פורום אוצר החכמה

אמציה בארי כתב:את הביטוי הקיצוני ביותר למושג זה של עבירה לשמה מצאתי אצל החוזה בזכרון זאת'(פרשת פינחס):

"אך האמת אינו כן כי חסידות אהבה והוא בכל נפשך אפילו נוטל את הנפש ממש כנ"ל ואינו חוש דוקא בק"ש ותפלה, פירוש אם מזדמן לו לאחר הזמן בשביל אהבת הבורא ב"ה והוא עוסק בדביקותו או בשבחים, או אם נראה לו שיפעול לפניו יתברך נחת רוח יותר אם לא יקרא ק"ש ותפלה, הגם שיצה"ר מוכיחו, אינו חושש על שום עונש בשביל אהבת הבורא לפעול רצונו יותר, ובאמת רחמנא ליבא בעי וגדולה עבירה לשמה, וזה כל מעשיך יהיו לשם שמים ".

גם בספר שלו 'דברי אמת' כתב דברים דומים:

"... דיש שני מדרגות א' לצדק המקיים התורה כפשוטה ויש א' מאהבתו להבורא ב"ה כבן לאב מצפה לעשות רצונו ע"כ מקיים התורה ומצותיה כי זה ודאי רצונו וכמו אברהם אבינו ע"ה השיג מאהבתו ודביקותו בהבורא ב"ה לעשות רצונו קיים כל התורה כידוע.
ונפקא מינה בין שני המדרגות כי מאהבתו יתברך לפעמים משנה לפי אשר נראה לו וזה מקרי הוראת שעה וכמו שפירוש האברבנאל שאליהו שהקריב בבמה בשעה איסור הבמות לא היה ע"פ הדיבור ע"כ הוצרך להתפלל לענות לו בא"ש כ"א שיהיה נראה לו לכבוד שמים מותר לעבור על איזה מצוה וזה היא עבירה לשמה משא"כ מדרגה שניה שאינו עובר מה שכתוב לא כן הוא"

אשמח לשמוע עוד שכתבו בעניין זה ובצורה כה קיצונית.

הגיונות כתב:יש עמדי מאמר שלם שכתבתי (שטרם נדפס) בעניין זה מתוך השקפתם של של גדולי החסידות זי"ע, תוך דוגמאות וציטטות שונות.

במידה ויש ביקוש - אעלה אותו לכאן.

מוישי כתב:

הגיונות כתב:יש עמדי מאמר שלם שכתבתי (שטרם נדפס) בעניין זה מתוך השקפתם של של גדולי החסידות זי"ע, תוך דוגמאות וציטטות שונות.

במידה ויש ביקוש - אעלה אותו לכאן.

אבקשך

והעבירה בכל ענין היא מגונה, אבל אם יצטרך אדם לעבור על דעת קונו מפני צורך השעה, יתכוין בזה לעשות רצון אביו שבשמים, והעד אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לאבד ע"ז ועל זה נאמר, 'עת לעשות לי"י הפרו תורתך' [תהלים קיט קכו], כמו שנזכר בפרק הרואה [ברכות נד א, סג א] ובפרק הניזקין [גיטין ס א] ובמסכת תמורה [יד ב], וזה נקרא עבירה לשמה, וכמו שאמרו בהוריות [י ב] בפרק אחרון ובנזיר [כג ב] פרק מי שאמר, גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה, שהרי יעל נבעלה לסיסרא, שנאמר 'בין רגליה כרע נפל' [שופטים ה כז], ואמרו רז"ל [יבמות קג א] שבע בעילות בעל אותו רשע, ועשתה כן להתיש כחו כדי להרגו, ושקלה הכתוב לאמותינו הקדושות, שנאמר 'מנשים באהל תבורך' [שם ה כד]. וכן אמרו בפרק הרואה [ברכות סג א], 'בכל דרכיך דעהו' [משלי ג ו], ואפילו לדבר עבירה, תדע, דגנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי. ואמרו שם שזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, וזה יותר חזק מהראשון, שאפילו אין באותה עבירה שום נדנוד מצוה, לא מפני כן ישכח את השם עושהו ויזכירנו בפיו, ויהרהר בעבירה ההיא איזה ענין שיהיה לשם שמים ואפילו בדרך רחוקה, הנה שאול היה עובר על דעת קונו לשאול באובות והיה נשבע בו, שנאמר 'חי י"י אם יקרך עון בדבר הזה' [שמואל א כח י], ודומה זה לאשה מזנה ונשבעת בחיי בעלה, כמו שהזכירו בילמדנו בפרשת אמור אל הכהנים [תנחומא סימן ב ד"ה ד"א אמור], א"ר לקיש למה שאול דומה, לאשה נתונה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה ובפרק עשרה יוחסין [קדושין פא ב] אמרו, אמר ליה עבר מר אדשמואל, דאמר שמואל אין משתמשין באשה, אמר ליה כאידך דשמואל סבירא לי דאמר שמואל הכל לשם שמים. ובשני מיום טוב [ביצה טז א] אמרו על הלל, שהיה אומר ברוך י"י יום יום, שהיו כל מעשיו לשם שמים אעפ"י שהיה מתעצל בכבוד שבת ולא היה כשמאי שהיה אומר מחד בשביך לשבתיך.

וכן בתלמיד חכם, אפילו רואין אותו עושה עבירה, יאמרו שהוא עושה עבירה זו לשמה, וגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה (נזיר כג ב). ואם היא עבירה שאי אפשר לומר שהיא לשמה, אמרו רבותינו ז"ל (ברכות יט א) תלמיד חכם עובר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי בודאי עשה תשובה.