פורום אוצר החכמה

ראיתי השבוע, שבגמרא מסופר שריש לקיש הצטער על כך שיש לו ירושה להוריש (והיה לו כמה ירקות בסך הכל...)

עי' ב"ב קטז. אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה.

אגב בגמ' שם כתוב ששכב אפרקדן ואמר ועזבו לאחרים חילם.
ובזבחים ה. איתא ר"ל רמי אמעוהי, ופי' רש"י ששכב על הבטן.
האם לא אחז ר"ל מהא דלייט ריו"ח אמאן דגני אפרקיד.
ויש שיתרצו דהיינו דווקא כשיושן ולא כששוכב. אמנם מנדה יד. וברכות יג: מוכח דאף כשאינו יושן אסור.
וצל"ע.

אליחי,
המקור שהבאת מדבר על השארת יורשים, ולא על השארת ירושה. וממילא אינו ענין לכאן.

ולגוף השאלה,
הענין נזכר בגיטין מז ע"א: "כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: +תהלים מ"ט+ ועזבו לאחרים חילם".
משמע, שהצטער על שעמל לשווא להשאיר ליורשיו 'קבא דמוריקא'. ההפך משאלת השואל!

מצו"ב חלק ממאמר שהתפרסם לאחרונה בנושא, בקובץ 'מלילות' כרך ג' (מובא כאן באישור המו"ל), שראשיתו עוסקת בעניין זה.

אליחי כתב:עי' ב"ב קטז. אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה.
מסתמא גם את זה אתה יודע מהיש"ק. אבל זה מה שידוע לי בנידון.

באמת לכאורה ראיה שיש מצוה להשאיר ירושה.

חכם באשי כתב:אליחי,
המקור שהבאת מדבר על השארת יורשים, ולא על השארת ירושה. וממילא אינו ענין לכאן.

ולגוף השאלה,
הענין נזכר בגיטין מז ע"א: "כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: +תהלים מ"ט+ ועזבו לאחרים חילם".
משמע, שהצטער על שעמל לשווא להשאיר ליורשיו 'קבא דמוריקא'. ההפך משאלת השואל!

לא זכיתי להבין כיצד משמע שם להיפך משאלת השואל...
הלא לפי האסמכתא משמע כפי שאלת השואל, "ועזבו לאחרים חילם". עיין היטב.

תוך כדי דיבור כתב:מצו"ב חלק ממאמר שהתפרסם לאחרונה בנושא, בקובץ 'מלילות' כרך ג' (מובא כאן באישור המו"ל), שראשיתו עוסקת בעניין זה.

קודם כל ראוי להעיר שרק מספר שורות מצומצם שם עוסק בנידונינו:
"מדברי הרמב"ם ועוד ראשונים משמע שאין מצוה על האדם להוריש את רכושו לצאציו ויורשיו ורק יש מצוה על סדר הנחלות שנקבע בתורה" בהמשך מובאים מעט נתונים שעליהם מתבסס כותב המאמר.
מצוה מדאורייתא בעניין זה ("להשאיר ירושה") לא ידועה בעניין זה בשום ספר מצוות, אך השאלה היא, האם בכל זאת יש מצוה מדברי קבלה/ מדרבנן להשאיר ירושה.

למה, הלא בהמשך מובאת המשנה שמי שנותן נכסיו לאחרים ולא מוריש לבניו, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואח"כ דנים בשיטות הראשונים בזה - ונכון שיש גם הסתעפות לעניינים אחרים, אבל עצם הדיון נוגע בעניין שנשאל כאן, האם אדם צריך/ראוי שיוריש לבניו. וראה המבורר שם בשיטת הרמב"ם.

לכאורה כל האמור כאן איירי באדם שיש לו נכסים, שרוח חכמים מחייבתו להורישם לבניו. אבל כמדומה שהשואל שאל אם יש מצווה להותיר נכסים כדי להוריש ליורשיו, ולא מה לעשות עם הנכסים שהוא מותיר ממילא.

תוך כדי דיבור כתב:למה, הלא בהמשך מובאת המשנה שמי שנותן נכסיו לאחרים ולא מוריש לבניו, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואח"כ דנים בשיטות הראשונים בזה - ונכון שיש גם הסתעפות לעניינים אחרים, אבל עצם הדיון נוגע בעניין שנשאל כאן, האם אדם צריך/ראוי שיוריש לבניו. וראה המבורר שם בשיטת הרמב"ם.

האמור שם הוא במי שכבר יש לו נכסים, אז עדיף שיתן אותם לבניו ולא לאחר.
עריכה: כפי שהקדימני מנחם זאב צוקרמן

עוד משהו שמצאתי בחיפושים (המאמר הזה אינו ברור מבחינה הלכתית...):
http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mgilot/qh-02-18.html?no_cache=1292358488

אליחי כתב:אגב בגמ' שם כתוב ששכב אפרקדן ואמר ועזבו לאחרים חילם.
ובזבחים ה. איתא ר"ל רמי אמעוהי, ופי' רש"י ששכב על הבטן.
האם לא אחז ר"ל מהא דלייט ריו"ח אמאן דגני אפרקיד.
ויש שיתרצו דהיינו דווקא כשיושן ולא כששוכב. אמנם מנדה יד. וברכות יג: מוכח דאף כשאינו יושן אסור.
וצל"ע.

נדמה לי ששאלה זו נשאלת בראשונים, שמתרצים שבעל בשר שאני, שאינו יכול לשכב על צידו.

י. רבינוביץ כתב:

חכם באשי כתב:ולגוף השאלה,
הענין נזכר בגיטין מז ע"א: "כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: +תהלים מ"ט+ ועזבו לאחרים חילם".
משמע, שהצטער על שעמל לשווא להשאיר ליורשיו 'קבא דמוריקא'. ההפך משאלת השואל!

לא זכיתי להבין כיצד משמע שם להיפך משאלת השואל...
הלא לפי האסמכתא משמע כפי שאלת השואל, "ועזבו לאחרים חילם". עיין היטב.

השואל שאל: "האם יש מצוה להשאיר ירושה", ומכך שריש לקיש הצטער על שעמלו ניתן לאחרים, ליורשיו, משמע שאין מצווה, כי אם היה מצווה לא היה לו להצטער על כך.
כן הבנתי מאז ומתמיד את דברי הגמרא שם, ואם הבנתי לא נכונה אשמח לקבל ביאור אחר.

חכם באשי כתב:

י. רבינוביץ כתב:

חכם באשי כתב:ולגוף השאלה,
הענין נזכר בגיטין מז ע"א: "כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: +תהלים מ"ט+ ועזבו לאחרים חילם".
משמע, שהצטער על שעמל לשווא להשאיר ליורשיו 'קבא דמוריקא'. ההפך משאלת השואל!

לא זכיתי להבין כיצד משמע שם להיפך משאלת השואל...
הלא לפי האסמכתא משמע כפי שאלת השואל, "ועזבו לאחרים חילם". עיין היטב.

השואל שאל: "האם יש מצוה להשאיר ירושה", ומכך שריש לקיש הצטער על שעמלו ניתן לאחרים, ליורשיו, משמע שאין מצווה, כי אם היה מצווה לא היה לו להצטער על כך.
כן הבנתי מאז ומתמיד את דברי הגמרא שם, ואם הבנתי לא נכונה אשמח לקבל ביאור אחר.

אה, אז התכוונת למה שאמר השואל, ולא להיפך מדבריו, כי גם השואל טען שמשם יש ראיה שאין מצוה. עיין שם.
בסך הכל גם אתה וגם השואל התכוונתם לאותו דבר, אלא שהייתה אי הבנה ביניכם, כי הוא חשב שרצית לומר שיש מצוה. נו, שוין.