פורום אוצר החכמה

מנהג חלק מעדות ישראל מזה מאות שנים (-ולא יותר, כנראה) לבטא שם אלקים בק', דרך כבוד.
לעומת זאת נוהגים לבטא 'אלהים אחרים' בה' בדווקא, דרך זלזול.
והנה מצאתי לרמח"ל בכמה מקומות שכתב בעצם כתב ידו 'אלקים אחרים' בק', ואלו הן: מחזור רמח"ל על 'וכל מאמינים שהוא לבדו הוא'; שם על 'ואימתך על כל מה שבראת'; אוצרות רמח"ל על הפסוק 'ויעקב הלך לדרכו' (צילום שם בתחילת הספר).
בחב"ד גם אומרים בק'. בלקוטי שיחות (כרך כד עמ' 453) נדפס מכתב-תגובה של הרבי למי שהעיר לו על כך http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1312&ArticleID=6104

במענה להערתו:
מורגל בפי העולם לומר אלקים אחרים (בקו"ף, אף שמדובר בעבודה-זרה). ואולי יש לקשר עם פירוש הרמב"ן דברים (כא, כב) כנען כו' שחשש כו'.

הרמב"ן שם כותב שיהושע קבר את מלכי כנען ביומן מפני שחשש לקללת אלהים - לזלזולו של מלך, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של מלך.
כוונת הרבי שאילו נזלזל באמירת אלהים אחרים, נבוא לזלזל גם באמירת שם הקודש בה' ולא בק'.
ולא הבנתי דבריו כלל. ע"ד זה אפשר לומר שצריך לכבד את הבעל כמוש מלכום וכו' מפני שאילו נזלזל בהם נבוא לזלזל באלהותו של הקב"ה.

האם יש ביאור אחר בדבר?

עיין בחומש היכל הברכה- קאמארנא בכמה מקומות אריכות בזה .וכן בספה''ק בית יעקב ..ראדזין פרשת וישלח בתחילתו ובהערות שם

דא עקא שאין אנו אומרים שם 'אלוקים' בקו"ף מפני הכבוד אלא מפני האיסור. ומה הקשר לאלוהים דחול?

היעב''ץ מביא שאביו החכם צבי כשלמד גמרא הי' אומר את שם השם מפורש א-ד-נ-י .

מובא ב... ? ששם אלקים מותר להגות בפיו כיון שיתכן גם שתהא משמעותו חול, לעומת זאת שם אדנות, מכיון שכל אמירתו קודש אסור לאמרו כן.
ואכן נוהגים כן הספרדים שהוגים שם אלקים ככתיבתו ללא חשש.

ומה שהעיר אחד לעיל שיש איסור באמירת השם ככתיבתו, אשמח אם יציין לכך מקור.

בחב"ד נוהגים לומר אלקים אחרים. איני יודע למה.

רבטוב כתב:היעב''ץ מביא שאביו החכם צבי כשלמד גמרא הי' אומר את שם השם מפורש א-ד-נ-י .

לא הבנתי מה זה שייך לנושא כאן,
ולגוף דבריך, היה אשכול בענין: viewtopic.php?f=7&t=2520&start=0&st=0&sk=t&sd=a&hilit=%D7%90%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA

ובנוגע לבטא את שמות או כינויי, צבאות - שדי ?

כשם שאנו נוהגים לכתוב ט"ו ולא י"ה למרות שאין בכך שום סרך איסור, הרי מובן מנהג דומה לומר אלקים אחרים, למרות שהכוונה לעבודה זרה.
וזהו דברי הרבי במכתבו, שמכיון שיש בכך זלזול לשם ה', אף שהכוונה לע"ז אין ראוי לומר כן.
ואולי יש לדמות לדין שאין לקרוא לאדם בשם אביו כשהוא פלאי, ודו"ק.

יחזקאל כתב:ובנוגע לבטא את שמות או כינויי, צבאות - שדי ?

אמנם בשמות אלו אומרים צבקות וכו' אבל ישנם שמות שאיש לא חושב אפילו (אני עכ"פ) לאומרם בשינוי לשון כגון "שלום".
האם מישהו יכול לבאר לי מדוע?

לא הבנתי למה אינך רואה חילוק ביניהם זה מהשמות שאינם נמחקים וזה לא

האם ידוע לאחד אם נכתב על ענין שרואים בספרים שכותבים אלקים אף כשהוא חול והכוונה לעבודה זרה


תודה לעונים ומסייעים

לוצאטי כתב:מנהג חלק מעדות ישראל מזה מאות שנים (-ולא יותר, כנראה) לבטא שם אלקים בק', דרך כבוד.
לעומת זאת נוהגים לבטא 'אלהים אחרים' בה' בדווקא, דרך זלזול.
והנה מצאתי לרמח"ל בכמה מקומות שכתב בעצם כתב ידו 'אלקים אחרים' בק', ואלו הן: מחזור רמח"ל על 'וכל מאמינים שהוא לבדו הוא'; שם על 'ואימתך על כל מה שבראת'; אוצרות רמח"ל על הפסוק 'ויעקב הלך לדרכו' (צילום שם בתחילת הספר).
בחב"ד גם אומרים בק'. בלקוטי שיחות (כרך כד עמ' 453) נדפס מכתב-תגובה של הרבי למי שהעיר לו על כך http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1312&ArticleID=6104

במענה להערתו:
מורגל בפי העולם לומר אלקים אחרים (בקו"ף, אף שמדובר בעבודה-זרה). ואולי יש לקשר עם פירוש הרמב"ן דברים (כא, כב) כנען כו' שחשש כו'.

הרמב"ן שם כותב שיהושע קבר את מלכי כנען ביומן מפני שחשש לקללת אלהים - לזלזולו של מלך, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של מלך.
כוונת הרבי שאילו נזלזל באמירת אלהים אחרים, נבוא לזלזל גם באמירת שם הקודש בה' ולא בק'.
ולא הבנתי דבריו כלל. ע"ד זה אפשר לומר שצריך לכבד את הבעל כמוש מלכום וכו' מפני שאילו נזלזל בהם נבוא לזלזל באלהותו של הקב"ה.

כוונתו שאם נאמר 'אלהים אחרים' נבוא לטעות ולומר אלהים (ולא אלקים) גם בקודש.

ומצינו גם הנוהגים לומר: מי כמוכה בקלים - ד'.

לא ידען כתב:ומצינו גם הנוהגים לומר: מי כמוכה בקלים - ד'.

ומי אמר שזה לא בא מחסרון הבנה?

כ

הכהן כתב:

לא ידען כתב:ומצינו גם הנוהגים לומר: מי כמוכה בקלים - ד'.

ומי אמר שזה לא בא מחסרון הבנה?

כמובן.

יאיר כתב:

לוצאטי כתב:מנהג חלק מעדות ישראל מזה מאות שנים (-ולא יותר, כנראה) לבטא שם אלקים בק', דרך כבוד.
לעומת זאת נוהגים לבטא 'אלהים אחרים' בה' בדווקא, דרך זלזול.
והנה מצאתי לרמח"ל בכמה מקומות שכתב בעצם כתב ידו 'אלקים אחרים' בק', ואלו הן: מחזור רמח"ל על 'וכל מאמינים שהוא לבדו הוא'; שם על 'ואימתך על כל מה שבראת'; אוצרות רמח"ל על הפסוק 'ויעקב הלך לדרכו' (צילום שם בתחילת הספר).
בחב"ד גם אומרים בק'. בלקוטי שיחות (כרך כד עמ' 453) נדפס מכתב-תגובה של הרבי למי שהעיר לו על כך http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1312&ArticleID=6104

במענה להערתו:
מורגל בפי העולם לומר אלקים אחרים (בקו"ף, אף שמדובר בעבודה-זרה). ואולי יש לקשר עם פירוש הרמב"ן דברים (כא, כב) כנען כו' שחשש כו'.

הרמב"ן שם כותב שיהושע קבר את מלכי כנען ביומן מפני שחשש לקללת אלהים - לזלזולו של מלך, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של מלך.
כוונת הרבי שאילו נזלזל באמירת אלהים אחרים, נבוא לזלזל גם באמירת שם הקודש בה' ולא בק'.
ולא הבנתי דבריו כלל. ע"ד זה אפשר לומר שצריך לכבד את הבעל כמוש מלכום וכו' מפני שאילו נזלזל בהם נבוא לזלזל באלהותו של הקב"ה.

כוונתו שאם נאמר 'אלהים אחרים' נבוא לטעות ולומר אלהים (ולא אלקים) גם בקודש.

כלומר, הבנתי נכונה.

לוצאטי כתב:

יאיר כתב:כוונתו שאם נאמר 'אלהים אחרים' נבוא לטעות ולומר אלהים (ולא אלקים) גם בקודש.

כלומר, הבנתי נכונה.

א"כ לא הצלחתי להבין מהי קושייתך..

ברי היזיקא כתב:הגר"א כותב בכמה מקומות: אלקים אחרים - בקו"ף, בעוד שמקובל הוא לכתוב אלהים אחרים - בה'.

האם לאי מי ידוע הסבר עם מקור על הנהגה זו?

כן. מקור - כל ספרי הקבלה והחסידות כותבים כך. חיפוש קל באוצרות יניב מאות תוצאות, כולם בקבלה וחסידות.

הסיבה: אלהים אחרים הכוונה כוחות אחרים, אבל למעשה האמת היא שאין שום כח אחר, וכל תנועה הנעשית בכל העולם היא בהשגחה פרטית, אלא שהיא מוסתרת על ידי הסטרא אחרא, היונקת את כוחה להסתיר את האמת משם אלוקים ששם זה הוא כינוי לשפע אלקותו ית"ש בעולמות התחתונים באופן שהוא מוסתר מגילוי האמת, ולעתיד לבא יתברר למפרע כי כל פעולה היתה בהשגחה ולטובה

אכן, אבל הגר"א כותב כך גם על בית דין. למשל: ונקרב בעל הבית אל האלקים. ושם לא שייך הסברם של בעלי הקבלה והחסידות

היכן כותב כן אדוננו הגר"א

ההסבר הפשוט לכל הנ"ל הוא שיגרא דלישנא, של הכותב ועוד יותר מזה של המעתיק.

ברי היזיקא כתב:אכן, אבל הגר"א כותב כך גם על בית דין. למשל: ונקרב בעל הבית אל האלקים. ושם לא שייך הסברם של בעלי הקבלה והחסידות

שם זה פשוט. כי הרי סמכו חז"ל על הפסוק הנ"ל "אלקים נצב בעדת קל". כללו של דבר: אין בתורה מקום שנכתב בו אלוקים ואין הכוונה בו על פי הקבלה לכח אלוקי המתלבש באותו מקום

טעות לחשוב שזו רק עבודת המעתיק.

הגר"א כותב כך בקיצור מכילתא פרשת משפטים

ברי היזיקא כתב:טעות לחשוב שזו רק עבודת המעתיק.

הגר"א כותב כך בקיצור מכילתא פרשת משפטים

וזה מכתי"ק?

שמעתי שמנהג חסידים תמיד לומר 'אלוקים' עם קו"ף אפי' כשאומרים 'אלוקים אחרים' ואילו 'צבאות' אמרו עם אל"ף אפי' כשדיברו על קודש.

אחד מחסידי חב"ד סיפר לרבי זצ"ל שבנו כבר ב'צבקות ה'' (פעילות לילדי חב"ד), הרבי תיקן אותו בחיוך: "צבאות ה', צבאות ה'..."

'אלוקים אחרים'
בירורי הלכה ומנהג

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

'אלוקים אחרים' – בה"א או בקו"ף

המורים שלימדוני ב'תלמוד-תורה' (מחסידי פולין, וגם מורים אשכנזים מעדות אחרות) הקפידו שכאשר מצטטים פסוקים שבהם נאמר 'א-לוהים אחרים' יש לבטא זאת דווקא בה"א ולא 'אלוקים', כדי להבהיר ששם זה אינו קדוש. לעומת זה, הרבי הקפיד לבטא זאת דווקא בקו"ף, כידוע.

בלקוטי שיחות (כרך כד עמ' 453) נדפס מכתב-תגובה של הרבי למי שהעיר לו על כך:

"במענה להערתו:

"מורגל בפי העולם לומר אלקים אחרים (בקו"ף, אף שמדובר בעבודה-זרה). ואולי יש לקשר עם פירוש הרמב"ן דברים (כא, כב) כנען כו' שחשש כו'".

מלשון הרבי "מורגל בפי העולם" משמש שזה מנהג-ישראל, לא רק חסידי חב"ד. ומעניין לבדוק את הנהגת עדות החסידים באוקראינה, וכן הנהגת הליטאים [בדיקה אצל חסידי קרלין מעלה שאינם מכירים מנהג קבוע בזה].

המקור שהרבי מציין לזה הוא מפירוש הרמב"ן שיהושע נמנע מלתלות את מלכי כנען על העץ, כיוון שחשש שיש בזה בזיון לה' שיראום תלויים והאדם הוא כדמות של מעלה [אם הבנתי נכון, הכוונה שלא מבזים1 את השם 'אלוקים', גם כשהוא מתייחס לעבודה-זרה, מכיוון שזה אותו שם. ועדיין צריך עיון, שהרי בתחילת פירושו זה הרמב"ן אינו מקבל את המשל של 'שני אחים' כפשוטו].

כעת עברתי עשרות דפים בספר החדש 'מנהג-ישראל תורה' לר' יוסף לעווי (חלק ז על יו"ד), בענייני שמות הקדושים, ומביא מנהגים וחומרות שונים ואינו מביא זאת כלל.

והעירני הרה"ח ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ:

אין הכוונה שמכיוון שבעבודה-זרה יש ניצוץ אלוקי (שעל-שם זה הם נקראים 'אלוקים אחרים', כמבואר בתניא פכ"ב), ולכן כשמבזים אותם מבזים במילא את הצד האלוקי שבהם. חס-ושלום לומר כן (כי יש בזה נקודה של כפירה).

אלא הכוונה, שאם כאשר מדובר בעבודה זרה ננהג לומר 'א-לוהים' בשימוש של ביזיון, הרי מכיוון ששם 'א-לוהים' הוא שם ה' – יכול הדבר להיתפס ולהתקבל אצל הבריות כאילו זה זלזול בקב"ה.

_____________________

1) גם לא הבנתי: הרי אמירת שם ה' לצורך, מותרת מדינא, ונהוג אצל גדולי חכמי ספרד לומר 'א-לוהים' (אפילו כשמזכירים חצי פסוק), ומאידך למנהגנו יש בזה ביזיון, ועד-כדי-כך שנמנעים מלהזכיר שם 'א-לוהים' אפילו כשמדובר בשם של אלילים!

http://chabad.org.il/Magazines/Article. ... oryID=1312

בנדרים דף י' ע"א כלפי כינויי נדרים משמע שלולי החשש שיאמר להוי"ה ולא יספיק לומר קרבן היה מותר לומר כן.

גימפעל כתב:בנדרים דף י' ע"א כלפי כינויי נדרים משמע שלולי החשש שיאמר להוי"ה ולא יספיק לומר קרבן היה מותר לומר כן.

זה בגדר "הידור", ולא מעיקר הדין.

בכתבי יד איטלקיים, כתוב אלוקים אחרים.

שמעתי מחסיד באבוב שאצלם מקפידים על כך, וביאר שהם אלוהים, אבל אחרים.

יבנה כתב:שמעתי מחסיד באבוב שאצלם מקפידים על כך, וביאר שהם אלוהים, אבל אחרים.

מוזר.
בעל פעור?

'
והעירני הרה"ח ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ:

אין הכוונה שמכיוון שבעבודה-זרה יש ניצוץ אלוקי (שעל-שם זה הם נקראים 'אלוקים אחרים', כמבואר בתניא פכ"ב), ולכן כשמבזים אותם מבזים במילא את הצד האלוקי שבהם. חס-ושלום לומר כן (כי יש בזה נקודה של כפירה).

אלא הכוונה, שאם כאשר מדובר בעבודה זרה ננהג לומר 'א-לוהים' בשימוש של ביזיון, הרי מכיוון ששם 'א-לוהים' הוא שם ה' – יכול הדבר להיתפס ולהתקבל אצל הבריות כאילו זה זלזול בקב"ה.

viewtopic.php?f=7&t=3160&p=236110&sid=c3fa528f01774c1494e11cc0b6de215b#p236057

אצלו זה היה שאלה של ריבוי רשויות. יש כמה אלוהים, את אלו שעובדים, ואת אלו שלא. אבל צריך לכבד את כולם.
הלינק אינו עובד.

יבנה כתב:הלינק אינו עובד.

ייש"כ. תוקן.

על הגיית שם צבאות ראה בקנין תורה בהלכה ח"ו סימן לה, ובדברי הר"ש וואזנר שם [ונדפסו גם בשבה"ל ח"ט ריז ריח].

שמעתי שהגר"ח קנייבסקי אמר שטוב להרגיל לומר אלוקים אחרים גם בשם חול כדי שלא יטעה פעם אחרת בשם קודש [וכפי שהובן כבר מהרמב"ן המובא לעיל.

מה שנכון נכון כתב:על הגיית שם צבאות ראה בקנין תורה בהלכה ח"ו סימן לה, ובדברי הר"ש וואזנר שם [ונדפסו גם בשבה"ל ח"ט ריז ריח].

אפשר להעלות לכאן.

מצטרף לבקשה