משמעות המילה "עייף" בלשון הקודש, מקורות?

[אפרקסתא דעניא]

האם יש הבדל בלשון הקודש בין 'עייף' לבין 'יעף'?

האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?

[סלקא דעתך]

בספר הנפלא עיון תפילה של הרב שמעון שוואב פי' שהעייף יש לו מעט כח אבל היעף תם כוחו לגמרי. וביאר שם עפ"י הרד"ק (ישעיה מ,כט) שעם ישראל עייפים ויגעים מהגלות, וראו רבנן סבוראי שהגלות תתארך מאוד ולכך תקנו להודות לה' שנותן כח לסבול עול הגויים.

[יעקובי]

ימחלו לי מורי ורבותי, אבל הרד"ק עצמו בשרשיו (שרש יעף ושרש עוף) משוה לעיף ויעף אהדדי.

[בן_אליעזר]

אמנם כפי שאמר יעקובי שאין חילוק משמעותי בין ב' התיבות. אבל יש להעיר מהמסופר על המשפיע הרה"ח ר' שמואל לעוויטין ז"ל (מדמויות הבולטות בחב"ד בדור האחרון. נפטר בחודש אלול תשל"ד), בקשר לחילוף תיבות הללו, והדיוק בתיבות התפלה.

אי לא אחר מהאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל הספידו בסיפור זה, בתום ימי ה'שבעה'. ואעתיק מלשון הרבי:

פעם סיפר לי החסיד הרב שמואל לויטין אודות תקופת מאסרו בגלות סיביר, מאורעות פרטיים מהתקופה ההיא, כולל תיאור וציור כללות המעמד ומצב שבו הי’ שרוי בתקופה ההיא.

כיון שלא היו תחת ידו ספרי קודש, נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".

והגע עצמך:

מה שנשאר בזכרונו של אותו יהודי, לאחרי שעברו עשר או עשרים שנה מהגלות והמאסר - דבר שהי’ נוגע לו ביותר, שמשום זה לא שלטה בו שכחה - לא הצער והיסורים שבגלות קשה ביותר כמו גלות סיביר, בהעדר הצרכים האנושיים המינימליים (נוסף על כללות צער הגלות, כמ”ש החינוך ש”שקול כמעט כצער מיתה שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן . . עם זרים”, שצער זה ישנו גם כאשר מספקים לו כל צרכיו שרגיל בהם, כמ”ש “וחי”, “עביד לי’ מידי דתהוי לי’ חיותא”) - אלא הבלבול מזה שלא זכר את הנוסח המדוייק בברכות השחר “ליעף” או ל”עיף”!...

וכאן רואים עד כמה גדולה פעולתם של רבותינו נשיאינו [החל משני המאורות הגדולים, הבעש”ט ואדמו”ר הזקן, מייסדי תורת החסידות, תורת החסידות הכללית והמשכה בתורת חסידות חב”ד שמבארת כל הענינים באופן של הבנה והשגה בחב”ד, ועד שיכולים לבארם גם בשכל אנושי, ועד לשכל של נפש הבהמית] על אלה המקושרים אליהם – שיהיו יכולים להגיע לדרגא כזו שהדבר הנוגע להם הוא לא הצער דיסורי הגוף, אלא הבלבול לעבודת ה'.

[ברזילי]

האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?

עיף במקרא פירושו (גם) צמא.

[מה שנכון נכון]

וגם יעף פירושו צמא. ראה למשל עה"כ בישעיהו נ,ד לדעת לעות את יעף דבר במפרשים, ובנדרש ע"ז בתדב"א פי"ד הא למדת שאין דברי תורה נבלעין אלא במי שהוא עיף להם.

[לומד_בישיבה]

האם יש הבדל בלשון הקודש בין 'עייף' לבין 'יעף'?

האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?

האם עייפות בלשון הקודש היא חולשה או עינוי?

עיף במקרא פירושו (גם) צמא.

רבי אליהו מזרחי פרשת תולדת (כט) והוא עיף ברציחה. בבראשית רבה (בראשית רבה סג, יב). דאם לא כן 'והוא רעב' מיבעי ליה. ואף על גב ד"עיף" נאמר גם כן ברעב, דאשכחן "נפשי כארץ עיפה" (תהלים קמג, ו), מכל מקום מדלא אפקיה בלשון רעב המיוחד לרעבון אלא בלשון עיף המשותף לרציחה ולרעבון, שמע מיניה אף לרציחה הוא.
--
ולעצם העניין. יש גורסים בארץ עייפה וכן גרס רש"י ועיין מנחת שי ולפי"ז יתפרש שם הכתוב בארץ מסוכנת.

[רוצה את כל היד]

הוקשה לי, עשיו אומר: הלעיטני נא מן האדום וכו', כי עייף אנכי. לא כתוב כי רעב וכיוצ"ב, אלא כי עייף. א"כ מי שעייף ילך לישון, מדוע הוא מבקש לאכול, הרי המאכל מביא את השינה (יומא יט.). [מה שחז"ל דורשים שעשה ה' עבירות, היינו על הפסוק לפני כן ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף. ע"ש ברש"י. ועוד, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו]?

[ביליצר]

עייף מלהכין בעצמו

[מה שנכון נכון]

עייף הכונה מותש בלשוננו.
וראה שופטים ח, ד ה וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים: וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם.
ובשופטים ד,כא והוא נרדם ויעף וימת.
[ומה שנקרא הצמא עייף, וכן הארץ הצמאה למטר כתב הרד"ק שהוא ע"ד השאלה, כי דרך העיף להיות צמא. אמנם לכאורה לא מצאנו שבא ע"ד השאלה ל'רעב' בלבד].

[גבול ים]

תהילים סג, ב בארץ ציה ועיף בלי מים, וברד"ק שם ועיף, כמו צמא וכן (שם קמג, ו) כארץ עיפה.
משלי כה, כה מים קרים על נפש עיפה וגו'.
שמעתי פעם שמה שנקרא בלשוננו עיף נקרא בלה"ק יעף כשם שאנו מברכים הנותן ליעף כח, ועיף בלה"ק הכוונה צמא, אינני בטוח בזה יתכן שעיף ויעף הם כמו כבש וכשב וכיו"ב, ומכ"מ ודאי שצמא נקרא עיף בלה"ק כמו שמוכח מכ"ז.

[יאיר]

עייף מלהכין בעצמו

לא רק להכין בעצמו אלא גם לאכול...

רצה אותו רשע שיעקב יאכילו וישפוך לפיו כדרך שאובסין את הגמל (רש"י שם).

[יוסף פ]

מישהו מכיר מקור בתנ"ך לכך שעייף זה מה שקוראים היום. כל המקורות שאני מכיר זה לשון צמא.

יש בתוס' בריש מו"ק כמה מקורות

עיף זה גם מקופל, כבתרגום של "רבוע יהיה כפול'" וכן ברש"י בעירובין בפירוש על "מגילה עפה" ועל "ועפעפיך יישירו נגדיך".

[עזריאל ברגר]

הרב ברזילי הפנה אותנו לעיין באשכול שכבר דן בחילוקים שבין עייף לבין יעף.
ממליץ לעיין שם...

[ברזילי]

יש הרבה פסוקים שאפשר אולי להתוכח עליהם, כמו זאת המנוחה הניחו לעיף, אבל דומני שאין תשובה על הראיה מכִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר. כך או כך, ראה ברד"ק שעיקר הפירוש הוא עיף - מותש, ולשון הצמא היא בהשאלה בלבד.

[אוצר החכמה]

דווקא את הפסוק הזה הגמרא ביומא עז מפרשת על רחיצה או נעילת הסנדל.
אבל בעיקרון אתה צודק שהרד"ק הבין שהמשמעות הכללית מכל הדוגמאות (ואתה עיף ויגע) היא כהבנתינו.

[מה שנכון נכון]

עה"פ מים קרים על נפש עייפה ראה כאן.

יל"ע אם רש"י והאב"ע שפירשו ואתה עייף ויגע = צמא פליגי ארד"ק, כי למה לפרש שם מלשון צמא ולא כפשוטו. ואולי בגלל הכפילות עם 'ויגע'.

[ברזילי]

דווקא את הפסוק הזה הגמרא ביומא עז מפרשת על רחיצה או נעילת הסנדל.
אבל בעיקרון אתה צודק שהרד"ק הבין שהמשמעות הכללית מכל הדוגמאות (ואתה עיף ויגע) היא כהבנתינו.

בין אם נפרש עיף כפשוטו ובין אם כמדרשו, מפסוק זה ראיה שעיף אין פירושו (רק) צמא.

[אוצר החכמה]

נכון גם הגמרא עצמה שם מציעה שלוש אפשרויות (שאינן סותרות כדמשמע בהמשך שם)

[רוצה את כל היד]

אכתי אינו מובן מדוע השתמש הכתוב בלשון עייף, הול"ל "רעב", כמו הרבה פעמים.
ורעב היה כי ירעב. (ישעיה ח, כא),
וכן שם (מד, יב): גם רעב ואין כח לא שתה מים וייעף. [כולם נקודים בציריה]?

[ביליצר]

עייף מלהכין בעצמו

לא רק להכין בעצמו אלא גם לאכול...

רצה אותו רשע שיעקב יאכילו וישפוך לפיו כדרך שאובסין את הגמל (רש"י שם).

עיין בא"א האכיליני ,וכן משמע בפסוקים ,כה,לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה. {פ}

[ע. התשבי]

נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".

מה ה"הערה" מכאן לעניננו?

[א גאליציאנער]

ידיד, בדיון של ת"ח העלה את השאלה, מהי המשמעות של המילה "עייף", [בעקבות פרשת זכור...] היות ויש מקומות בה היא מתפרשת במובן של רעב\צמא, ויש מקומות בהן היא מתפרשת כבימינו, במובן של תשישות כח פיזית. [שלא לדבר על פירוש רש"י הטעון ביאור שעייפות הכוונה לתשישות הבאה בעקבות רצח כאמור כי עייפה נפשי להורגים (ושם בכלל כמדומני מדובר בעייפות שאינה פיזית)] ועכ"פ אם יש לאי מי מחו"ר הפורום מקורות והכרעות בעניין אשמח לקבלם.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער
נ.ב. כמה מהפסוקים שתיבה זו משמשמת בם פעמים כך ופעמים אחרת:
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף."
תורה » ספר בראשית » פרק כה » פסוק ל "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם."
תורה » ספר דברים » פרק כה » פסוק יח "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא ..."
נביאים » ספר ישעיהו » פרק ה » פסוק כז "אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו."
נביאים » ספר ישעיהו » פרק כט » פסוק ח "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן."
כתובים » ספר איוב » פרק כב » פסוק ז "לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם."

נביאים » ספר ישעיהו » פרק לב » פסוק ב "וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה."
נביאים » ספר ירמיהו » פרק ד » פסוק לא "כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים."
נביאים » ספר ירמיהו » פרק לא » פסוק כד "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי."
כתובים » ספר משלי » פרק כה » פסוק כה "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק."
וישנם גם עוד את ה"ויעף, ייעף, ייעפו," שאינם מגזרת עוף אלא עייף, שכמדומה שגם הם חלוקים בעניין בפרט ויעף האמור אצל סיסרא שצריך הכרע האם הכוונה לעייפות או לצמא.

[קאצ'קלה]

לפירושיהן השונים של המלות עוף-עיף, ראה ספר השרשים לר"י אבן-ג'אנח עמ' 366.

[א גאליציאנער]

לפירושיהן השונים של המלות עוף-עיף, ראה ספר השרשים לר"י אבן-ג'אנח עמ' 366.

יישר כח כבוד הרב קאצ'קעלע, אולם אין רבי יונה כותב כלל אימתי כך ואימתי כך, ומדוע בכלל נכתב עייף על שני פירושים שאינם דומים כל כך, ובמיוחד כשאי אפשר לדעת האם הם מתפרשים כיגע הסמוך להם לפעמים או להיפך, וכדיוני המפרשים במקומות השונים [עיין גור אריה בפרשת תולדות ועוד].
שוב יישר כח
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[מצליח]

עי' בתודת משה להרב באב"ד ערך עיף

[מאיר נפתלי]

עייף זה ענין של חולשה ותשות כח, וממילא זה מבאר לכאורה הכל, גם מי שרעב גם מי שצמא גם מי שלא ישן - הם תשי כח, ומכאן שהם עייפים.

[א גאליציאנער]

עייף זה ענין של חולשה ותשות כח, וממילא זה מבאר לכאורה הכל, גם מי שרעב גם מי שצמא גם מי שלא ישן - הם תשי כח, ומכאן שהם עייפים.

ברוך שכיוונת לדברי הרד"ק או המצודת דוד [איני זוכר כעת במדויק] שכתבו שדרך הצמא להיות עייף וכו', אולם אם כך מדוע אין נאמר עייף במובן של רעב בשום מקום? [שהרי מסתבר הרבה יותר שהרעב תש כח...] ומכיון שכך התמיהה במקומה עומדת עדיין לדעתי.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[ר_חיים_הקטן]

בספר הנפלא עיון תפילה של הרב שמעון שוואב פי' שהעייף יש לו מעט כח אבל היעף תם כוחו לגמרי. וביאר שם עפ"י הרד"ק (ישעיה מ,כט) שעם ישראל עייפים ויגעים מהגלות, וראו רבנן סבוראי שהגלות תתארך מאוד ולכך תקנו להודות לה' שנותן כח לסבול עול הגויים.

אפשר להעתיק לנו את דבריו?

[לבי במערב]

נכב"ב מקדם.