רבטוב כתב:מייש כתב:בס"ד
את אחי אנכי מבקש, בדין חזרת עדים תוך כדי דיבור, האם יש מי שאומר שעד כדי דיבור לא היתה כאן אמירה כלל, והאם נאמר כן בעוד מקומות חוץ מעדים?
אני לא מבין שאלתך ...הלא הדין תוכ''ד הוא בכל התורה כולה חוץ מהקדש . ועיין ר''ן נדרים ע''ב ע''א ביאור הדברים
עי' ב"ב קכ"ט ע"ב הלכתא תוכ"ד כדיבור לבר מע"כ וקידושין.
ויש דין זה אף גבי קריעה, שאם קרע בגדו ותוכ"ד מת לו מת אינו צריך לקרוע שוב, הרי שאי"ז דין בדיבור, ואין סברא לומר שעד תוכ"ד עדיין לא עשה את המעשה, אטו הנוטל לולב תוכ"ד לשקיעה"ח של סוכות לא ייד"ח.
ולעצם הדבר הוא זר, שהמוכר ומת תוכ"ד, לא קנה.
ובשיטות נ"ל הביאור בזה שתוכ"ד עדיין חי ומרגיש את המעשה או את הדיבור כאילו שהוא באמצע לעשותו ולאומרו, ולכך אי"ז חזרה מדבר שכבר היה אלא מדבר שהוא באמצע לעשות, ולהכי מהני ליה קריעה דתוכ"ד משום שהוא עדיין מרגיש את הקריעה,
ועי' סנהדרין דהתראה תוכ"ד הוה התראה, ולאחר תוכ"ד צריך להתרות שוב.