אמר שמואל שולם: שמעתי שהרב הגדול כמהר' יצחק קנפאנטון היה סבה לשרפת זה האיש [=ר' שמואל סרסא/צרצה], שפעם אחת בהיות שנתקבצו כל הרבנים האלו לקריאת כתובה אחת ואמרו כך וכך לבריאת עולם כמנהג הכתובות, וזה סרסא נתן ידו על זקנו ואמר וכ"כ גם כן, רמז אל קדמות העולם באוחזו שערי זקנו, וקם הרב על עמדו ואמר: מדוע לא יבער הסנה? יבער הסנה! והוליכוהו בערכאות ודנו אותו לשריפה על שהודה בקדמות העולם כדיניהם גם כן.
בלי ליכנס לדין ודברים אודות זהותו של ה'סרסא' הזה, שכבר דנו עליה החוקרים, ברצוני להבין פירושו של "רמז אל קדמות העולם באוחזו שערי זקנו", איזה רמז יש בזה לקדמות העולם? האם יש בזה מנהג קדום של הכופרים, או שאחיזת שערות הזקן מורה רק על ביטול דברי האחרים העומדים סביבו?