לימוד חכמות לצורך התורה חשיב כת"ת גופא

[י. רבינוביץ]

מו"צ מסויים כתב בזה"ל:
"ידועה דעת אור העולם רבנו הרמב"ם שהלומד שאר חכמות בשביל להחכים בהם בחכמת התורה ועבודת ה', נחשב לו הכל כלימוד תורה, כי כל החכמות משמשות כרקחות טבחות ואופות לחכמת התורה, ומאידך יש לומדי תורה שבשבילם התורה היא "סם המות" ב"מ, והכל תלוי בכוונת הלומד ולא במלה "למד"". סוף ציטוט.
אני מחפש את המקור לדברי הרמב"ם האלו.
בינתיים מצאתי מקור אחר לכך אבל אין בו איזכור להרמב"ם. המקור נמצא בספר אורח ישרים (פיוטערקוב תרס"ט) ח"א עמוד 192 ד"ה ברתיה לקראת סוף העמוד:
"כי אם הייתה כוונתו לשם שמים, נחשב לו לימוד החכמות כלימוד התורה, כי על ידה- ידע הרבה גופי תורה וכו' שכרו גם בעד החכמות שלמד" וכו' עיין שם.

שבו"ט ויישר כח

[מרחביה]

שמא יש כאן צירוף של שתי מימרות של הרמב"ם:
מה שכתב: "והעניינות הנקראין פרדס, בכלל התלמוד" (הלכות ת"ת א יב). ומהו הפרדס כבר ביאר בד' פרקים ראשונים שביסוה"ת. (ועל כך עי' בנו"כ ליו"ד רמו ד.)
עם דבריו בשו"ת: "והיא אילת אהבי ואשת נעורי, אשר באהבתה שגיתי מבחורי. ואף גם זו נשים נכריות נעשו לה צרות, מואביות עמוניות צדוניות אדומיות חתיות, והאל יודע כי לא נלקחו מתחלה אלא להיותן לה לרקחות ולטבחות ולאופות, להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא עד מאוד" (פה"ד מא).
וסבר הכותב שהשניה היא נימוקה של הראשונה.

[בסוגיה זו היו חילופי דברים מעניינים בכה"ע צהר, כאן וכאן.]

[בן פקועה]

וע"ע כאן: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... asp?id=363

[אליחי]

אפשר שכוונתו לסוף ה' קדוה"ח.