פורום אוצר החכמה

לחרונה יצא לאור ספר "בסערת אש" מאת הרה רפאל וואלף שהיה נאמן ביתו של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל.
בעברי בין בתריו, ראיתי דבר מעניין שאשמח לדעת מחו"ר הפורום האם זה מקובל או לא.
בעמ' רלג של הספר כותב כך:

"אחד שרצה להקים בית ספר לרפואה עבור בני חו"ל חילוניים כדי שלא ילמדו עם גויים ויש בזה תועלת שלא ינשאו לגויים.
השיב: שאין עניין להשתדל שלא ינשאו לגוים - ובמקום זה ינשאו ליהודיה בחיוב כרת, שלא ישמרו טהרת המשפחה".

אמנם הדברים כתובים קצת לא ברור [ואגב: חבל שאם כבר מוציאים כזה ספר נפלא, לא מעבירים אותו עריכה וביקורת לשונית]. אבל היוצא מהדברים זה כך: אדם רצה להקים בית ספר מיוחד ליהודים חילוניים כדי שלא ילמדו עם גויים וגויות ועי"ז יוכלו להגיע לנישואי תערובת, והוראת מרן הגראממ"ש - ע"פ עדות הרב וואלף - להימנע מכך, כיון אם ינשאו ליהודיות, הרי מכשילם באיסור כרת מחמת אי שמירת טהרת המשפחה.

לי נראה הדבר במבט ראשון מתמיה מאד.

מה יודען בעניין זה חו"ר הפורום?

היכלי שן כתב:אמנם הדברים כתובים קצת לא ברור [ואגב: חבל שאם כבר מוציאים כזה ספר נפלא, לא מעבירים אותו עריכה וביקורת לשונית]

כפי ששמעתי ממשפחת המו"ל שרוב הדברים [נכתבו בשעת מעשה בעבר הרחוק] ובמקסימום שקרוב ללשונו של הגרא"מ שך ז"ל, וברור שאין מקום לעריכה לשונית שיש בה לשנות מאופי הדברים, וע"כ מי שהכיר מקרוב את שפתו יבין, וכל אחר יפרשן כטוב בעיניו ולא חלילה שהעורך יפרשן כפי הנראה לו וכו'. ואכמ"ל.

עי' כאן: viewtopic.php?f=17&t=30891

היכלי שן כתב:[ואגב: חבל שאם כבר מוציאים כזה ספר נפלא, לא מעבירים אותו עריכה וביקורת לשונית]

צודק. הדחייה שלי מהספר החלה מהרגע שהתחלתי לקרוא דוגמיות מהספר בכתבה בעיתון.

שמעתי שהמחבר התייעץ עם הר"ח קנייבסקי האם להשמיט את ההתבטאויות כנגד חב"ד, והשיב לו שלא ישמיט מאומה.

הספר לא נערך בצורה חכמה כלל וכלל, ויש בו דברים שהם ממש מרפסן איגרא.

לדוגמא: השימוש בשמו של הגרי"ז הלוי לעידוד הצבעה בבחירות - בשעה שידוע לכל בר בי רב דחד יומא שהגרי"ז הלוי היה קנאי בענין זה.

גם ביטויי השפלות הרבים שאמר על עצמו יוצאים מגבול הטעם הטוב של 'ענווה' ויכולים להתקבל כקצת אמת.

גם טעו שפירסמו את דבריו שמעיד על עצמו שאין לו ידיעה כלל בפנימיות התורה, בשעה שבפירוש מחק זה ולא רצה שיתפרסם.

לאור האמור כאן

viewtopic.php?t=31875#p341690

נראה שיותר היה קשה בעינך אם היה נערך בצורה "חכמה", מאשר שנערך באופן שלדעתך "אינו חכם כלל וכלל".

ואם כן מה לך כי תלין?!

הלכה מאגדה לא ילפינן, וד"ל

הרב שך אמר את זה בכמה מקומות שהבריסקער רב ידע שהוא הולך לבחירות ולא אמר לו כלום (ואם בעיניו היה אסור היה מעיר לו )

השבת עברתי על הספר, חבל שנדפס, חבל העצים שנכרתו לעשות נייר להדפיס ספר כזה
בזיון כזה להרב שך לא נעשה הרבה שנים

גם המקרה של הבית ספר לרפואה אינו ראיה למקרה פרטי שחילוני רוצה להתחתן עם גויה שלדעתי הרב שך היה משכנע שלא
הרב שך היה נגד להקים בית ספר לרפואה נקודה ,וכשבאו אליו שזה יכול להציל וכו' אז אמר מה שאמר לצנן את המצוה להקים בית ספר לרפואה

כעין זה
נסתפקתי רבות, האם יש ענין להחיל חכמת והוראת התורה במקום שכל יעוד המקום הוא נגד התורה (או אפי' האנושות), או דילמא שלתורה אין רצון להתערב בסדרי הרס וטומאה
למשל, בבתי הימורים, אם יש ויכוח על סדרי תור או אפי' כשא' מכה את חבירו,
מצד א' התורה יש לה הוראה בכל שוה פרוטה ובכל סדרי בנ"א, מצד שני מקום זה הוא היפך האנושי ומה לי בתקנתו, אדרבה שיחרב, וכל שכן מקום המיועד לעבירות כריתות.
או דילמא עצם ההכרעה ע"פ התורה (את"ל שמגישים הדיון לפני רב) זה קיום של התורה בפנ"ע.

אמר שאי אפשר לסמוך על ספרי סיפורים שכותבים על גדולי ישראל. ואפילו הספר שנכתב על מרן הח"ח זצוק"ל עם הסכמת מרן הגרח"ע זצוק"ל. כל אחד כותב סיפור איך שהוא רואה ומבין העניין

מעשה זה מובא בספר דנן...

מהעבר כתב:הרב שך אמר את זה בכמה מקומות שהבריסקער רב ידע שהוא הולך לבחירות ולא אמר לו כלום (ואם בעיניו היה אסור היה מעיר לו )

כדאי לזכור את המשפט הזה.

הגיונות כתב:שמעתי שהמחבר התייעץ עם הר"ח קנייבסקי האם להשמיט את ההתבטאויות כנגד חב"ד, והשיב לו שלא ישמיט מאומה.

האם הובאו בספר גם הדברים שאמר נגד שאר בעלי הפלוגתות שלו כהגרי"מ פיינשטיין, הגר"ח גריינמן, הגר"ד פוברסקי, הגר"ע יוסף זכר צדיקים לברכה, ועוד אחרים?

.

שיבר כתב:

הגיונות כתב:שמעתי שהמחבר התייעץ עם הר"ח קנייבסקי האם להשמיט את ההתבטאויות כנגד חב"ד, והשיב לו שלא ישמיט מאומה.

האם הובאו בספר גם הדברים שאמר נגד שאר בעלי הפלוגתות שלו כהגרי"מ פיינשטיין, הגר"ח גריינמן, הגר"ד פוברסקי, הגר"ע יוסף זכר צדיקים לברכה, ועוד אחרים?

ככה יעשה האיש שחרד ודאג לכבודו של נואף מתועב, ועתה נדרש לכבודו של אותו זקן צדיק יושב בישיבה.
הה"ד, מרשיע צדיק ומצדיק רשע, תועבת ה'.

עם הרבי מחב"ד היה לרב שך מערכה השקפתית, עם כל השלשה הראשונים היו לו חילוק דעות נקודתיים בלבד. הצגת הרשימה במתכונת זו, מטרתה ידועה.

הרב איש ספר שליטא,

לאיזה נואף מתועב כוונתך? לא הבנתי

אני מבין מהחילוק שכותב אי"ס שאכן השמיטו. ולמה? הרי שיחות חולין של ת"ח צריכות לימוד גם בחילוקי דיעות נקודתיים (ואפי' בדו"ד אודות ממונות גרידא או שאר דברים של מה בכך), הן על תוכן הדברים והן על צורת הדברים. מאי זה החילוק הזה של "השקפה" לגבי שאר עניינים?

[אי"ס מדבר בחידות ויודע נסתרות. אני דן אותו לזכות]

אין לי מושג מה כתוב בספר, ולא ראיתיו מעודי, וגם אותך לא ממש מעניין מה כתוב. והמגמה שלך ברורה.
ולתם יאמר, ישנם דברים היפים לשעה, ישנם דברים היפים לדורות וישנם שלא יפים בכלל, כמו למשל כתיבתך כאן.
טרם ערכת את הודעתך, תהית האם כתיבתך בפורום זה ראויה. ובכן תפטור עצמך מהחשש, האשכול על הנואף ברלנד נעול, גם ממריבות עם גור אין כאן פרנסה, לכן מה לך ומי לך פה.

משהו מוזר ממש ראיתי בספר בסערת אש. הוא מספר שלנתיבות היתה אשה מרשעת גדולה, והגרעק"א ישב על יד מטתה וניסה לשכנעה להתגרש ממנו, והיא ענתה שמכזה יהודי יקר היא לא מוכנה להתגרש.
מה פשר המילים המודגשות?

דרומי כתב:הרב איש ספר שליטא,

לאיזה נואף מתועב כוונתך? לא הבנתי

א"צ לפשפש הרבה

לוחצים על פרופיל הנקרא שיבר, ומשם לומדים, עבור מי נותן שיבר את כוחו וחילו כאן.

עינך לנוכח יביטו

ממש תודה רבה. אני חדש כאן בפורום יחסית, ובעבר הייתי פעיל בפורומים אחרים שראיתי כי הם גולשים להיכן שלא צריך ולכן פרשתי מהם וחיפשתי פורום שקט ומועיל יותר. טוב לראות שאכן מנהלי וחברי הפורום שומרים על הרמה הגבוהה ואינם מאפשרים להתפלש בבוץ סתם כך

לייבעדיג יענקל כתב:משהו מוזר ממש ראיתי בספר בסערת אש. הוא מספר שלנתיבות היתה אשה מרשעת גדולה, והגרעק"א ישב על יד מטתה וניסה לשכנעה להתגרש ממנו, והיא ענתה שמכזה יהודי יקר היא לא מוכנה להתגרש.
מה פשר המילים המודגשות?

מסופר שלנתיבות היו שלוש שנים שמשלושתן התגרש (ראה בספר 'תולדות יעקב' ו'לתולדות הגאון החוות דעת זצ"ל' - מצוי באוצר).

איש_ספר כתב:אין לי מושג מה כתוב בספר, ולא ראיתיו מעודי, וגם אותך לא ממש מעניין מה כתוב. והמגמה שלך ברורה.
ולתם יאמר, ישנם דברים היפים לשעה, ישנם דברים היפים לדורות וישנם שלא יפים בכלל, כמו למשל כתיבתך כאן.
טרם ערכת את הודעתך, תהית האם כתיבתך בפורום זה ראויה. ובכן תפטור עצמך מהחשש, האשכול על הנואף ברלנד נעול, גם ממריבות עם גור אין כאן פרנסה, לכן מה לך ומי לך פה.

אם אין לך מושג מה כתוב בספר ואף אין לך מושג מי אני ומה מעשיי (אימתי כתבתי נגד גור?), אז מה לך קופץ לענות, לחלק חילוקים, לנבא מגמות, לחרוץ משפט ולדבר עתק על צדיק, כדאי שתתאזר בשתיקה ואזי חכם חכם תחשב. ודי במלים קצרים אלה לגבי התנהלותך בפורום בכלל, וצריכים דברים אלה להאמר פעמים בצורה קצת יותר ישירה.

באופי התנהלותי בפורום לא עומד לחול שינוי, את המסקנות אתה יכול להסיק לבד. במקרה הצורך יהיה אפשר לעזור לך ולנו כאחד.
ממילא את עיקר פעילותך הרשומה בכרטיסך, אינך יכול עוד לבצע כאן, תברר אצל "הצדיק", איזה תפקיד אחר הוא מייעד לך.


---------------

תגובות שלא קשורות במישרין לספר, יוסרו !

הגיונות כתב:שמעתי שהמחבר התייעץ עם הר"ח קנייבסקי האם להשמיט את ההתבטאויות כנגד חב"ד, והשיב לו שלא ישמיט מאומה.

הנה טעימה מהם:

לגבי הקטע שבסוף עמוד תנח -

טעות גדולה טעה מי שאמר או מי שכתב,

כי חסידי חבד בפירוש מקפידים לא לאכול בשר בתשעת הימים גם כשעושים 'סיום'

ורואים בעשיית ה'סיום מסכת' ענין סגולי בלבד

וזאת בשונה מרוב עדות החסידים שכן אוכלים בשר בעת ה'סיום'

[איני מתייחס במסגרת זו לשאר הדברים אלא רק מציין טעות עובדתית פשוטה]

הגיונות כתב:

לייבעדיג יענקל כתב:משהו מוזר ממש ראיתי בספר בסערת אש. הוא מספר שלנתיבות היתה אשה מרשעת גדולה, והגרעק"א ישב על יד מטתה וניסה לשכנעה להתגרש ממנו, והיא ענתה שמכזה יהודי יקר היא לא מוכנה להתגרש.
מה פשר המילים המודגשות?

מסופר שלנתיבות היו שלוש שנים שמשלושתן התגרש (ראה בספר 'תולדות יעקב' ו'לתולדות הגאון החוות דעת זצ"ל' - מצוי באוצר).

אמנם תמיהתי עדיין לא נתיישבה

הספר נכתב במתכוון ללא עריכה לשונית, כי לשונו של הרב ש"ך היתה אידיש או לשה"ק, וכל מעלתו של הספר היא ההשתדלות הרבה שלא "להסביר" ו"לעזור" לקורא איך להבין את המסר, בכל מקרה של ספק נבחר נוסח מתאים כדי לדייק ככל האפשר,

מעטים הספרים שיכולים להתהדר בכך שכל המאמץ שהושקע בהם הי' רק כדי להביא בדיוק את הדברים שנאמרו.
אין בספר ניסים ונפלאות, אין שום תמונה של הערסל שהתנדנד עליו בבין הזמנים, ולא תמונה של הישיבה .

מי שחיפש ספר קריאה מרתק או חישובים היסטוריים על גדולי ישראל אכן יתאכזב לגלות שלא נעשה שום יפוי מלאכותי ולא נערכה שום עבודת מחקר, אבל מה שכתוב זה אמת- זו היתה המטרה היחידה בהוצאת ספר זה.

אפשר גם להתלונן על שהספר אינו מנוקד.. ואין מפתח שמות.. ואין ציורים.. הספר מיועד לאלו שמסתפקים בתוכן.

אכן בהקדמת הספר נכתב בשם הרב שך זצ"ל שלא לסמוך כלל על סיפורי מעשיות בספרים על גדולי ישראל.
הדברים אמורים גם כלפי הספר הזה ופלא שאינם מופיעים בכל הקדמה לספרי עובדות...
אך בהחלט שאפשר להתעורר לחשיבה מחודשת, זה מותר...

דרומי כתב:לגבי הקטע שבסוף עמוד תנח -

טעות גדולה טעה מי שאמר או מי שכתב,

כי חסידי חבד בפירוש מקפידים לא לאכול בשר בתשעת הימים גם כשעושים 'סיום'

ורואים בעשיית ה'סיום מסכת' ענין סגולי בלבד

וזאת בשונה מרוב עדות החסידים שכן אוכלים בשר בעת ה'סיום'

[איני מתייחס במסגרת זו לשאר הדברים אלא רק מציין טעות עובדתית פשוטה]

ציטוט מאתר של חב"ד (הודגשו המילים הרלוונטיות) :
"המנהג לערוך 'סיומים' למסכתות הש"ס בכל יום מ'תשעת-הימים', מראש-חודש [ומה טוב גם לפני זה] עד תשעה באב, וגם בערב תשעה באב ובתשעה באב – באופן המותר על-פי שולחן-ערוך [ובמקום המתאים – גם עם סעודה והתוועדות].

"ומהטעמים בדבר – כיוון שבימים אלו מחפשים את כל האופנים המותרים כיצד להוסיף בעניינים טובים ושמחים, ועל-ידי-זה לגלות את הטוב-הפנימי שבירידה הקשורה עם ימים אלו, החל מ"פיקודי ה' ישרים משמחי לב" – עושין שמחה לגמרה של תורה.

"ומפני טעם זה כדאי לערוך סיום גם ביום השבת שב'תשעת-הימים'.

"ומה טוב – 'ברוב עם הדרת מלך', לשתף עוד כמה וכמה מישראל (מצד אהבת-ישראל ואחדות-ישראל) בשמחה, גם אם רובם לא סיימו בעצמם המסכת. ולהוסיף, שכדאי ונכון לערוך 'סיומים' על מסכתות כאלה שסיומן בעניינים שקל לאומרם ולהסבירם במהירות לכל אחד ואחד מישראל, אפילו פשוט שבפשוטים, שב'סיומים' אלו יכולים לשתף גם יהודי שפוגשים ברחוב, ובאמצע עסקיו – כשחוזרים לפניו על הסיום, או אף שאומרים לו המאמר דסיום המסכת מבלי לספר לו שזהו 'סיום', שהרי 'זכין לאדם שלא בפניו'.

[מי שיכול – יסיים בעצמו; אם לאו – ישתתף לפחות במעמד 'סיום' של אחרים; ומה טוב שיהיה במעמד עשרה מישראל; וכדי לזכות גם את מי שמשום-מה לא השתתף במעמד סיום כלשהו, ובלאו-הכי אוכל מאכלים המותרים רק בסעודת מצווה – יש להשמיע עבורו את הסיום ברדיו וכו', ולקשר אותו לפחות בצורה כזאת לשמחה-של-מצווה. כמו-כן יש לשתף בזה יהודי שפוגשים ברחוב, על-ידי שיאמרו לו המאמר דסיום, אף מבלי לספר לו שזהו 'סיום'].

"בקשר ל'סיומים', יש להשתדל במיוחד בעריכתם [כאמור – גם בשבתות] "ברוב עם הדרת מלך", לאחד רבים מישראל בהשמחה לגמרה של תורה, "אנשים ונשים (בנפרד כמובן) וטף", כולל גם הקטנים (לא רק קטנים בידיעות, אלא גם קטנים בשנים) שעדיין אינם שייכים להבנה והשגה, על-דרך ובדוגמת הסיום דערב-פסח, שמנהג ישראל להביא גם בכורים הקטנים.

עד כאן הציטוט.

עיין סי' תקנ"א סעי' י' ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק ע"ג

איפוא כתוב פה לאכול בשר?

תיכנס לכל בית כנסת של חבד בתשעתהימים ותראה שעושים 'סיום' ולא מגישים אפילו שתיה...

בספר של החסיד החב"די, הרב יוסף שמחה גינזבורג, 'הלכות ומנהגי חב"ד' נכתב (בעמ' 272):

המנהג לערוך 'סיומים' למסכתות הש"ס בכל יום מ'תשעת-הימים'... באופן המותר על-פי השולחן ערוך [ובמקום המתאים - גם עם סעודה והתוועדות]

ובהע' 21:

אפילו כשאין אוכלים סעודת בשר אחר-כך, להעיר מהנהגת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לעשות סיומיים בתשעת-הימים אף שלא היה סועד אחר-כך בבשר ויין - ספר המנהגים עמ' 46. ואכן אין נוהגים לאכול בשר ויין בסיומים אלו

בכל מקרה, עשיית 'סיומים' בתשעת הימים - עם בשר או בלי - היא מנהג קדום אצל הרבה מקהילות החסידים, וה'מנחת אלעזר' ממונקאטש כותב בלשון 'נהגו תלמידי הבעש"ט''. לא היה זה חידוש של האדמור מחבד בדור האחרון, מלבד העובדה שכדרכו בקודש הוא ביקש מחסידיו לעשות זאת בפרסום וגם מחוץ לכותלי בית המדרש

הרע במיעוטו כתב:[מי שיכול – יסיים בעצמו; אם לאו – ישתתף לפחות במעמד 'סיום' של אחרים; ומה טוב שיהיה במעמד עשרה מישראל; וכדי לזכות גם את מי שמשום-מה לא השתתף במעמד סיום כלשהו, ובלאו-הכי אוכל מאכלים המותרים רק בסעודת מצווה – יש להשמיע עבורו את הסיום ברדיו וכו', ולקשר אותו לפחות בצורה כזאת לשמחה-של-מצווה. כמו-כן יש לשתף בזה יהודי שפוגשים ברחוב, על-ידי שיאמרו לו המאמר דסיום, אף מבלי לספר לו שזהו 'סיום'] [/b] uote]

הרבי זי"ע דאג ליהודי שאינו שומר תומ"צ ולכן הוא אוכל בשר בתשעת הימים, והרבי אמר שלפחות ישמיעו לו את הסיום ברדיו ויצילו אותו מעט מן החטא, ובלשונו של הרבי, שיקשרו את האכילה שלו עם שמחה של מצוה. וכיוצא בזה יספרו זאת ליהודי ברחוב (שאינו שומר תומ"צ וכנ"ל) אפילו בלא לומר לו שזה סיום.
כמה יפה. דמעות עולות בעיניים ... מי הוא נקי כפיים ובר לבב, ויבין זאת.

לייבעדיג יענקל כתב:משהו מוזר ממש ראיתי בספר בסערת אש. הוא מספר שלנתיבות היתה אשה מרשעת גדולה, והגרעק"א ישב על יד מטתה וניסה לשכנעה להתגרש ממנו, והיא ענתה שמכזה יהודי יקר היא לא מוכנה להתגרש.
מה פשר המילים המודגשות?

כתב לי חכ"א באישי: כמדומני שראיתי את הפרט הזה בחידושי מהרא"ך לחתנו של הנתיבות.
היש מי שיכול לאתר מקור זה?

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7832&st=&pgnum=147&hilite=

תודה רבה! ועדיין צ"ב ...

לייבעדיג יענקל כתב:תודה רבה! ועדיין צ"ב ...

תקרא טוב, כתוב שם שהגרעק"א זי"ע ישב אצל מטתה. לא על מטתה.

קרא טוב את הודעתי דלעיל, כתוב שם ג"כ "על יד מטתה", ואעפ"כ איני מבין.

צודק.
א"כ איני מבין מה צ"ב אצלך.

חיים כתב:

הגיונות כתב:שמעתי שהמחבר התייעץ עם הר"ח קנייבסקי האם להשמיט את ההתבטאויות כנגד חב"ד, והשיב לו שלא ישמיט מאומה.

הנה טעימה מהם:

במקו"א כתב מנהלנו:

איש ספר כתב:כל אשכול כיוצא בזה על חכם מחכמי ישראל - אף כזה שחלק מדעותיו שנויות במחלוקת - שהיו עולים בו זלזולים ודברי גנאי, כמובן לא היה שורד כאן.