טעות חמורה במאמר 'מלווים את המלכה', בענין עצם הלוז

[עקביה]

היום, יום ד' י"ז אדר תשע"ז, פורסם ביתד מאמר מפרי עטו, עט סופר מהיר, של הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א (הוא ניהו "ש. ספראי" מאתרא הדין). המאמר, שכותרתו 'מלווים את המלכה', עוסק בחשיבותה של סעודת מלווה מלכה, ודבריו נאים וחביבים.

אלא שבתוך הדברים נשתרבבה לה שגיאה בעייתית מאד. הוא כותב על עצם הלוז, הנקראת גם נסכוי, עליה אמרו במדרש (ב"ר כח ג, ויק"ר יח א) שממנה מחדש הקב"ה את האדם לתחיית המתים, ועוד נכתב (בשבולי הלקט) שעצם זו אינה נהנית משום אכילה אלא מאכילת מוצאי שבת. אך לאחר הדברים האלה ממשיך המאמר כך: "בספר 'אוצרות אחרית הימים' כתב בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכך הם הדברים כפשוטם. יכול להיות יהודי שקיים כל חייו את כל התורה והמצוות אך לא אכל מלוה מלכה. אדם זה, עם כל הצער והכאב, לא יקום לתחיית המתים". ע"כ.

אני יוצא מנקודת הנחה שמעולם לא אמר הגרח"ק דברים אלה, ומתפעל מכוח הסבל של הנייר, המוכן ששטות מזעזעת כזאת תודפס עליו בעשרות אלפי עותקים.

ככל הנראה אין לרעיון עוועים זה שום זכר ומקור בשום חיבור שקדם לספה"ק 'אוצרות אחרית הימים'.

הלא עצם זו, לדברי המדרש, אינה אובדת בשום אופן, ומה לי אם אכל סעודת מלוה מלכה ומה לי אם לא אכל. סעודת מ"מ כנראה מוסיפה לה עוז ותעצומות, אך לתלות בכך את עצם הקימה לתחה"מ?! שומו שמיים על זאת!

פוק חזי מש"כ המשנ"ב (סי' ש ס"ק ב. תחילת דבריו הובאו במאמר, אך המשכם לא): ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:

היעלה על הדעת שאם היה למשנ"ב צד שתחיית המתים תלויה בסעודת מ"מ היה מורה להעדיף ג' סעודות על פני סעודה זו?

ישתקעו הדברים ולא יאמרו, ויה"ר שהרב גנוט יחזור בו מדבריו באותה פרהסיא שבה פורסמו דברים אלה.

[שמשון]

אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.

[אפשר]

היום, יום ד' י"ז אדר תשע"ז, פורסם ביתד מאמר מפרי עטו, עט סופר מהיר, של הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א (הוא ניהו "ש. ספראי" מאתרא הדין). המאמר, שכותרתו 'מלווים את המלכה', עוסק בחשיבותה של סעודת מלווה מלכה, ודבריו נאים וחביבים.

אלא שבתוך הדברים נשתרבבה לה שגיאה בעייתית מאד. הוא כותב על עצם הלוז, הנקראת גם נסכוי, עליה אמרו במדרש (ב"ר כח ג, ויק"ר יח א) שממנה מחדש הקב"ה את האדם לתחיית המתים, ועוד נכתב (בשבולי הלקט) שעצם זו אינה נהנית משום אכילה אלא מאכילת מוצאי שבת. אך לאחר הדברים האלה ממשיך המאמר כך: "בספר 'אוצרות אחרית הימים' כתב בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכך הם הדברים כפשוטם. יכול להיות יהודי שקיים כל חייו את כל התורה והמצוות אך לא אכל מלוה מלכה. אדם זה, עם כל הצער והכאב, לא יקום לתחיית המתים". ע"כ.

אני יוצא מנקודת הנחה שמעולם לא אמר הגרח"ק דברים אלה, ומתפעל מכוח הסבל של הנייר, המוכן ששטות מזעזעת כזאת תודפס עליו בעשרות אלפי עותקים.

ככל הנראה אין לרעיון עוועים זה שום זכר ומקור בשום חיבור שקדם לספה"ק 'אוצרות אחרית הימים'.

הלא עצם זו, לדברי המדרש, אינה אובדת בשום אופן, ומה לי אם אכל סעודת מלוה מלכה ומה לי אם לא אכל. סעודת מ"מ כנראה מוסיפה לה עוז ותעצומות, אך לתלות בכך את עצם הקימה לתחה"מ?! שומו שמיים על זאת!

פוק חזי מש"כ המשנ"ב (סי' ש ס"ק ב. תחילת דבריו הובאו במאמר, אך המשכם לא): ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:

היעלה על הדעת שאם היה למשנ"ב צד שתחיית המתים תלויה בסעודת מ"מ היה מורה להעדיף ג' סעודות על פני סעודה זו?

ישתקעו הדברים ולא יאמרו, ויה"ר שהרב גנוט יחזור בו מדבריו באותה פרהסיא שבה פורסמו דברים אלה.

ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
וכי כריעת מודים חמורה כ"כ יותר מאכילת מלוה מלכה? ואם במודים אמרו דאינו קם לתחיה אפשר גם במלוה מלכה. ויצויין דמדובר באותו עצם, הוא עצם הלוז, עי' תוס' בכורות ח ע"א ובמשנ"ב סי' ש בזה. ועוד שם בלבוש א"ר ופמ"ג.
עוד יצויין דאף שהמשנ"ב הפחית סעודת מלוה מלכה מדרגת חיוב גמור, היינו רק לגבי דין קדימה, אבל מצד עצמו הוא חיוב גמור, כמבואר בכל הראשונים, ורבים הם.

לא אכחיש שיש צדק בגוף החילוק שאתם מחלקים, דאין הכרח שלא יקום לתחיה, דכל שאמרו הוא רק שהאבר ניזון ממלוה מלכה. אבל גוף התמיה אפשר לתמוה גם על תוס' שכתבו כן לגבי אותו אבר ובענין אחר.

[אפשר]

אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.

זה כבר לא טעות, אלא חוסר ברירה.

[שמשון]

למי שלא מאמין אז הנה קובץ אש תמיד מצו"ב הספדו של הגר"ש אוירבך. עם הסיפור הנ"ל.
גם אם לא מזדהים עם הגר"ש אין לסלף את ההיסטוריה

[עקביה]

ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.

לדברי אותם י"מ יש לפחות על מה לסמוך כמקור בדברי חז"ל (וב"ה שדחאום תוס'). לדברים המובאים במאמר אין אפילו קנה רצוץ כדי לנסות להישען עליו.

אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.

שמתי לב לטעות זו. אכן, מקור הסיפור בספר הזיכרון 'אש תמיד', ושם מסופר שאליעזר שלזינגר למד בישיבת מעלות התורה, וראש הישיבה הוא ר' שמואל אוירבך. אבל לא הערתי ע"כ כי לא רציתי להטות את מוקד הדיון.

[איש_ספר]

לרשימת אותם שאין עפרם ננער לתחית המתים, אפשר איפוא לצרף גם את העבריינים, שאינם שותים יין הבדלה אלא יוצאים ידי חובתם בשמיעה !

מעבר יבוק.jpg (45.43 KiB) נצפה 9053 פעמים

דברי המקובל הרב מעבר יבוק.

אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.

מי שיש לו את אוצרות אחרית הימים יתכבד לבדוק שם אם יש שם תשובה לחקירה הבאה: אותם שאינם מקבלים פני שכינה (כגון כת שקרנים וכת חנפים) האם קמים לתחית המתים אם לאו?

[נוטר הכרמים]

לעצם הנידון אם אכן מי שאינו אוכל סעודת מלוה מלכה לא יקום לתחה"מ, יש לצרף הנידון אם נשים מחויבות באכילת סעודה זו, דהרב פתח הדביר (סי' ש סק"ב) העלה לחייבם מה"ט שיקומו לתחה"מ, ויעוי' בשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' לג) בארוכה. וכמדומה שהרבה נשים לא נוהגות בזה. ואולי גם בזה יועיל להם 'דנטרי לגברייהו' שמכבדים השבת במה שמכינים לבעליהן את הסעודה, כמו שמצינו בשילהי כתובות לגבי אור תורה, ויש לפלפל.

על השערוריה בדבר הסילוף המכוון, אין די באר ואין די עולה. ויש כאן ב' היבטים נוספים מעבר ליקרא דחיי - כבוד התורה, והשקר והחנופה וכו' וכו', א' יקרא דשכבי - לחלל שם הקדוש הי"ד ולכורכו בביזוי רבו המובהק יבלחט"א. ב' מי ביקש זאת מידכם וכו'. מה כ"כ קריטי להביא סיפור זה בסילוף חמור כ"כ, אם אין להזכיר מעשה ככתבו, לא יעלה ולא יבוא.

ויותר מקורטוב טפשות ורשעות יש כאן שלא לחשוב שבמילתא דעבידא לאיגלויי עסקינן, ויבוקש הדבר וימצא.
סורו טמא קראו למו.

[דרומי]

כמדומני שאין צורך להיבהל כ"כ, כי מציאות זו של אדם שלא אכל מימיו סעודת מלוה מלכה היא כנראה נדירה ביותר, כי גם מי שאינו מקפיד על כך בקביעות הרי בל ימלט שבכל ימי חייו בקביעות מסויימת (וכגון בליל הסדר שחל במוצ"ש...) כן אכל פת בסעודה זו, ותו לא מידי

לעצם הסברא כמובן שהדבר נראה מוטעה מעיקרו וכמו שכתבו כאן

[נשר]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסג

תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.

[איש_ספר]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסג

תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.

[מה שנכון נכון]

וליתר דיוק מהב"י שם:

וכתב עוד (הרד"א) בשם רב נחשון גאון (שם סי' ה) רגילין דמהלין על קבריה ולא מברכין על המילה ומסקין ליה שמא, דכד מרחמין ליה מן שמיא והוי תחיית המתים הויא ידיעה לתינוק ומבחין ליה לאבוה. והא דרב נחשון כתבה הרא"ש בסוף מועד קטן (פ"ג סי' פח). וכ"כ רבינו ירוחם (שם ח"א יג ע"ב) בשם רבינו הגרשוני שיש לנו קבלה שמוהלים אותו על קברו ומשימים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעה ויכיר את אביו עכ"ל.

יעו"ע בחסד לאלפים.

[לעומקו של דבר]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסג

תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.

נראה לי שנשר התכוון שגם תינוק בן שמונה שלא אכל מלווה מלכה קם לתחה"מ.
וי"ל דמה שינק מחלב אמו במוצ"ש הוא חשיב למלווה מלכא, ואדרבא חמין במוצ"ש מלוגמא והוא עיקר הסעודה.

בכ"א לעניין תינוק (ומה שהביא משנ"נ), מצד עצם הדבר ודאי שתינוק שהוא בעצם נפל ולא קיים שום מצווה זוקק לזכות מיוחדת על מנת לקום בתחה"מ.

[נשר]

ברור שהתכוונתי להוכיח שגם מי שלא אכל מלוה מלכה קם לתחיית המתים.

עכשיו אני תופס שכנראה אי"ס הבין שהבאתי ראיה שיש עוד כמה שלא קמים כגון אלו שלא מלו, וטוב שהענין הובהר.

משום מה, לא נראה לי האוקימתא דאיירי בתינוק שינק במוצ"ש.

[אריך]

לאלה המזדעזעים עד עמקי נשמתם עד כי אין די באר עומק ההלם והתדהמה:
לא באתי להצדיק הדבר,
אולם, האם באמת תרצו שיבואו
למנות שקרים כאלה ואחרים שנעשו נעשים וייעשו כנגד השמש
מעל גבי עיתונים ובטאונים...
אתם באמת רוצים?

[לעומקו של דבר]

אריך צודק מאוד בנוגע למש"כ שמשון, לא למש"כ עקביה. אלא שאנכי כבר ניחר גרוני...

[לעומקו של דבר]

אגב, סתם על פתיחת האשכול, מתחילה חשבתי - וכי כך עושים לבני לוויה? האם כך כותבים על "אחד משלנו" ז"א מהפורום?
אבל אח"כ חשבתי, וכי כל אלו המקבלים כאן ביקורת צולבת, אינם "משלנו", עבריים בני אברהם יצחק ויעקב"?...

[מקורות]

מדברי רבי יעקב עמדין בסידור שלו, יוצא לכאורה שבכל אופן העצם לוז קיים, ואינו צריך לשום מזון, רק שנהנה מהכוונה של המלוה מלכה (ואפילו אם אינו אוכל פת):

[לעומקו של דבר]

ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
וכי כריעת מודים חמורה כ"כ יותר מאכילת מלוה מלכה? ואם במודים אמרו דאינו קם לתחיה אפשר גם במלוה מלכה. ויצויין דמדובר באותו עצם, הוא עצם הלוז, עי' תוס' בכורות ח ע"א ובמשנ"ב סי' ש בזה. ועוד שם בלבוש א"ר ופמ"ג.
עוד יצויין דאף שהמשנ"ב הפחית סעודת מלוה מלכה מדרגת חיוב גמור, היינו רק לגבי דין קדימה, אבל מצד עצמו הוא חיוב גמור, כמבואר בכל הראשונים, ורבים הם.

לא אכחיש שיש צדק בגוף החילוק שאתם מחלקים, דאין הכרח שלא יקום לתחיה, דכל שאמרו הוא רק שהאבר ניזון ממלוה מלכה. אבל גוף התמיה אפשר לתמוה גם על תוס' שכתבו כן לגבי אותו אבר ובענין אחר.

זיי מיר געזונט. הרי משם ממש ראיה. התוס' דוחה את דברי אותו יש מפרשים בדיוק באותו אופן שעקביא דחה את דברי הרב גנוט. אז אתה הולך להביא ראיה להיפך מהיש מפרשים, שאיננו יודעים מיהו?

===
מעניין לעניין באותו העניין, בדיוק חשבתי שצריך פעם אחת ולתמיד לכתוב על התופעה המגונה של אותם אלו המוצאים בספרי ראשונים ואחרונים תוכחות מוסר נגד מנהגים מגונים וחטאים שיש שנהגו בהם בזמנם, ומביאים מזה ראיה להיתר לנהוג כאותו מנהג - כי אפילו שאותו ראשון או אחרון הוא נגד, פארט קאחזינא שכן היה מנהג ישראל...אמנם בגבולות מצומצמים ומסויימים יש לזה מקום. ואכמ"ל.

[לעומקו של דבר]

מדברי רבי יעקב עמדין בסידור שלו, יוצא לכאורה שבכל אופן העצם לוז קיים, ואינו צריך לשום מזון, רק שנהנה מהכוונה של המלוה מלכה (ואפילו אם אינו אוכל פת):

רק יש להזהר שלא יגידו שמי שלא מכוון לא קם בתחיית המתים...

[אפשר]

ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
וכי כריעת מודים חמורה כ"כ יותר מאכילת מלוה מלכה? ואם במודים אמרו דאינו קם לתחיה אפשר גם במלוה מלכה. ויצויין דמדובר באותו עצם, הוא עצם הלוז, עי' תוס' בכורות ח ע"א ובמשנ"ב סי' ש בזה. ועוד שם בלבוש א"ר ופמ"ג.
עוד יצויין דאף שהמשנ"ב הפחית סעודת מלוה מלכה מדרגת חיוב גמור, היינו רק לגבי דין קדימה, אבל מצד עצמו הוא חיוב גמור, כמבואר בכל הראשונים, ורבים הם.

לא אכחיש שיש צדק בגוף החילוק שאתם מחלקים, דאין הכרח שלא יקום לתחיה, דכל שאמרו הוא רק שהאבר ניזון ממלוה מלכה. אבל גוף התמיה אפשר לתמוה גם על תוס' שכתבו כן לגבי אותו אבר ובענין אחר.

זיי מיר געזונט. הרי משם ממש ראיה. התוס' דוחה את דברי אותו יש מפרשים בדיוק באותו אופן שעקביא דחה את דברי הרב גנוט. אז אתה הולך להביא ראיה להיפך מהיש מפרשים, שאיננו יודעים מיהו?

===
מעניין לעניין באותו העניין, בדיוק חשבתי שצריך פעם אחת ולתמיד לכתוב על התופעה המגונה של אותם אלו המוצאים בספרי ראשונים ואחרונים תוכחות מוסר נגד מנהגים מגונים וחטאים שיש שנהגו בהם בזמנם, ומביאים מזה ראיה להיתר לנהוג כאותו מנהג - כי אפילו שאותו ראשון או אחרון הוא נגד, פארט קאחזינא שכן היה מנהג ישראל...אמנם בגבולות מצומצמים ומסויימים יש לזה מקום. ואכמ"ל.

התוס' דוחה, אבל היש מפרשים סבירא להו, ומה הם רק בדרגת ר' גנוט. ובכלל הרבה הביאו דברי היש מפרשים כמו השו"ע הרב סי' ש!!! [תוקן למטה לסי' קכא]
ובכלל הרי ז"ל הרב עקביא

אני יוצא מנקודת הנחה שמעולם לא אמר הגרח"ק דברים אלה, ומתפעל מכוח הסבל של הנייר, המוכן ששטות מזעזעת כזאת תודפס עליו בעשרות אלפי עותקים. וכו'. היעלה על הדעת. וכו'. ישתקעו הדברים ולא יאמרו, ויה"ר שהרב גנוט יחזור בו מדבריו באותה פרהסיא שבה פורסמו דברים אלה.

וע"ז שפיר שייך לשאול, וכי איך התוס' לא חסו על כל כרך ממסכת ב"ק טז ע"ב שלא יהא כתוב דברי היש מפרשים.
אלא מאי שהתוס' הבינו שעדיין אפשר לכתוב דברי היש מפרשים ולהשיג עליהם, ז"א שיש להם מקום, ומקום לדיון, וזה מרחק כמה אלפי גרמידי מנוסחו של עקביא.

ובקיצור על ויכוח שני צדדים בתוס', לא פותחים אשכול.

[אפשר]

כמדומני שאין צורך להיבהל כ"כ, כי מציאות זו של אדם שלא אכל מימיו סעודת מלוה מלכה היא כנראה נדירה ביותר, כי גם מי שאינו מקפיד על כך בקביעות הרי בל ימלט שבכל ימי חייו בקביעות מסויימת (וכגון בליל הסדר שחל במוצ"ש...) כן אכל פת בסעודה זו, ותו לא מידי

לעצם הסברא כמובן שהדבר נראה מוטעה מעיקרו וכמו שכתבו כאן

הרב דרומי, להעיר אז דער אלטע רבי אין זיין שו"ע ברענגט דברי היש מפרשים הנ"ל. אמנם בסוגריים אבל מביא.

[אפשר]

ברור שהתכוונתי להוכיח שגם מי שלא אכל מלוה מלכה קם לתחיית המתים.

עכשיו אני תופס שכנראה אי"ס הבין שהבאתי ראיה שיש עוד כמה שלא קמים כגון אלו שלא מלו, וטוב שהענין הובהר.

משום מה, לא נראה לי האוקימתא דאיירי בתינוק שינק במוצ"ש.

וכי דנין אפשר משאי אפשר, [לדוגמא בעלמא עי' תנחומא פרשתא דידן סי' ג בכעי"ז]
ועוד אם כל חיותו היה רק במעי אמו, כי כד יצא נפל הוי, א"כ י"ל דעולה לו אכילת אמו, אם אכלה.

[דרומי]

יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות

[אפשר]

יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות

בטעות כתבתי לעיל סי' ש וצ"ל סי' קכא
וז"ל השו"ע הרב
במודים שוחין תחלה וסוף כמו שנתבאר בסי' קי"ג ומי שאינו שוחה במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים אחר מותו (ואינו קם בתחיית המתים).

ותוכן תגובתי, שכתבתם בסיפא דעצם התמיה מוצדקת, וע"ז כתבתי דהרי התמיה שייך גם לגבי מי שאינו שוחה במודים, והשו"ע הרב מהפוסקים היחידים שמביאים דעת היש מפרשים הנ"ל ודלא כתמיהת התוס'.

[דרומי]

עכשיו הבנתי.

ועדיין לענ"ד קשה מאוד לעשות השוואות מדעת עצמנו ובלשון הידוע "הבו דלא לוסיף עלה", ובפרט בענינים כאלה שהם מכבשונו של עולם ואין אתנו יודע עד מה

[ומעניין שפתחתי בשו"ע הרב סי' ש ושם מביא - גם בסוגריים - שאין מלוה מלכה אלא מצוה מן המובחר. בכל מקרה מסכים אני שהיתה התלהמות יתירה נגד כותב המאמר, גם אם אכן טעה או הגזים]

[לעומקו של דבר]

יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות

בטעות כתבתי לעיל סי' ש וצ"ל סי' קכא
וז"ל השו"ע הרב
במודים שוחין תחלה וסוף כמו שנתבאר בסי' קי"ג ומי שאינו שוחה במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים אחר מותו (ואינו קם בתחיית המתים).

ותוכן תגובתי, שכתבתם בסיפא דעצם התמיה מוצדקת, וע"ז כתבתי דהרי התמיה שייך גם לגבי מי שאינו שוחה במודים, והשו"ע הרב מהפוסקים היחידים שמביאים דעת היש מפרשים הנ"ל ודלא כתמיהת התוס'.

מכיוון שהקטע הנ"ל הוא בסוגריים - וגם אינו עניין נוסף שמתאים לשימו בסוגריים - יש מקום לחשוד שזה מהמגיה. ויאמרו המבינים.

[לעומקו של דבר]

עכשיו הבנתי.

ועדיין לענ"ד קשה מאוד לעשות השוואות מדעת עצמנו ובלשון הידוע "הבו דלא לוסיף עלה", ובפרט בענינים כאלה שהם מכבשונו של עולם ואין אתנו יודע עד מה

[ומעניין שפתחתי בשו"ע הרב סי' ש ושם מביא - גם בסוגריים - שאין מלוה מלכה אלא מצוה מן המובחר. בכל מקרה מסכים אני שהיתה התלהמות יתירה נגד כותב המאמר, גם אם אכן טעה או הגזים]

ובלשון אחרת, כמה גרמידי יש בין היש מפרשים של התוס' שהיו לו כתפיים לומר כזה דבר לבין דורינו.
===

אגב כל הדיבור אינו תוס' אלא גליון.

[רון]

לכבוד כל הרבנים הכותבים לעיל כל אחד לפי כבודו ומעלתו!!! [ובבית מדרשנו ב"ה, התחנכנו לכבד כל ת"ח באשר הוא]

כמדומה שמה שקורה כאן הוא מעשה אשר לא יעשה!
כל עוד ולא ידוע נגד מי כותבים, ניחא, גם אם מתבטאים לא כל כך בכבוד, לחיי,

אבל כעת שיודעים כולם נגד מי הדברים אמורים, האם זה הוגן בשעה שהמתקיפים אינם מזדהים בשמם?

יש לכם מה להתקיף? בבקשה, תכתבו על גופם של דברים,
יש לכם ביקורת על מה שכתב הרה"ג ספראי שליט"א? מצויין, תכתבו, אבל למה לכתוב כל כך חריף? כאילו טעה ח"ו בעיקרי האמונה.

וגם אם נניח שהדברים שנכתבו הם טעות, יש צורה איך מתנפלים על אדם שהוא מהכותבים המיוחדים כאן, והוא ת"ח ללא ספק, ומביא תועלת גדולה לכולנו מדי פעם בכתיבתו הרהוטה וידיעותיו המפליגות, וכי כך עושים לאחד מבני החבורה? אתמהה!!!!!

[לעומקו של דבר]

לכבוד כל הרבנים הכותבים לעיל כל אחד לפי כבודו ומעלתו!!! [ובבית מדרשנו ב"ה, התחנכנו לכבד כל ת"ח באשר הוא]

כמדומה שמה שקורה כאן הוא מעשה אשר לא יעשה!
כל עוד ולא ידוע נגד מי כותבים, ניחא, גם אם מתבטאים לא כל כך בכבוד, לחיי,

אבל כעת שיודעים כולם נגד מי הדברים אמורים, האם זה הוגן בשעה שהמתקיפים אינם מזדהים בשמם?

יש לכם מה להתקיף? בבקשה, תכתבו על גופם של דברים,
יש לכם ביקורת על מה שכתב הרה"ג ספראי שליט"א? מצויין, תכתבו, אבל למה לכתוב עם דם בעינים? כאילו טעה ח"ו בעיקרי האמונה.

וגם אם נניח שהדברים שנכתבו הם טעות, יש צורה איך מתנפלים על אדם שהוא מהכותבים המיוחדים כאן, והוא ת"ח ללא ספק, ומביא תועלת גדולה לכולנו מדי פעם בכתיבתו הרהוטה וידיעותיו המפליגות, וכי כך עושים לאחד מבני החבורה? כעדת זאבים אשר מריחים ...... אתמהה!!!!!

היכן ראית דם. נכתבה ביקורת ענינית גרידא. אולי רק בהודעה הראשונה - של עקביה - המלאה גם דברי שבח לרב ספראי.

כבודו, לעומת זאת, כן כתב עם דם בין העיניים, לא ברור למה.

[אוצר החכמה]

אע"פ שאני עצמי איני מבין מה כל כך נבהל עקביא. הרב גנוט מצא משהו בשם הגרח"ק והביאו. גם לי נראה כמו שכתב עקביא שהדבר תמוה. אבל על מה הבהלה הגדולה האם טעות "חמורה" זו תגרום למישהו לעבור איסור דאורייתא או אפילו דרבנן?

מכל מקום הרב עקביא ממש לא התקיף באופן אישי את הרב גנוט אלא כתב בדרך כבוד.

לעניין השני כדאי להניח כמובן מאליו.

וכל הכותבים כאן מכבדים את הכותב ספראי שכן ראוי לו, וכמו שהזכירו כולם.

[אוצר החכמה]

אני איני מתמצא ומתעניין בכל ענייני הויכוח הלא הלכתי שעלה כאן.
אבל בקשו ממני בפרטי להוסיף בזה"ל:
"כדאי גם להוסיף נקודה חשובה, שיתכן שלא הכותב אשם והמערכת שינתה לרשז"א."

[אריך]

לכבוד כל הרבנים הכותבים לעיל כל אחד לפי כבודו ומעלתו!!! [ובבית מדרשנו ב"ה, התחנכנו לכבד כל ת"ח באשר הוא]

כמדומה שמה שקורה כאן הוא מעשה אשר לא יעשה!
כל עוד ולא ידוע נגד מי כותבים, ניחא, גם אם מתבטאים לא כל כך בכבוד, לחיי,

אבל כעת שיודעים כולם נגד מי הדברים אמורים, האם זה הוגן בשעה שהמתקיפים אינם מזדהים בשמם?

יש לכם מה להתקיף? בבקשה, תכתבו על גופם של דברים,
יש לכם ביקורת על מה שכתב הרה"ג ספראי שליט"א? מצויין, תכתבו, אבל למה לכתוב עם דם בעינים? כאילו טעה ח"ו בעיקרי האמונה.

וגם אם נניח שהדברים שנכתבו הם טעות, יש צורה איך מתנפלים על אדם שהוא מהכותבים המיוחדים כאן, והוא ת"ח ללא ספק, ומביא תועלת גדולה לכולנו מדי פעם בכתיבתו הרהוטה וידיעותיו המפליגות, וכי כך עושים לאחד מבני החבורה? כעדת זאבים אשר מריחים ...... אתמהה!!!!!

היכן ראית דם. נכתבה ביקורת ענינית גרידא. אולי רק בהודעה הראשונה - של עקביה - המלאה גם דברי שבח לרב ספראי.

כבודו, לעומת זאת, כן כתב עם דם בין העיניים, לא ברור למה.

אני מצטרף לדברי רון. אם תעבור על כמה הודעות תראה שנכתבו עקיצות חריפות על הכותב, בפרט מאלה שרואים עצמם נעלבים מכך שלא רצו להזכיר רב השנוי במחלוקת. (ולא נחה דעתו של אחד הכותבים עד שהכניסו בתוך כת חנפים ושקרנים). וכאן הבן שואל, וכי לתלייני הרשת נעשינו? שיימינג? להתקיף ככה מישהו שכולם יודעים אותו בשמו, ועוד אחד מבני החבורה? ומדובר באחד שמקפיד תמיד לכתוב כאן בפורום בדרך נעימה ולא-תוקפנית, ועתה תוקפים אותו בחריפות, שלא בפניו, לעיני כל ישראל. ובכלל, האם פנו קודם לכן לכותב לשאול לפשר הדבר? אולי יש לו הסבר?
ממש עצוב. על הלבנת פנים ברבים מישהו שמע?

[דרומי]

ארשה לעצמי להעיר - אם הכותב כאן בפורום מכנה את שמו בשם ספרותי, כמנהג רוב הכותבים, מי התיר לגלות את זהות השם הספרותי לכל הנכנסים לכאן? (אני מתרשם שחלק מהחברים ידעו זאת כבר קודם. אך אני אישית לא ידעתי, ומן הסתם עוד כמה כמוני, ובוודאי שהאורחים הנכנסים לכאן באקראי לא אמורים לדעת)

וזה עדיין לא מאוחר - אפשר למחוק כעת את הכינוי הספרותי ובכלל להשמיט את העובדה שמדובר באחד מבני החבורה שהרי אין לזה שום נפק"מ לענין מאמרו במקום אחר ופשוט

[עקביה]

חשוב לי להבהיר שמעולם לא עלה על דעתי לפגוע או לזלזל ברב גנוט שליט"א.

אני מוקירו מאד כת"ח חשוב, על ספריו וחיבוריו האהובים, הברורים והנפלאים.

הקטע המסוים במאמר הנידון הרתיח אותי כהוגן, ועל קטע זה לבדו יצא קצפי (אגב, אני משער שצודק הרב אוצה"ח שלא הרב גנוט שינה מהגר"ש להגרש"ז אלא המערכת).

[עקביה]

ארשה לעצמי להעיר - אם הכותב כאן בפורום מכנה את שמו בשם ספרותי, כמנהג רוב הכותבים, מי התיר לגלות את זהות השם הספרותי לכל הנכנסים לכאן? (אני מתרשם שחלק מהחברים ידעו זאת כבר קודם. אך אני אישית לא ידעתי, ומן הסתם עוד כמה כמוני, ובוודאי שהאורחים הנכנסים לכאן באקראי לא אמורים לדעת)

וזה עדיין לא מאוחר - אפשר למחוק כעת את הכינוי הספרותי ובכלל להשמיט את העובדה שמדובר באחד מבני החבורה שהרי אין לזה שום נפק"מ לענין מאמרו במקום אחר ופשוט

מעולם לא נמנע הרב ש. ספראי להעלות לפורום מאמרים שהוא כתב, כאשר שמו מתנוסס עליהם.

[הגיונות]

יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות

בטעות כתבתי לעיל סי' ש וצ"ל סי' קכא
וז"ל השו"ע הרב
במודים שוחין תחלה וסוף כמו שנתבאר בסי' קי"ג ומי שאינו שוחה במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים אחר מותו (ואינו קם בתחיית המתים).

ותוכן תגובתי, שכתבתם בסיפא דעצם התמיה מוצדקת, וע"ז כתבתי דהרי התמיה שייך גם לגבי מי שאינו שוחה במודים, והשו"ע הרב מהפוסקים היחידים שמביאים דעת היש מפרשים הנ"ל ודלא כתמיהת התוס'.

מכיוון שהקטע הנ"ל הוא בסוגריים - וגם אינו עניין נוסף שמתאים לשימו בסוגריים - יש מקום לחשוד שזה מהמגיה. ויאמרו המבינים.

בשו"ע הרב פעמים והסוגריים הם דינים או עניינים שהמחבר הסתפק בהם. ומתאים.

מ"מ זכרוני שבאחד ממאמריו של האדמו"ר מוהריי"צ נ"ע הביא את הדברים הללו וביארם באופן פנימי חסידי (ומכאן משמע שלא סבר שהוא מדברי המגיהה).

[אום אני חומה]

פלא עצום בעיני על יהודים יראי שמים שזנחו מצוות עשה לדון לכף זכות, ובת"ח - גם אם הדברים נוטים לכף חובה!,
ובחרו להגיב במתקפות עזות/חזיריות על שינוי שם הרב המדובר,
ואף אחד לא חלי ולא מרגיש שמא פן ואולי הרב גנוט שליט"א כתב את המעשה מזכרונו ופשוט טעה.
באם כך יתברר שומה עליהם להתנצל באותה פרהסיא שבה נכתבו הדברים, אם שמץ ישרות בהם.

[אפשר]

גם אני לא הבנתי בדיוק השערוריה בשינוי השם, כמדומני כתב שם מורי ורבי הגרשז"א, ואם לא טעה אלא שיקר, אז בשלמא לתלות באיזה גדול שלא ממין הענין ניחא, אבל לתלות דבר שקר ברבך האהוב קשה לשמוע. גם הרי יתכן שהגרשז"א בא ביחד עם הגרש"א ושניהם דיברו מזה, או שהגשז"א אמר ששמע כן מבנו, או עוד אלף סיטואציות שונות שיתכנו. וכן יתכן טעות כפשוטו.
ובכלל איני מבין מה רוצים, הרי שעת מלחמה היא, ואין ברירה והוא פשוט לא יכול לכתוב את שמו של הגרש"א שם, אז כל הטענה היא שלא היה לו לכתוב המעשה בכלל, אבל אין טענה שלא כתב השם הנכון, כי זה פשוט בלתי אפשרי.

[המעיין]

לא קראתי את המאמר. אבל קראתי קובץ וורד שהעלו פה. ואם זה הסיפור אז על מה נזעקתם, כל הסיפור הוא על הבחור אלעזר שולזינגר, בכלל לא משנה עם מי היה הסיפור ולמי הוא ענה בעזות דקדושה.