הנחש נתקלל ז' פעמים מן חמור וסוס, הרי מ"ט יותר מכלב וחתול, לפי שמ"ט בינות היו בו ורצה עדין שער נ', לכן נתקלל שבעתיים מכלב וחתול. ולמה יותר מהם מ"ט, מפני כי כלב וחתול אחד מהם כשביעית של שנת לבנה ואחד מהם כשביעית של שנת החמה, וחמור מוליד או לשנ"ד או לשס"ה, לפי שהכלב והחתול אחד מוליד לנ' ואחד לנ"ב הם שביעים לשנ"ד [ושס"ה]. ולמה כן, כי האומות מכונים כנחשים (ילקו"ש ירמיה רמז רעט), כי הנני משלח (בהם) [בכם] נחשים צפעונים אשר אין להם לחש (ירמיה ח, יז), ואומ' ארורים כל גוים כמו ארור נחש (ע' בבראשית ג, יד), הרי ע' אומות הן, לכל אומה ז' שנים, כדי שישמרו שמיטה, הרי ת"צ שנים, נשארו נ' שנים, הם תרומה אחד מנ' בעולם הזה להקב"ה לתרומה, וישראל שומרי שמיטה, לכך ראה ויתר גוים (חבקוק ג, ו), לפי שהם ממשמיטי שמיטות, ואת האומות לכד.
רוב הקטע סתום וחתום בפני, הן בהבנת הענינים והן במציאת מקורותיהם (בעיקר הנני מתקשה במשפטים המודגשים), מי חכם ויבן זאת?