל להבין את זה בהשואה לתחומים אחרים. למשל, ברית מילה.
אין ספק שהמוהלים הצדיקים שמלו את כל ישראל היו אנשים צדיקים ויראי שמים. אך השאלה היא, האם אכן 'נותני הקו' הם אמורים להיות בעלי המקצוע הצדיקים והמנוסים איש איש בתחומו, או דילמא הם רק אמורים להציג את הנתונים לפני גדולי הפוסקים והם אלו שיפסקו בכל דבר?
האם זה שהסופר המופלג הרה"צ ר' מ. ד. זצוק"ל קבע מערכת של כללים בענייני סת"ם, זו הדרך הראויה נלך בה בתמימות ופשיטות עד ביאת גוא"צ? עם כל הכבוד למומחים בתחומם, ויש כבוד, התורה יש לה פוסקים ויש לה גדולים, והם הם המורים!!! כמובן יש מקום למנהג הסופרים וכו' וכו', אך המילה האחרונה, צריכה להיות לבעלי הפסק. 'שאלה' בהלכות סת"ם מראים למו"צ מומחה, ולא לסופר ותיק, ודי בזה.
היום, יותר ויותר פשוט להם כמו הצד השני שהזכרתי, אך עדיין רבים רבים צריך לעשות להם מהפך בתודעה בנקודה זו, שהרבה הרבה גופי תורה תלויים בה (והנוגעים למצוות המעשיות, סת"ם תרו"מ כשרות וכל כיו"ב).
יש בציבור 'קיימא לן' שאם יש ח"ו שאלה על כשרות ברית מילה, אז הולכים למוהל מומחה דפקיע שמיה (בדרך כלל זה לפי כמות הילדים שהוא מל, ואכמ"ל בגודל האבסורד שבדבר, למה אם הורים מחליטים לבחור מוהל שאצלו התינוק פחות בוכה, אז המוהל נעשה למומחה יותר) והוא בודק, ולאורו ילכו. הידעתם שהרבה מוהלים מקובל בידם (מהמוהל שלימד אותם) שבנדון של שאלה, בודקים את האבר בקישוי. האם ידעתם שמדובר כאן בספק דאורייתא של כרת לכל ימיו? האם במקרה כזה של מחלוקת בית יוסף וש"ך סומכים על זקן צדיק בלי לבקש הכרעה מגדולי הפוסקים???? (שגם אם הם קראו למוהל הנ"ל למול את נכדיהם, עדיין הם לא נתנו שרביט בידו להכריע בפלו' הב"י והש"ך).
אני מקוה שהדוגמא מספיק ממחישה את הנושא כאן. יש נדונים עצומים בבדיקת הריאה, קילופים שהם נתונים בפלוגתא, ניתוק סירכות חופשי חופשי, והכל לפי שיקול דעת הבודק. כפי שקיבל, וממי??? האם הבודקים הצדיקים (שאין מי שמפקפק על כך שהם יראי שמים, ועל כך שהם מקיימים את מה שקבלו ממוריהם) יש להם דרך ברורה מהרב אלישיב או מהרב וואזנר או מהרב עובדיה, כולם זצ"ל וזיע"א, או ממישהו שקיבל ממישהו שקיבל?

ועתה שאלות ספורות לרב ידידיה היקר, כדי שנצא עם דברים ברורים:
א. כבודו נלחץ שכתבתי שהבודקים הם 'אינם רבנים'. האם כת"ר סבור שהם אכן רבנים? הציבור אמור לסמוך על הכרעותיהם (המהירות)? האם ידוע מאיזו גדולים הם קבלו את שיטות הבדיקה שלהם?
ב. האם בודקים של הכשר (יהיה איזה שיהיה), שבאמצע הבדיקה יכנס רב ההכשר, ויורה להם לנהוג אחרת מכפי שנהגו, האם הם אכן ישנו את הנהגתם מהיום והלאה, לנהוג כפי הוראת הרב נותן ההכשר, או שהם יצפצפו עליו שלא בפניו?
ג. כת"ר ודאי מודע לתקנת הגדולים שלפני מאתים שנה שלא יעמוד בעל השור על שורו, כידוע מהגרע"א ז"ל והבית אפרים, עי' מנחת יוסף ועוד [לא שאמרתי שהיום מחוייבים לתקנה זו, אך אנא אל יעשה מזה עורבא פרח, הדבר נכון בכל התחומים כולם, שכאשר עובד חי על משכורת הלב שלו חושב אלף פעמים לפני שהוא מוציא לעצמו שם של בודק מטריף.
ד. האם נכונה העובדה שיש מרבני ההכשרים שלא לוקחים לעצמם את ה'חלק' שהם מכשירים לכלל הציבור, אלא רק ליין מיוחד של חלק רצפה (שהוא כעשירית מכלל המוכשרים), בהרגשה של 'ואני את נפשי הצלתי'?

חלילה אין לי עניין להכפיש, רק הייתי כשופר לקונטרס 'סידור זבח כהלכתו', ולמאמר הנ"ל של הגר"י ברינגר ראש כולל לענייני שחיטה, ואשמח בליבון הדברים כראוי בדרכה של תורה.

ד. אני לא נתקלתי, וגם לא שמעתי על כך.
בזמנו דברו שמרן הגריש אלישיב זצל נמנע מבשר בקר מחשש ש"אין באמת בית יוסף אמיתי"

אגב, ראיתי כעת מכתב של הגר"ש וואזנער זצ"ל (כמדומני אל ה'מנחת יצחק'), בו הוא מתלונן על כך שאין בודקים כראוי ריאות של עופות, והוא מעיד את המציאות שראה בעיניו, שהטריפות בריאות של עופות מרובות יותר מאשר בבהמות! האמנם ידוע כך?

עושה חדשות כתב:אגב, ראיתי כעת מכתב של הגר"ש וואזנער זצ"ל (כמדומני אל ה'מנחת יצחק'), בו הוא מתלונן על כך שאין בודקים כראוי ריאות של עופות, והוא מעיד את המציאות שראה בעיניו, שהטריפות בריאות של עופות מרובות יותר מאשר בבהמות! האמנם ידוע כך?

בעופות רגילים או בתרנגולי הודו?