פורום אוצר החכמה

שאלה שטורדת אותי זמן רב:
הרא"ש בונה בדרך כלל את הסוגיות רק עם הרי"ף, הרמב"ם והתוספות, וצריך להבין מדוע לא הביא את תורת רבו הגדול מהר"ם מרוטנבורג בכל הש"ס.
הרי ידוע ומפורסם לכל כי הרא"ש הוא מתלמידיו הגדולים של מהר"ם מרוטנבורג, ודווקא משום כך רועמת התעלמותו היחסית מהמון פסקי ומנהגי המהר"ם בכל הש"ס [חוץ מכמה מקומות בהם בנה הרא"ש את פסקיו על סמך פסקי המהר"ם כמו למשל הלכות אבלות במסכת מועד קטן שנכתבו על פי הלכות שמחות למהר"ם]. לפי בדיקה קלה שערכתי בפרוייקט השו"ת נראה שדברי המהר"ם מובאים ברא"ש כ70 פעמים בלבד בכל רחבי הש"ס. לעומת זאת בספרי תלמידיו האחרים של מהר"ם כמו המרדכי, הגהות מיימוניות, תשב"ץ ועוד מובאות מאות רבות של פסקים ומנהגים בשם המהר"ם.
וכבר ידועים דברי הים של שלמה בהקדמה על בבא קמא על המהר"ם שאין גדול כמותו באחרונים (כלומר בראשונים האחרונים) בתורה, בטהרה, בחסידות, בענווה ובצדקות.

למעשה השאלה על הרא"ש קיימת לא רק בנוגע לדברי המהר"ם אלא בנוגע לכל התורה העשירה של רבותינו מאשכנז (ראב"ן, ראבי"ה, אור זרוע ועוד ועוד) שהרא"ש כמעט לא מביא מדבריהם באופן יחסי, למרות שמשם יניקתו ושם נטועה עריסתו, לעומת המרדכי בו רואים את היקף תורתם בכל הש"ס. אך כאמור, השאלה יותר כואבת כשמדובר על רבו ומורו המהר"ם.

חשבתי שאולי מאחר והרא"ש עזב את אשכנז לספרד עוד בחיי רבו, שמע ממנו פחות מאשר התלמידים שנשארו עמו באשכנז כשהיה בתפיסה, אך כמובן זו השערה קשה שאינה פותרת את עיקר השאלה. ואולי בספרד לא היו מצויים כתבי רבותינו מאשכנז, אלא התוספות בלבד.

ויותר נראה שהרא"ש החליט מראש החלטה מודעת לקבוע את עיקר ההלכה על פי ג' עמודים: הרי"ף, הרמב"ם ובעיקר התוספות, מעין החלטתו של הבית יוסף לקבוע את ההלכה בעיקר על פי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. וצ"ע.

לא הצלחתי למצוא מקור להבין פשר דבר, ואבקש לשמוע את דעתם המלומדת של החכמים כאן. אם השאלה כבר נידונה בעבר אשמח להפניות.

דעת_האברך כתב:חשבתי שאולי מאחר והרא"ש עזב את אשכנז לספרד עוד בחיי רבו...

מחילה, אך זה אינו.

מהר"ם נפטר י"ט אייר נ"ג, כחקוק על מצבתו:

ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך, אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף הששי, ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש, ולא נתן לקבורה ער ארבעה מים לירח אדר שנת ששים לאלף הששי.

הרא"ש עזב את אשכנז לספרד רק כ-12 שנים לאחר מכן [=ס"ה], וכמו שכתב תלמידו בעל צדה לדרך בהקדמתו:

ובשנת חמשת אלפים וששים וחמשה העיר ה' את רוח ה"ר אשר בן ה"ר יחיאל לצאת מאשכנז, הוא ובניו ובני ביתו לגור בטוליטלה...

אני נזכר כעת בב' דוג' שהרא"ש מאריך מאד בהעמדת פסקי המהר"ם, מבלי להזכיר שמו. א. אריכות דברי הרא"ש בפ' הניזקין על נאמנות עד אחד. ב. אריכות דבריו בחולין פ"ז בגדרי ביטול ברוב יבש ביבש.

ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.

אפשר להציע, ואין זו אלא הצעה בלבד, שהדבר נובע משני גורמים, אולי הפוכים במהותם.
מצד אחד, רוב חיבורי הרא"ש הם חיבורים על הש"ס, וכיוון שבכל מהם הוא בחר מחבר אחר כבסיס לחיבורו (כפי שעמד על כך החיד"א - בפסקים-רי"ף, בתוספות ובפיה"מ ר"ש משאנץ), שוב נותר מקום שולי יותר למהר"ם עצמו להכנס רק בתוך הדיונים עצמם. מה עוד, שיתכן שלפני הרא"ש לא היו חיבורי הליקוטים של תלמידי מהר"ם שמסדרים את פסקיו, ופסקי ראשוני אשכנז-צרפת האחרים, על סדר הש"ס/רמב"ם/ענייני הלכה. וממילא היה לו פחות נגיש ומסודר להשתמש בפסקי מהר"ם. (ובתוספותיו הוא לא הירבה להשתמש בגלל מטרת חיבור התוספות שלו, שנועדה להביא דווקא את התוספות הקדומים לספרד)
מצד שני, בגלל גדלותו של הרא"ש הוא היה יותר עצמאי ועסק בשאלת הפסיקה עצמה, ולא רץ לבדוק בכל דבר מה הפסק של רבו. ושימושו אצל רבו היה יותר בלימוד ובסברה ובדרכי הפסיקה, ופחות בפסקים ובמנהגים עצמם. ושאר תלמידי המהר"ם עשו הפוך (כמובן שכולם שימשו בשני התחומים, השאלה היא היכן התרכזו יותר).

חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.

דרוש מקור.
דברים מאת הרא"ש בשם רבו בעת המאסר, אינם מופיעים בין שלל המקורות שליקט רֶבְּ שִׂמְחֶה (בהמעיין).
כמו"כ אצל פריימן לא מצאתי, זולת הציון לתשובה מיימוניות (אישות, ל) אשר בכותרתה מופיע: "תשובת מורי רבינו למה"ר אשר ממגדל איזנשהיים". מכך הסיק פריימן כי הרא"ש שמר על קשר מכתבים עם רבו בעת המאסר.

עיון אצל תא-שמע, כנסת מחקרים, ב, פרק שביעי, יכול להוסיף בסוגיה זו.

עושה חדשות כתב:אני נזכר כעת בב' דוג' שהרא"ש מאריך מאד בהעמדת פסקי המהר"ם, מבלי להזכיר שמו. א. אריכות דברי הרא"ש בפ' הניזקין על נאמנות עד אחד. ב. אריכות דבריו בחולין פ"ז בגדרי ביטול ברוב יבש ביבש.

בהניזקין הוא לא רק מאריך בלי להזכיר את השם, אלא מצטט מילה במילה.
כל הכללים נמצאים באותו לשון, בשו"ת מהר"ם, ברא"ש, במרדכי, ובשו"ת הרשב"א.

מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.
ואפשר להוסיף להנ"ל מקומות ששפתי רבו מתמללים מתוך דבריו בלא שמזכירם בפירוש, בפ"ק דעירובין ס' ו' לעניין "מבוי עקום" יעויי"ש.

פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו..

כוונתך בוודאי למה דאי' בירושלמי (ברכות)
ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. וכו'. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש, א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה, א"ל כל עלמא ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיבא, אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן.

פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.

כוונתך בוודאי למה דאי' בירושלמי (ברכות)
ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. וכו'. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש, א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה, א"ל כל עלמא ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיבא, אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן.

בקרו טלה כתב:

פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו..

כוונתך בוודאי למה דאי' בירושלמי (ברכות)
ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי, אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. וכו'. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש, א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה, א"ל כל עלמא ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיבא, אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן.

ןכבר מבואר כן בבלי יבמות צ"ו סע"ב, ע"ש, ועיין שבועות י"ג א'

ובעיני היותר תמוה שהרא"ש אינו מזכיר ומשתמש בדברי האור זרוע (זולת במקומות בודדים ממש) והרי ספר זה גדוש ומלא מתורת גאוני צרפת ואשכנז, וצ"ע.

משה1 כתב:ובעיני היותר תמוה שהרא"ש אינו מזכיר ומשתמש בדברי האור זרוע (זולת במקומות בודדים ממש) והרי ספר זה גדוש ומלא מתורת גאוני צרפת ואשכנז, וצ"ע.

צריך לזכור שהרא"ש ברח לספרד, ומסתבר שהוא לא לקח איתו ספרייה מלאה אלא חלקית.
מה עוד שספר או"ז (הגדול) לא היה נפוץ מאוד בתקופת הראשונים, כנראה מחמת גודלו. וסימני או"ז נכתבו בערך באותו הזמן.
וכל זה אינו אלא השערה בעלמא.

יעקובי כתב:

דעת_האברך כתב:חשבתי שאולי מאחר והרא"ש עזב את אשכנז לספרד עוד בחיי רבו...

מחילה, אך זה אינו.

מהר"ם נפטר י"ט אייר נ"ג, כחקוק על מצבתו:

ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך, אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף הששי, ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש, ולא נתן לקבורה ער ארבעה מים לירח אדר שנת ששים לאלף הששי.

הרא"ש עזב את אשכנז לספרד רק כ-12 שנים לאחר מכן [=ס"ה], וכמו שכתב תלמידו בעל צדה לדרך בהקדמתו:

ובשנת חמשת אלפים וששים וחמשה העיר ה' את רוח ה"ר אשר בן ה"ר יחיאל לצאת מאשכנז, הוא ובניו ובני ביתו לגור בטוליטלה...

אני נסמכתי בזכרוני ספרו של הרב מאיר להמן על מהר"ם מרוטנבורג, שם נדמה לי שמסופר שהרא"ש ברח לפני המהר"ם והמהר"ם היה אמור להיפגש עמו ונתפס בדרך. אך כמובן ההוכחות שהבאת ניצחות.

פלגינן כתב:עיון אצל תא-שמע, כנסת מחקרים, ב, פרק שביעי, יכול להוסיף בסוגיה זו.

אפשר לקבל ציטוט או תקציר?

עדיאל ברויאר כתב:אפשר להציע, ואין זו אלא הצעה בלבד, שהדבר נובע משני גורמים, אולי הפוכים במהותם.
מצד אחד, רוב חיבורי הרא"ש הם חיבורים על הש"ס, וכיוון שבכל מהם הוא בחר מחבר אחר כבסיס לחיבורו (כפי שעמד על כך החיד"א - בפסקים-רי"ף, בתוספות ובפיה"מ ר"ש משאנץ), שוב נותר מקום שולי יותר למהר"ם עצמו להכנס רק בתוך הדיונים עצמם. מה עוד, שיתכן שלפני הרא"ש לא היו חיבורי הליקוטים של תלמידי מהר"ם שמסדרים את פסקיו, ופסקי ראשוני אשכנז-צרפת האחרים, על סדר הש"ס/רמב"ם/ענייני הלכה. וממילא היה לו פחות נגיש ומסודר להשתמש בפסקי מהר"ם. (ובתוספותיו הוא לא הירבה להשתמש בגלל מטרת חיבור התוספות שלו, שנועדה להביא דווקא את התוספות הקדומים לספרד)
מצד שני, בגלל גדלותו של הרא"ש הוא היה יותר עצמאי ועסק בשאלת הפסיקה עצמה, ולא רץ לבדוק בכל דבר מה הפסק של רבו. ושימושו אצל רבו היה יותר בלימוד ובסברה ובדרכי הפסיקה, ופחות בפסקים ובמנהגים עצמם. ושאר תלמידי המהר"ם עשו הפוך (כמובן שכולם שימשו בשני התחומים, השאלה היא היכן התרכזו יותר).

א. זה גופא השאלה, למה השאיר מקום שולי בלבד לדברי רבו?
ב. אמנם היה עצמאי, אך הרי פסקי הרא"ש ברובם אינם פסקים עצמאיים אלא מבוססים על התוספות, ועדיין השאלה במקומה עומדת - למה הביא רק דברי התוספות ולא דברי המהר"ם וחכמי אשכנז?

פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.
ואפשר להוסיף להנ"ל מקומות ששפתי רבו מתמללים מתוך דבריו בלא שמזכירם בפירוש, בפ"ק דעירובין ס' ו' לעניין "מבוי עקום" יעויי"ש.

עדיין אין זה מיישב היטב, כי הלוא יש המון פסקים של מהר"ם שמובאים בשאר ספרי תלמידיו, ואילו הרא"ש אינו מביא אותם כלל, לא בשמו ולא בשם רבו.

דעת_האברך כתב:

פרי יהושע כתב:מאד מצוי שתלמיד לא מזכיר את רבו, כיון וכל תורתו מרבו.

עדיין אין זה מיישב היטב, כי הלוא יש המון פסקים של מהר"ם שמובאים בשאר ספרי תלמידיו, ואילו הרא"ש אינו מביא אותם כלל, לא בשמו ולא בשם רבו.

צריך לבדוק היטב, כי הרא"ש לקח לו דרך הרי"ף לסכם את העולה מהתלמוד להלכה, ומביא גם את התוספות שהן דינים עיקרים העולים מהסוגי', אבל מכיון ואינו ספק פסקים דוגמ' המרדכי ועוד לא תמיד מביא את כל הפסקים, מה קורה בתשובות?,
עכ"פ התאוריה הזו של יציאתו לספרד, לא נשמעת כלל, הוא עזב בגיל בוגר, ולקח את תורתו עמו, אם לא בכתובים אזי בע"פ, ורוח רבותיו שורה עליו לכל הדרך, אף שבוודאי למד דבר אחד או שתיים בספרד כדרך החכמים שלומדים ומתלמדים כל ימיהם.

בזמנו העיר על כל זה פרופ' ר' חיים סולובייצ'יק (וחלקו על הסברו)

יעקובי כתב:

חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.

דרוש מקור.
דברים מאת הרא"ש בשם רבו בעת המאסר, אינם מופיעים בין שלל המקורות שליקט רֶבְּ שִׂמְחֶה (בהמעיין).
כמו"כ אצל פריימן לא מצאתי, זולת הציון לתשובה מיימוניות (אישות, ל) אשר בכותרתה מופיע: "תשובת מורי רבינו למה"ר אשר ממגדל איזנשהיים". מכך הסיק פריימן כי הרא"ש שמר על קשר מכתבים עם רבו בעת המאסר.

כנראה קראתי זאת בילדותי, ואם כבודו ור"ש עמנואל אינכם יודעים מקור לכך, סימן שזה לא נכון, ושבשתא כיון דעל - על.
ומכאן תלמד, עד כמה צריך להיזהר בכתיבת תולדותיהם של צדיקים בספרים לגילאים הצעירים.

פרי יהושע כתב:מה קורה בתשובות?

מתוך חיפוש בב"א
בתשובות יש 52 תוצאות.
בתוס' הרא"ש 153 תוצאות.

(בד"א. תשובה אחת צדה את עיני: שו"ת הרא"ש כלל פד סימן ג
כי רבנא מאיר ז"ל היה תופס עיקר כל דברי רב אלפס, וכמה פעמים כתב בתשובותיו שלא כתב רב אלפס דבר שלא לצורך. והתוספות כתבו בכמה מקומות בשם רבינו חננאל, שפוסק הלכה כפלוני משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה. ובדקתי אז בספרי החיצונים ודוכתין דברי רבינו משה וספר המצות כאשר כתבתי.)

למעשה אף אחד מהמגיבים לשאלתי לא הביא מקור קדום או מאוחר כלשהו ליישב את הדברים (מלבד מה שציינו לתא שמע ולחיים סולובייצ'יק שעדיין איני יודע מה הם אומרים) ורק כל אחד העלה את השערתו, ובעיני יפלא הדבר מאד.
על כל פנים, אחרי שמיעת השיעור המפורסם של הגר"מ שפירא בעניין קבלו דעתי, שאמר שם שאף שלחזון איש היתה זכות לחלוק על המגן אברהם, מכל מקום ודאי שלדידן צריך לקבוע הלכה כמגן אברהם ולא כחזון איש משום שרוב מנין ובנין של גדולי ישראל עד החזון קבלו דעת המגן אברהם ולא העזו לחלוק עליו, והרי זה כיחיד ורבים הלכה כרבים. אולי יש לומר מעין זה על הרא"ש, שהוא אחז שדברי התוספות התקבלו אצל רוב מניין ובניין מחכמי ישראל, ולכן אפילו אם היו לו שמועות מרבו מהר"ם ואולי גם משאר חכמי אשכנז לחלוק עליהם, נקט שהלכה נקבעה לפי התוספות. ועדיין צ"ע.

דרך אגב, אוסיף נקודה שהתחדשה לי לאחרונה, שבכמה מספרי הקדמונים מבואר שעד שקם הבית יוסף היו נוהגים כפסיקת הרא"ש לא רק באשכנז, אלא גם בספרד ברוב (ולפחות בחלק גדול) המקומות. רק אחרי פסיקת הבית יוסף השתנה הדבר, שבדרך כלל הולכת פסיקת הספרדים לפי הרמב"ם.

דעת_האברך כתב:דרך אגב, אוסיף נקודה שהתחדשה לי לאחרונה, שבכמה מספרי הקדמונים מבואר שעד שקם הבית יוסף היו נוהגים כפסיקת הרא"ש לא רק באשכנז, אלא גם בספרד ברוב (ולפחות בחלק גדול) המקומות. רק אחרי פסיקת הבית יוסף השתנה הדבר, שבדרך כלל הולכת פסיקת הספרדים לפי הרמב"ם.

בנוגע לספרד, הדברים מפורסמים, אך זה היה בעיקר במדינת קסטיליה, ולא בקטלוניה, שם תלמידי הרמב"ן נחשבו לבר סמכא.

אגב, ידיעה מעניינת.

ים של שלמה בקידושין כתב:וכן נראה עיקר, שהרא"ש הזכיר את רבו מהר"ם בשמו רבינו מאיר, אלא מאחר שהיו לו אפשר שארי חכמים שהיו רבותיו, אם כן הוצרך להזכירו, ובמה שאמר רבינו מאיר הוה כאלו משנה שמו לכבוד, ודוגמא זו מצינו להדיא בפ"ק [דפסחים] (י"ג ע"ב) גבי אמר רחבא אמר ר' יהודא, הר הבית סטיו כפול היה, וכתבו התוספות (שם, ד"ה אמר) דמשום הכי אמר ר' יהודא, ולא אמר, רב יהודא, וכמו שהוא מוזכר בכל התלמוד, משום שהיה רבו מובהק, קרי ליה רבי ע"כ, וממילא שההרגל לקרות לכל חכם ר', ישנה אותו, ויקראו אותו רבינו פלוני, או ר' פלוני רבי ומורי, ובאביו בכל ענין אסור להזכיר שמו לעולם, אלא אבי מורי, כדלעיל, והטעם, שאין לו אלא אב אחד, ואין כאן מקום לטעות, ויש מקשין על הטור, שכתב וא"א הרא"ש, למה הזכירו בשמו, ולא כתב אבי מורי, ורוצים לחלק בין הזכרה בפיו לכתיבה בעלמא, ואני אומר, שאין ראייה לדבריהם, שהוא הזכירו בלשון צח, במלת כבוד ושבח, וא"א הרא"ש, ר"ל ראש לכל ישראל, ולא שכתב או שאומר וא"א ר' אשרי ז"ל.

פעם שמעתי שאמר מוהר"ם שכיוון שהוא כותב מהזיכרון ואין לפניו פירוש התוס' אם ימצא שחלק עליהם, שלא ילכו כמוהו אלא כהתוס',ואולי הוא טעמו של הרא"ש שמיעט מלהביא דברי רבו.

האמת והשלום כתב:פעם שמעתי שאמר מוהר"ם שכיוון שהוא כותב מהזיכרון ואין לפניו פירוש התוס' אם ימצא שחלק עליהם, שלא ילכו כמוהו אלא כהתוס',ואולי הוא טעמו של הרא"ש שמיעט מלהביא דברי רבו.

דברים אלו אמרם המהר"ם רק בשנים שהיה בתפיסה במגדל והיו חסרים לו ספרים, אולם הרא"ש היה תלמידו כבר שנים קודם.

חד ברנש כתב:ולא זו בלבד, אלא שהרא"ש קיבל מרבו מהר"ם הרבה יותר משאר התלמידים, כי הוא שימשו בשנים הארוכות שהיה חבוש בבית הסוהר.

אולי כוונתו לתשב"ץ רבי שמשון ברבי צדוק המכונה תשב"ץ קטן שעליו נאמר שקבל רשות ללמוןד מהמהר"ם בתקופת מאסרו

אולי משום שהגויים הרשעים שאסרו את המהר"ם ורדפו גם אחרי הרא"ש (והרגו את המרדכי) העדיף הרא"ש שלא לציין בספריו את שמות רבותיו חכמי אשכנז ובכללם המהר"ם

כדכד כתב:אולי משום שהגויים הרשעים שאסרו את המהר"ם ורדפו גם אחרי הרא"ש (והרגו את המרדכי) העדיף הרא"ש שלא לציין בספריו את שמות רבותיו חכמי אשכנז ובכללם המהר"ם

קשה לומר כן משום שכמדומני שספר הרא"ש נכתב בספרד כשכבר היה הרחק מחוץ לתחום ידם של רשעי גרמניה, ובכל מקרה רשעי גרמניה ידעו היטב מיהו הרא"ש והוא ניהל עמם משא ומתן ארוך לנסות לשחרר את מהר"ם.

יתכן כי הצדק עם עדיאל במה שכתב לעיל. לפי מה שכותב פריימן בספרו על הרא"ש, הרי שהרא"ש למד אצל מהר"ם מרוטנבורג בשנים מוקדמות יחסית בחייו, ולמד אצלו רק שתי מסכתות. אמנם אחר כך נמשך קשר אמיץ בין השנים, ויש מקומות שמהר"ם מתייחס לרא"ש כאל תלמיד חבר, וקורא לו מורנו, וכן מבקש ממנו שיתפלל עליו. אם כן יכול להיות שהרא"ש קיבל הרבה בדרך הפסיקה ממהר"ם אך לא את כל תורתו והוראותיו, למרות שמצד גודלו וחביבותו אצל רבו נחשב גדול תלמידי מהר"ם.
ועדיין השאלה במקומה עומדת, למה ממעט מאד מלהביא פסקי חכמי אשכנז?

איני בקי מספיק בהיסטוריה אבל למה שידוע לי נסיונותיו של הרא"ש לשחרר את מהר"ם היו טרם בריחתו מאשכנז ואף שאת ספרו כתב אחרי בריחתו עדיין הם יכלו להגיע אליו

כדכד כתב:איני בקי מספיק בהיסטוריה אבל למה שידוע לי נסיונותיו של הרא"ש לשחרר את מהר"ם היו טרם בריחתו מאשכנז ואף שאת ספרו כתב אחרי בריחתו עדיין הם יכלו להגיע אליו

לא יכלו להגיע אליו, זה היה תחת שלטון אחר.

דעת_האברך כתב:למעשה השאלה על הרא"ש קיימת לא רק בנוגע לדברי המהר"ם אלא בנוגע לכל התורה העשירה של רבותינו מאשכנז (ראב"ן, ראבי"ה, אור זרוע ועוד ועוד) שהרא"ש כמעט לא מביא מדבריהם באופן יחסי, למרות שמשם יניקתו ושם נטועה עריסתו, לעומת המרדכי בו רואים את היקף תורתם בכל הש"ס. אך כאמור, השאלה יותר כואבת כשמדובר על רבו ומורו המהר"ם.

עדיאל ברויאר כתב:

משה1 כתב:ובעיני היותר תמוה שהרא"ש אינו מזכיר ומשתמש בדברי האור זרוע (זולת במקומות בודדים ממש) והרי ספר זה גדוש ומלא מתורת גאוני צרפת ואשכנז, וצ"ע.

צריך לזכור שהרא"ש ברח לספרד, ומסתבר שהוא לא לקח איתו ספרייה מלאה אלא חלקית.
מה עוד שספר או"ז (הגדול) לא היה נפוץ מאוד בתקופת הראשונים, כנראה מחמת גודלו. וסימני או"ז נכתבו בערך באותו הזמן.
וכל זה אינו אלא השערה בעלמא.

עד ששואלים על הרא"ש, ונכנסים באשכול זה לאין סוף השערות רחוקות, נשאל על מהר"ם עצמו, מדוע בספריו שלו, הלכות ברכות, הלכות שמחות, פסקי עירובין, כמעט ולא מביא מספרי ראב"ן ואור זרוע? (ראבי"ה מביא).

כך גם מרדכי והגהות מיימוניות, בעיקר מביאים מספרי ראבי"ה, וכשמביאים ראב"ן רוב הפעמים (לפחות) נראה שאינו אלא מתוך ראבי"ה, ומביאים או"ז לעיתים נדירות מאוד. (וראה מרדכי גיטין סי' שלט ודוק. וע"ע מרדכי ברכות סי' יט והגה"מ הל' תפלה פי"ב אות ז ופי"ג אות ש). פוק חזי.

בעיקר ספרי התוספות היו אצלם ספרי יסוד, ואח"כ גם ראבי"ה אצל מהר"ם ותלמידיו, משא"כ רוב שאר הספרים.

- - -
הוספה:
כתבתי למעלה שהמרדכי והגה"מ "מביאים או"ז לעיתים נדירות מאוד". וגם ציינתי למרדכי גיטין סי' שלט (המופיע בכל נוסחאות הספר): "ונראה לי אני הדיוט שראיתי באור זרוע שכתב", דבר המלמד על כך שכעת אין הספר תחת ידו אלא כותב מהזיכרון.
אח"כ שמתי לב שבמסכתות מסויימות, בעיקר בסדר נזיקין, המרדכי בכתבי יד (הקרובים במספר גוונים לנוסח הספר המקורי) מביא העתקות גדולות מאו"ז. אפשר שעובדה זו מלמדת על קדימת חיבור מסכתות אלה לעומת אחרות, גיטין למשל.

הוגה כתב:עד ששואלים על הרא"ש, ונכנסים באשכול זה לאין סוף השערות רחוקות, נשאל על מהר"ם עצמו, מדוע בספריו שלו, הלכות ברכות, הלכות שמחות, פסקי עירובין, כמעט ולא מביא מספרי ראב"ן ואור זרוע? (ראבי"ה מביא).

כך גם מרדכי והגהות מיימוניות, בעיקר מביאים מספרי ראבי"ה, וכשמביאים ראב"ן רוב הפעמים (לפחות) נראה שאינו אלא מתוך ראבי"ה, ומביאים או"ז לעיתים נדירות מאוד. (וראה מרדכי גיטין סי' שלט ודוק. וע"ע מרדכי ברכות סי' יט והגה"מ הל' תפלה פי"ב אות ז ופי"ג אות ש). פוק חזי.

בעיקר ספרי התוספות היו אצלם ספרי יסוד, ואח"כ גם ראבי"ה אצל מהר"ם ותלמידיו, משא"כ רוב שאר הספרים.

רבינו ההוגה!
דבריך קילורין לעיניים. רק הערה קטנה. יפה אמרת שהמרדכי וההגמ"י מביאים בעיקר מספרי ראבי"ה, ולא ראב"ן ואור זרוע, כפי שהסברת. וזה מלמד באופן עקרוני את דרכם של חכמי אשכנז בנוגע לציון דברי קודמיהם, בני המקום והאזור. ברם לגבי מהר"ם - נשוא האשכול - דווקא המרדכי וההגמ"י מציינים ממנו לא מעט, בוודאי הרבה יותר מהרא"ש. וכאן השאלה הנידונת באשכול זה מתחדדת, מה השתנה הרא"ש משאר תלמידי מהר"ם בנוגע להזכרת רבם הנערץ?

הרא"ש לא כתב ספרי ליקוט, משא"כ שאר תלמידי מהר"ם.

בכלל, יש משהו באשכול הזה שמפריע לי, בכל השאלות שהועלו כאן. הצורה שבה מחבר ספר כותב אותו תלויה מאוד בטעמו האישי, בצורה שמתאימה לו לכתוב ספר, ובעוד הרבה עניינים שמשתנים מאוד מאדם לחברו.
כך שמצד אחד יש טעם להעלות את השאלות הללו ולחשוב עליהן, משום שלעתים אפשר להגיע לדברים שהם גם מסתברים וגם יש להם משמעות חשובה (ובפרט - משקל של חכמים וחיבורם, וכן מידת תפוצתם). אך מצד שני, אלו שאלות "חלשות", לא כי הן לא קשות, אלא משום שכמעט אין יכולת למצוא להן תשובה, ובפרט תשובה שניתן להוכיח אותה.

משא ומתן בענין זה:

דעת_האברך כתב:

יעקובי כתב:
אני נסמכתי בזכרוני ספרו של הרב מאיר להמן על מהר"ם מרוטנבורג, שם נדמה לי שמסופר שהרא"ש ברח לפני המהר"ם והמהר"ם היה אמור להיפגש עמו ונתפס בדרך. אך כמובן ההוכחות שהבאת ניצחות.

שתי הערות:
הספר אינו ביוגרפיה אמיתי רק בדיוני
הייחוס להרב מאיר להמן טעות

עדיאל ברויאר כתב:הרא"ש לא כתב ספרי ליקוט, משא"כ שאר תלמידי מהר"ם.

אכן, זו תשובתך השנייה באחת ההודעות לעיל. והיא המתקבלת על הלב. אני רק באתי לחדד מהיכן התחילה השאלה (בנוגע לרא"ש ומהר"ם), לאור הערת 'הוגה' על מנהגם של חכמי אשכנז באופן כללי (וכבר היה בדעתי להוסיף שמסתברים דברי ר' עדיאל לעיל וכו').