פורום אוצר החכמה

באשכול ישן בשם "תרגום עם טעמים" כתב ח"א: לדעת הב"ח לא יוצאים ידי חובת שניים מקרא בלי טעמים. ע"כ.

עיינתי בב"ח סי' רפ"ה ולא ראיתי בדבריו מאומה בדבר זה, מי יודע אם יש ב"ח כזה והיכן, ואדרבה בפרי מגדים שם אש"א סק"ט כתב להוכיח שאין צריך דוקא ניגון טעמים הובא במשנה ברורה ס"ק י"ז, ועיין כף החיים שם אות י"ג ופסקי תשובות שם אות יב, ואין אחד שהזכיר דברי הב"ח וצ"ע.

לכאורה היתה זו טעות, אם באמת יש כזה ב"ח הייתי רוצה לראות.
עד כמה שידוע רוב הפוסקים אוחזים שיוצאים יד"ח בלי טעמים.

משה נטע כתב:לכאורה היתה זו טעות, אם באמת יש כזה ב"ח הייתי רוצה לראות.
עד כמה שידוע רוב הפוסקים אוחזים שיוצאים יד"ח בלי טעמים.

מדקאמר מר דרוב הפוסקים ס"ל דיוצא ידי חובת שמו"ת גם כשקורא בלא טעמים, מכלל דאיכא מיעוט פוסקים דס"ל שאינו יוצא ונא ילמדנו מר מי הם אותם מיעוט פוסקים, ויישר כוחו.

יש עוד משנ"ב שם סק"ב בשם הרדב"ז
מי שהוא בקי בטעם ובנקודות בע"פ טוב להדר לקרות בס"ת גופא.

ירושלים כתב:מדקאמר מר דרוב הפוסקים ס"ל דיוצא ידי חובת שמו"ת גם כשקורא בלא טעמים, מכלל דאיכא מיעוט פוסקים דס"ל שאינו יוצא ונא ילמדנו מר מי הם אותם מיעוט פוסקים, ויישר כוחו.

איני יודע, לא רציתי לכתוב כל כי איני יודע מה דעת כל הפוסקים וכמו שהביאו כאן שהב"ח אומר שלא יצא ואיננו יודעים עדיין אם זה טעות או לא.
רק רציתי לומר שמסתבר שהוא טעות.

שו"ת ב"ח החדשות סימן מב

ולא שמענו מעולם שצריך לנגן המקרא בטעמים בשעה שלומדים בישיבה בתלמוד ואפ"ה אנו יוצאין ידי מקרא. אלא ברור ופשוט הוא דלימוד המקרא שמחוייבי' אינו בטעמים אלא הקורא בבה"כ הוא שצריך לדקדק בקריאתו בטעמים וכן כדי לצאת ידי חובתן בשנים מקרא צ"ל בטעמים אבל לא מתוך הס"ת כמו שהבין השוטה ההוא ומעתה נמלטו מיד לשונו כל הרבנים שבדור שאמר עליהם שהם בורים שהרי כולם ידעו לקרות התורה בטעמי' אף על פי שאינם יודעים לקרות מתוך הס"ת כי א"א להם לבטל זמן לימודם בשביל זה והשוטה ההוא התפאר שהרב מוהר"ר ביינוש מבריסק הסכים ע"י בזה ובלי ספק שקר ענה בהרב הנזכר.

נראה לפרש כונת הב"ח שר"ל שהקורא בתורה בבה"כ וכן הקורא לצאת יד"ח שמו"ת צריך לקרוא בטעמים, (ולאפוקי בשאר אופנים שקורא מקרא בדרך לימודו. והמילים "כדי לצאת" נמשכים לאחור ל"הקורא"), ולא שהקריאה בטעמים מעכבת את היציאה יד"ח. והרי אף בקה"ת אינו מעכב כנפסק בסימן קמב.

250 כתב:ופסקי תשובות שם אות יב.

שם כתב שמצוה מן המובחר לקרוא בטעמים, וכתב בהערה שהמקור: שו"ת רדב"ז ח"ג סימן תכ"ה הו"ד במח"ב סק"ד.
ויש להעיר שרדב"ז זה המובא במח"ב סק"ג אינו שייך לנושא כלל, וצריך לומר רדב"ז ח"ג סימן תקכ"ט המובא במח"ב סק"ב.
אך גם משם אין ראיה לדין זה, כי לכאורה כונת הרדב"ז היא במי שמחמת אי בקיאותו בקריאה בטעמים אינו יודע היכן להפסיק, וקורא באופן משובש, אך אי"צ להקפיד על נגינת טעמי המקרא בשלמות.
ואכן להלן בסק"ח כתב המח"ב במעלת קריאת שמו"ת בטעמי המקרא, ולא הסתייע מדברי הרדב"ז שהביא לעיל.

יש מן הפוסקים הסוברים שהטעם שצריך לקרוא שמו"ת הוא כדי שיהיה מוכן לקרוא בתורה באם יעלוהו לתורה, שבזמנם העולה הוא היה הקורא.
ואגב זאת אביא פרפרת נחמדה מהגרא"מ הורוויץ (ברכות ח:) שביאר את דברי הגמ' שמי שמשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו, שזה משום שהטעם שקרואים שמו"ת הוא כדי שיוכל לקרוא לציבור. ונפסק שמי שקורא בציבור צריך לחזור בינו לבין עצמו ג' פעמים.
וא"כ מי שלא קרא שמו"ת לכאו' לא יכול לעלות לתורה, ואיתא דג' דברים מקצרין שנותיו של אדם, ואחד מהם זה מי שקוראין לו לעלות ואינו עולה.
וא"כ מי שלא קורא מקצרין לו ח"ו ואילו להיפך מי שקורא מאריכיןלו ימיו, ודפח"ח.