פורום אוצר החכמה

בדור חסר מעוף יצירתיות ומקוריות ניצב אחד מטובי סופרינו אם לא הטוב שבהם ה"ה הרב יעקב ב. פרידמן
על אף העובדה שאין כחו במתניו וכיום כמעט ואינו מנפיק חומרים חדשים עדיין ניצבים למולו נמושות כתיבתנו דמיתקריי סופרים עיתונאים ואר שמות וכינויים כחגבים ליד בן ענקים
אך אין להתעלם מהעובדה שטורו כיום חוזר על רעיונות ישנים בסידרתיות אפרורית ועתים אף הופך לבמה שיווקית לאייקונים שונים(סלומון-שטפנשט הרה"ר דוד לאו ועוד)
כל מי שיביט בגיליונות שבת קודש מתקופתו או קודם לכן בהמודיע יראה אותו אולי קצת יותר בוסרי אך שופע מרגש ובעיקר מחדש
שאלתי היא האם קיים במקום כל שהוא אוסף כתביו בצוורה מסודרת ואם לא השאלה היא אם יש מה לעשות בנידון
(לתשומת לב איש ספר)

לענ"ד, הספר הכי מיוחד שלו הוא 'בסוד שיח'. יצירת ביכורים מדהימה.

הוא כותב יפה, רק חבל על הדרמטיות המוגזמת שנובעת מחשיבות עצמית קצת מוגזמת. אם היה לוקח את עצמו קצת פחות ברצינות זה היה רק מועיל לו.

מספיק לקרוא עשרה טורים שלו כדי לדעת מה הוא יכתוב בהמשך.

הכל נכון אבל זו לא סתירה שאין במחוזותינו מי שמתקרב אליו
בכשרונו הטבעי
ושוב מי שיבדוק את מאמריו מהעבר הדי רחוק יראה הרבה יותר יצירתיות מהבנאליות שההוא כותב בה היום

אחד הדברים המענינים העולים ממאמריו הוא הזהות המפתיעה בארחות חייהם, הנהגותיהם, ורגשותיהם הפנימיים של גדולי ישראל.
למשל:



במהדורה הקודמת של אסופת מערכות נדפסו פרקי זכרונות שכתב יב"פ על הרח"י גולדוויכט. ראיתים לפני שנים רבות, אך ככל הזכור לי גם הוא היה תופס בזרועו של יב"פ ומעקמה, וגם הוא היה רוטן במרירות 'עבדות וכו'' ממש בדמיון מפליא, למעט כמה שנויים מתבקשים: את הר"ן והרמב"ן החליפו השם משמואל השפ"א ור' צדוק.

ואם אני זוכר נכון גם לשני הקטעים דלהלן יש דמיון מדהים בזכרונותיו על רח"י, אודה למי שהספר בידו ויכול לבדוק אם אכן כן הוא:

הסיפור על הלירות שנתן לו לקנות משהו לעצמו, ראיתי רק שלוש פעמים בכתבותיו, ואין זה מסתמא אלא מפני שאינני מהמרבים לקרוא אותו.


בספרו על רח"י גולדוויכט.

בספרו על רבי זלמן רוטברג [ומסתבר שזהו האמיתי משלשתם היות ולמד אצל רז"ר בבית מאיר ואכן היה שם בתקופותיו מלא רגשות מתחלפים מסוג המתואר בעדינות בכתבה]

בספרו על מרן אדמו"ר מויז'ניץ בבקהילה בגליון חג פסח [אאל"ט].


ובאשכול על רבי חיים מיליקובסקי בסמוך לכאן מצולמת כתבה עם סיפור עם דמיון מסויים להנ"ל, על ששלחו לקנות לעצמו משהו במכלת לארוחת ערב. א"כ זו פעם רביעית?
או היה או לא היה.

מאיר סובל כתב:[ומסתבר שזהו האמיתי משלשתם היות ולמד אצל רז"ר בבית מאיר ואכן היה שם בתקופותיו מלא רגשות מתחלפים מסוג המתואר בעדינות בכתבה]

כמובן אין שום צורך לומר שאחד מהשלושה מוכרח להיות אמיתי...

נדירים הסופרים שאינם משתמשים בכתביהם וממחזרים פה ושם, כשם שדרשנים ומספידים חוזרים על דברים שכבר אמרו על פלוני גם על אלמוני. [זכור לי הספד של אחד מזקני הת"ח על אחד מגדולי ראשי הישיבות שבתוך ההספד הזכיר שם אחר שהיה כתוב לו בדף...] הכל על פי היבול והחומר ממנו שואבים הם את המאמר. יש לזכור שבעיקרם נכתבו המאמרים עוד לפני עידן המאגרים ובגלל מעט בעלי הזכרון ובעלי הענין שישימו לב למיחזור לא צריך להשקיע יותר מדי. כמדומה שרק על רבי דוד זריצקי אמרו שהוא תמיד מחדש ולעולם אפילו אינו קורא את מה שכתב, ואפילו על אותו אדם, לפני שכותב עליו בשנית.
כך שלתפוס את הכותב על קטע אותו מיחזר בין אישים שונים אין בכך פשע יוצא דופן.

בסך הכל מדובר בכותב מוכשר מאד שהתייחד בכתיבה איכותית ורגשנית שלא היה כמוהו בנמצא, וזכורני ועודי נער ששבת בו הופיע מאמר שלו היה בשבילי כחג, והייתי קורא אותם פעם ופעמיים. המאמר הראשון אותו קראתי כמדומה היה עוד ב'המודיע': "רבי נחום טרוקר לומד בבא קמא". ומאז הייתי קורא נלהב של מאמריו. כשהתבגרתי קהתה התלהבותי והשמאלץ הנוטף הפסיק לרגש אותי אך עדיין נהנה אני לשוב ולקרוא את אותם מאמרים.

את הטור עליו דברו לעיל איני רואה ואיני קורא ב"ה.

אמנם אין זה עוונו, אך בכל אופן היה שותף להכנת 'תיק חבצלת' על מרן הגריש"א זצ"ל. בשלהי כתבתו הדומעת שנתפרסמה ב'בקהילה' במהלך ימי השבעה על הגריש"א, נכתב כך: ביום ________________ כבו המאורות...

זכורי את כתבות ההספד שלו על המנחת יצחק ור' יידלה הורוויץ [שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן] ליקקתי את האצבעות.
אח''כ כמו כולם בגרתי והפסקתי להתלהב. הספרים שלו שטייגן , נפשי יצאה בדברו, בהחלט שווים קריאה.
אך כשקראתי הספד על גדול אחד שהכרתיו מקרוב, והוא שיבח אותו דוקא בנושא שבו היתה חולשה המרכזית שלו, איבדתי טעם.
יש כנראה הבדל גדול בין הגדולים שממש הכירם, לאלו שכתב עליהם כדי לגוון או כדי לרצות את העורך...

[שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן]

סתם שאלה. מה הכוונה? שאחד מהם היה בעלה רק זמן קצר מאד?

ברים כתב:זכורי את כתבות ההספד שלו על המנחת יצחק ור' יידלה הורוויץ [שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן].

]
צ"ל ונפטרו באותו יום!

האשה היתה בת ה'אמרי חיים', שהיתה נשואה שנים רבות לר' יהודה'לה, ולאחר שנים גירשה (לאחר שלא היו להם ילדים),וברבות השנים היא נישאה להמנח"י עד סוף ימיהם.


אגב, ענין דומה היה עם אשתו השלישית של החת"ם סופר, ששני בעליה נפטרו באותו תאריך - כ"ה תשרי. כמובן בהפרש רב של שנים.

(ויש בזה סיפור, שהיא היתה שומרת את היא"צ של בעלה הראשון גם לאחר נישואיה לחת"ס, והדליקה בו נר. והחת"ס התרעם משהו והתבטא אודות זה - איני זוכר בדיוק).

אכן בהיותו יום. כיון שהייתי נער לא בטחתי בזכרוני.
שם הכתבה היה ''מה ידידות''. נ''ל ביתד.

עתניאל בן קנז כתב:

ברים כתב:זכורי את כתבות ההספד שלו על המנחת יצחק ור' יידלה הורוויץ [שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן].

]
צ"ל ונפטרו באותו יום!

האשה היתה בת ה'אמרי חיים', שהיתה נשואה שנים רבות לר' יהודה'לה, ולאחר שנים גירשה (לאחר שלא היו להם ילדים),וברבות השנים היא נישאה להמנח"י עד סוף ימיהם.


אגב, ענין דומה היה עם אשתו השלישית של החת"ם סופר, ששני בעליה נפטרו באותו תאריך - כ"ה תשרי. כמובן בהפרש רב של שנים.

(ויש בזה סיפור, שהיא היתה שומרת את היא"צ של בעלה הראשון גם לאחר נישואיה לחת"ס, והדליקה בו נר. והחת"ס התרעם משהו והתבטא אודות זה - איני זוכר בדיוק).

הסיפור עם החת"ס הוא על אשתו השלישית שהיתה נשואה קודם לבעל הטיב גיטין. כשנפטר רצתה להדליק נר לע"נ. החת"ס מנע ממנה זאת וכדי להרגיעה אמר את עוד תדליקי נר על שנינו. ואכן היא"צ של שניהם הוא בכ"ה בתשרי.

מצאצאיה (דומני שנקראה שרה גיטל) הרבנית דבורה פישר אשת הרב ר' אהרן ואמם של הגאונים לבית פישר

בימי נעורי קראתי בשקיקה עשרות פעמים את ספרו "נפש הישיבה" נדמה לי ממרחק של שנים שהזדהיתי עם כל מילה ממש וזה גם עזר לי הרבה מאוחר יותר קראתי את ספרו "שטייגן" וזה כבר היה יותר מסורבל כמו שאר המגיבים הביוגרפיות שלו על הגדולים אני לא כל כך אוהב כי ידוע מראש מה הוא הולך לכתוב בדרך כלל
דרך אגב כלפי תיק חבצלת שהוזכר כאן כבר התנצל בארוכה ובפומבי פעמיים ואני הזדהיתי עם כל מילה שלו תוכן הדברים היה שאכן זה התלבטות בלתי אפשרית כי אם לא יכתבו ושער העיתון יהיה על איזה תחקיר של אומן ציור בשבוע שבו נפטר וכו' יזעמו שבעתיים וגם זה לא יהיה מכובד
אגב: היום התנצלות זו כבר מיותרת כי על כל גדולי ישראל החיים איתנו כבר יש ספרי הספד עבי כרב על ר' אהרן לייב ראיתי בעצמי גם כמה רגילים וגם בניקוד עם איורים לילדים ועכשיו כבר יצא גם על ר' חיים ועל הרב אלישיב כבר היתה סדרא שלימה אז על מה אנו מלינים

כותב מוכשר מאד מאד הנוגע בנבכי הנפש באופן קולע אל השערה שאין בדומה לו.

בספרו האחרון בהגיגי תבער אש רואים כתיבותיו על הרבה מגדולי ישראל החיים אתנו והוא כותב על כ"א אחרת כפי מהות נפשו של אותו גדול. יש לו חוש מיוחד בזה.

ספרו נפש הישיבה הוא ממש נורא נוראות.

היכן אפשר לראות את הבסוד שיח ?

ברים כתב:זכורי את כתבות ההספד שלו על המנחת יצחק ור' יידלה הורוויץ [שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן] ליקקתי את האצבעות.
אח''כ כמו כולם בגרתי והפסקתי להתלהב. הספרים שלו שטייגן , נפשי יצאה בדברו, בהחלט שווים קריאה.
אך כשקראתי הספד על גדול אחד שהכרתיו מקרוב, והוא שיבח אותו דוקא בנושא שבו היתה חולשה המרכזית שלו, איבדתי טעם.
יש כנראה הבדל גדול בין הגדולים שממש הכירם, לאלו שכתב עליהם כדי לגוון או כדי לרצות את העורך...

אני מתחבר להגדרתך כי שונים אלו שהכירם מאלו שנאלץ לכתוב מפני אילוצים שונים כתבות שבעה ושלושים
אך באופן כללי במאמריו הוא חוזר על מנטרות לא מעט לדוגמה בשבוע האחרון כתב על תכונות הכעס של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל כל הקטע כולו לקוח נשנה על עצמו בויראציה זו במדויק על החזו"א ואהבת התורה שקיננה בו לפני תקופה[כאן המקום לציין כי בנו הגדול של הגרש"ז ה"ה הגר"ש אויערבאך שליט"א אינו מכיר בשמועה זו וכפי המובא ב"נפשי יצא בדברו"]
בנוגע לעצם העתקת סיפורים מגדול למשנהו שמועה שמעתי מחד מצאצאי הגריש"א כי הורה שכל מעשה שמתאים להיות על אף שאין ידיעה שהיה מותר לאומרו בהספד
ואין לסמוך ח"ו הלכה למעשה

ה'בסוד שיח' לא בחנויות. [אפשר להשיג אצלי בהשאלה].

לענ"ד יש להבחין בתמורה שחלה בכתיבותיו עם השנים, מעבר לענין ה'מיחזור' שהוא די מתבקש, יש שינוי בסגנון. בעוד הכתיבות בעבר היו מאופינות בניחוח יותר קמאי, סגנון מעודן ופייטני, דמויות חמימות ולבביות (מהויי העיירה הסואנת ומהיכל הישיבה הגועש), כיום הכל מעודכן עם שמות של 'גבירים' ומקושרים, מכוניות פאר ומשבק"י חצר. כמובן שזה לא מוסיף טעם לשבח. זהו כנראה פשרו של היופי הנדיר שישנו ב'סוד שיח', אין שם עיסוק בזוטות ובכל הגינונים והתוארים המזויפים של ימינו, אלא 'הדר לקמייתא', ראשונים כבני אדם ללא צילם של חמורים.

ואחרי הכל, כיום שרבים אינם כותבים אלא מעתיקים, אינם מלקטים אלא מגבבים, נותרה למכובדינו פינה של כבוד ושקיקה. אף כי האכסניה שבחר בה איננה בהכרח זו המארחת את יושבי בית המדרש, וטוריו השבועיים אינם שזופים לעין מצויה, עדיין הספרים - בלויים משימוש חוזר ונשנה - מפוזרים בין השמיכות והמצעים על מיטות הברזל בפנימיות הישיבתיות, ומטבעות הלשון רוויות החן מתגלגלות פה ושם בשיח הצעיר.

נוטר הכרמים כתב:ה'בסוד שיח' לא בחנויות. [אפשר להשיג אצלי בהשאלה].

לענ"ד יש להבחין בתמורה שחלה בכתיבותיו עם השנים, מעבר לענין ה'מיחזור' שהוא די מתבקש, יש שינוי בסגנון. בעוד הכתיבות בעבר היו מאופינות בניחוח יותר קמאי, סגנון מעודן ופייטני, דמויות חמימות ולבביות (מהויי העיירה הסואנת ומהיכל הישיבה הגועש), כיום הכל מעודכן עם שמות של 'גבירים' ומקושרים, מכוניות פאר ומשבק"י חצר. כמובן שזה לא מוסיף טעם לשבח. זהו כנראה פשרו של היופי הנדיר שישנו ב'סוד שיח', אין שם עיסוק בזוטות ובכל הגינונים והתוארים המזויפים של ימינו, אלא 'הדר לקמייתא', ראשונים כבני אדם ללא צילם של חמורים.

ואחרי הכל, כיום שרבים אינם כותבים אלא מעתיקים, אינם מלקטים אלא מגבבים, נותרה למכובדינו פינה של כבוד ושקיקה. אף כי האכסניה שבחר בה איננה בהכרח זו המארחת את יושבי בית המדרש, וטוריו השבועיים אינם שזופים לעין מצויה, עדיין הספרים - בלויים משימוש חוזר ונשנה - מפוזרים בין השמיכות והמצעים על מיטות הברזל בפנימיות הישיבתיות, ומטבעות הלשון רוויות החן מתגלגלות פה ושם בשיח הצעיר.

איני מכיר את "בסוד שיח" אבל כמדומני שאמר פעם שזה היה כישלון

עתניאל בן קנז כתב:אגב, ענין דומה היה עם אשתו השלישית של החת"ם סופר, ששני בעליה נפטרו באותו תאריך - כ"ה תשרי. כמובן בהפרש רב של שנים.

(ויש בזה סיפור, שהיא היתה שומרת את היא"צ של בעלה הראשון גם לאחר נישואיה לחת"ס, והדליקה בו נר. והחת"ס התרעם משהו והתבטא אודות זה - איני זוכר בדיוק).

ראה כאן מה שהביא הרב נוה"כ מספר 'זכרון למשה'.

לולי דמיסתפינא כתב:כותב מוכשר מאד מאד הנוגע בנבכי הנפש באופן קולע אל השערה שאין בדומה לו.

העיסוק המוגבר בנבכי הנפש וסערותיה ופריטתה לפרוטות,
האם יש בהם תכלית או רק להתמוגג?
וכבר אמר אחד הגדולים 'בעוונותינו אל נתמוגגה'...
[יש משפט ידוע שהיכולת לפרק שעונים אינה מדד לחכמה, אלא היכולת להרכיב אותם שוב על מכונם]

הוא נובע בעיקר מחיבוטי הנפש של הכותב עצמו, כידוע ליודעים.

ומה הקטע עם חידושי הסוגיות של "חכמי פרובינצא", המוזכרים באין ספור ממאמריו?...

אולי הוא ראה פעם את דברי הריטב"א בב"ב נ"ב ע"ב, שאחד מחכמי פרובינצא היה מפרק כל דבר העולה בגמרא בקושיא...

ברים כתב:הוא נובע בעיקר מחיבוטי הנפש של הכותב עצמו, כידוע ליודעים.

לשון הרע. איסור דאורייתא.

נתבקשתי להכניס לכאן:

גאולה בקרוב כתב:
גם אני הקטן מצטרף למכירי הטובה לרב פרידמן על הרבה חיזוקים ורעיונות יפים וחכמים שהיתי רואה ומקבל ממאמריו.
תחילה מהמאמרים ב"יתד" [היינו מקבלים בילדותי מהשכנים...], ואח"כ מספרו "שטייגן" שחבר פעם מסר לי.
כתב ממש מאמרים נפלאים ומדהימים! המאמר שכתב על הגרשז"א זצ"ל מיד לאחר פטירתו, מרגש עד בכי. וכך עוד רבים ממאמריו.
[הוא אחד מאלו שזכו לקולמוס מיוחד, והועילו רבות לאחרים. אפשר למנות את הרב בר שאול, ר' דוד זריצקי, ר' יוחנן דוד סלומון, ועוד].
שנראה מעלת חברינו
עמיחי כנרתי

ש. ספראי כתב:

ברים כתב:הוא נובע בעיקר מחיבוטי הנפש של הכותב עצמו, כידוע ליודעים.

לשון הרע. איסור דאורייתא.

כתבתי זאת משום שכישרונו עלול להטעות תמימים לראות בו מורה נבוכים לבעיות רציניות, והוא עושה הכל להציג עצמו בעל שיעור קומה כזה,
ומכיוון שהמציאות רחוקה אלפי מילין, ומה שכתבתי הוא רמז דק בעלמא, מן הראוי לסייג את ההערצה.
כתיבתו מיוחדת ויהנו הנערים ויברכו ברכות הנהנין. אפשר גם להתלהב מחלק מהספרים ולהתחזק בהחלט. גם אני הקטן קיבלתי חיזוק לפרקים ומכיר טובה.

אני כותב מתוך הכירות קרובה למדי את האיש וגם את התחום.
תחשבו שבנכם נוסע אליו מירושלים לבני ברק לקבל תשובה לחיבוטי נפשו, ותבינו.

-------------------

...........................................

לא כולם מעריצים אבל יש מי שלוקחים בחשבון שהדברים יכולים להכאיב לכותב שליט"א, ולכן מושכים עטיהם. אפשר לנהל דיון עקרוני וחשוב כמה הסגנון תורם/מזיק לנפשות הקוראים, אבל סתם להשתלח זה ממש אונאת דברים. אם הדיון מסתכם בשאלה אם זה כתיבה נפלאה או עיסת מילים, כל חיך אוכל יטעם, ויבחר.

נכון, ג"א שוגה בזה, אבל לכה"פ לא מעודד אחרים לצאת בעקבותי.

זה עתה יצא לאור ספר חדש מפרי עטו "הביאנו המלך חדריו", על רבי משה שפירא ז"ל.

גם כי אלך כתב:זה עתה יצא לאור ספר חדש מפרי עטו "הביאנו המלך חדריו", על רבי משה שפירא ז"ל.

מידיעה אישית הספר גרם צער עצום שלא יתואר לאלמנה ולבנים, והתלבטו רבות האם לצאת בפומבי כנגדו.

זאת מדוע? התלבטתי רבות אם לרכשו. האםהספר אינו משקף נכונה, או שמשקף ולא הכל צריך להיות מודפס ומופץ?

ברים כתב:זאת מדוע? התלבטתי רבות אם לרכשו. האםהספר אינו משקף נכונה, או שמשקף ולא הכל צריך להיות מודפס ומופץ?

כי הוא ביקש. וציווה. והזהיר מחייו. שכל דבריו שנאמרו אין להוציאם בשמו ללא רשות המשפחה.
(והווה עובדא עוד בחייו שהגיע א' וכתב ספר המבוסס על שיעוריו בלא רשות, וברוב עזותו בא לבקש מהרב הסכמה, וענה לו הרב בהאי לישנא: "מה שאתה הבנת מהשיעורים שלי, זה עוד לא אומר שזה אני אמרתי, ומדוע אתה משייך את רעיונותיך אתה על שמי?")
והדבר הגיוני מאד שלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, וכידוע לכל מי שהסתופף, ולו במעט, בצל צילו הענק של הרב שהדברים עדיין אפופים הוד ומסתורין, ולכן הקפיד הרב שלא כל ספק תלמיד יוציא שיעורים או/ו השקפה ככל העולה על רוחו וישייך זאת לשמו של הרב.

ברים כתב:הוא נובע בעיקר מחיבוטי הנפש של הכותב עצמו, כידוע ליודעים.

עדיף חיבוטי נפש, מאנשים שהשקפת עולמם ברורה רק מפני שהם מצמצמים את ראיתם הבוטחת וצרת האופק.

בן ירושלים כתב:

עתניאל בן קנז כתב:

ברים כתב:זכורי את כתבות ההספד שלו על המנחת יצחק ור' יידלה הורוויץ [שניהם היו נשואים לאותה אשה בזא''ז, ונפטרו באותו זמן].

]
צ"ל ונפטרו באותו יום!

האשה היתה בת ה'אמרי חיים', שהיתה נשואה שנים רבות לר' יהודה'לה, ולאחר שנים גירשה (לאחר שלא היו להם ילדים),וברבות השנים היא נישאה להמנח"י עד סוף ימיהם.


אגב, ענין דומה היה עם אשתו השלישית של החת"ם סופר, ששני בעליה נפטרו באותו תאריך - כ"ה תשרי. כמובן בהפרש רב של שנים.

(ויש בזה סיפור, שהיא היתה שומרת את היא"צ של בעלה הראשון גם לאחר נישואיה לחת"ס, והדליקה בו נר. והחת"ס התרעם משהו והתבטא אודות זה - איני זוכר בדיוק).

הסיפור עם החת"ס הוא על אשתו השלישית שהיתה נשואה קודם לבעל הטיב גיטין. כשנפטר רצתה להדליק נר לע"נ. החת"ס מנע ממנה זאת וכדי להרגיעה אמר את עוד תדליקי נר על שנינו. ואכן היא"צ של שניהם הוא בכ"ה בתשרי.

מצאצאיה (דומני שנקראה שרה גיטל) הרבנית דבורה פישר אשת הרב ר' אהרן ואמם של הגאונים לבית פישר

אמה של הרבנית דבורה פישר נקראת שרה גיטל יגר