פורום אוצר החכמה

בא לפני הבית דין שאלה אי פת שחרית הוא חובה או רשות
תשובה: עי' רש"י כתובות י: ד"ה ד"ה שחרית

ומה למד משם שכתב "דרכן" שזה רשות או חובה?, [הרב מבריסק היה סבור שזב חובה מדינא דגמ', שמעתי עובדה על כך ואכמ"ל].

מהרש"י ומהגמ' בב"מ משמע דהוא רשות.

מסופר שהר' שך זצ"ל פעם סירב לאכול שחרית כיון שנצטער על מיליון ילדים שאינם יודעים מה זה ק"ש ואינם קוראים אותה.

הר' שסיפר לי את המעשה אמר שלא מאמין למעשה,

כיון שלא יתכן שהר' שך עבר על ''דינא דגמ' '' ואילו אני טענתי שלכאו' אינו חובה.

ציין יותר ברור שלא נצטרך לחפש.

עיין טור או"ח סימן קנה שכתב שטוב שירגיל לזה דמצוה לשמור גופו
ועיין ב"ח שם בשם המרדכי
ועיין מג"א ופמ"ג (א"א סק"ג)

ואם פת דוקא,
עיין מהרש"א ב"מ קז, פמ"ג (משב"ז סק"ג) , וע"ע באשל אברהם (בוטשאטש) שכתב דגם קפה נכלל בזה


והשיעור, עיין פמ"ג (משב"ז סק"ב) ובביאור הלכה

ועיין שו"ת שבט הלוי ד טז

יאיר כתב:מהרש"י ומהגמ' בב"מ משמע דהוא רשות.

מסופר שהר' שך זצ"ל פעם סירב לאכול שחרית כיון שנצטער על מיליון ילדים שאינם יודעים מה זה ק"ש ואינם קוראים אותה.

הר' שסיפר לי את המעשה אמר שלא מאמין למעשה,

כיון שלא יתכן שהר' שך עבר על ''דינא דגמ' '' ואילו אני טענתי שלכאו' אינו חובה.

לא הבנתי. אם היה שומע שהרב שך צם בגלל שמצטער וכולי. גם היה שואל שעובר על דינא דגמרא.

וכי חייבים לאכול פת שחרית בין 8-8:30, שאאל"ט זהו הזמן שלא אכל, ברוב צערו ואהבת ישראל שבו.

אותו אחד שלא האמין לסיפור, מחמת שלא יתכן שהרב שך עבר על דינא דגמ', הוא מחסידי הרב שך, או להיפך?...

פרי יהושע כתב:ציין יותר ברור שלא נצטרך לחפש.

אבןטובה כתב:עי' רש"י כתובות י: ד"ה שחרית

ושם מביא הגמ' בב"מ.

אוצר החכמה כתב:

יאיר כתב:מהרש"י ומהגמ' בב"מ משמע דהוא רשות.

מסופר שהר' שך זצ"ל פעם סירב לאכול שחרית כיון שנצטער על מיליון ילדים שאינם יודעים מה זה ק"ש ואינם קוראים אותה.

הר' שסיפר לי את המעשה אמר שלא מאמין למעשה,

כיון שלא יתכן שהר' שך עבר על ''דינא דגמ' '' ואילו אני טענתי שלכאו' אינו חובה.

לא הבנתי. אם היה שומע שהרב שך צם בגלל שמצטער וכולי. גם היה שואל שעובר על דינא דגמרא.

גם אני לא הבנתי אותו... (:

ישראל אליהו כתב:וכי חייבים לאכול פת שחרית בין 8-8:30, שאאל"ט זהו הזמן שלא אכל, ברוב צערו ואהבת ישראל שבו.

אותו אחד שלא האמין לסיפור, מחמת שלא יתכן שהרב שך עבר על דינא דגמ', הוא מחסידי הרב שך, או להיפך?...

ליטאי מבוגר, בוגר ישיבת סלובודקה.

עי' תוס' ברכות לז ע"ב

וכן היה רגיל רבינו דוד ממי"ץ ללבן פרורין במים בלילה כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא ברכת המזון שלא לאחר כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה

רק בשביל להגיד ההלכה, ומה עם פת שחרית?

נהר שלום כתב:האם צריך לשותת יחד עם פת שחרית יין (זוכר משהו כזה אולי בבבא מציעא)

"והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין רב לטעמיה דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ ושמואל אמר זה הרוח שמואל לטעמיה דאמר שמואל הכל ברוח ולשמואל הא איכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי ר' חנינא אמר זו צינה דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב, ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ר' יוסי בר חנינא אמר זו צואה דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומיעוטן יפה ר' אלעזר אמר זו מרה תניא נמי הכי מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שהיא מחלה כל גופו של אדם דבר אחר מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין ומחכימת פתי וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו ואין בשרו מעלה הבל ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת והורגת כינה שבבני מעים וי"א אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך ואמרו רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה א"ל דכתיב (ישעיהו מט, י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו א"ל את אמרת לי מהתם ואנא אמינא] לך מהכא (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך" (ב"מ קז:)

וראו דבריו המופלאים של בעל הטורים על הפס'
"ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה כד וילנו העם על משה לאמר מה נשתה כה ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו כו ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך כז ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (שמות טו)

(כו) מחלה. אותיות הלחם ואותיות המלח לומר לך ששמונים ושלשה מיני חלאים תלוים במרה ופת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ולכך סמך לו עינות מים:

מרה
מחלה
הלחם
המלח
מים
83 בגמטריה

ושמא יש להוסיף תמרים שבריאות אף הן כמובא בכתובות י ע"א:
"ואמר רב חנא בגדתאה תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן אמר רב אכל תמרים אל יורה מיתיבי תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן ומבטלות שלשה דברים מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות"
וברש"י:
שחרית וערבית יפות - כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב"מ קז:) ערבית לאחר אכילה:

אם היה חוב או מצוה היה א"א להיעשות בן סו"מ מפת שחרית כדאי' סנהדרין עא.
וזה לא מציחנו שם

סנהדרין ע

אבןטובה כתב:אם היה חוב או מצוה היה א"א להיעשות בן סו"מ מפת שחרית כדאי' סנהדרין עא.
וזה לא מציחנו שם

גם לא מצינו שלא יהיה סו"מ באכילת כזית מצה (אי לאו סעודת יו"ט שהיא גופה מצוה)

לא הבנתי, הרי בן סורר ומורה חייב רק כשאוכל בשר ויין, ומה ענין פת שחרית ואכילת מצה לכאן

שמואל דוד כתב:לא הבנתי, הרי בן סורר ומורה חייב רק כשאוכל בשר ויין, ומה ענין פת שחרית ואכילת מצה לכאן

זו גם השאלה שלי

אפשר כתב:עי' תוס' ברכות לז ע"ב

וכן היה רגיל רבינו דוד ממי"ץ ללבן פרורין במים בלילה כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא ברכת המזון שלא לאחר כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה

רק בשביל להגיד ההלכה, ומה עם פת שחרית?

כנראה היו סומכים הלימוד לתפילה, ופת שחרית היו אוכלים רק אחר כך. ולכן לא רצה להפסיק בפת אלא בטעימה.

בקדושין ל. מבואר שאכלו אומצא לפת שחרית

לא מבואר שם שהיה פת שחרית

אגב אורחא, לכל העוסקים בעניין החשוב (שקצת נזנח משום מה בדורנו), ראיתי כעת שישנו ספר המרכז וכולל את כל העניינים וההלכות בנושא. המחבר מיטיב ליגוע בנקודות חשובות ומאיר את העניין בצורה נפלאה.
לתשומת לבכם.

לא נמצא באוצר